זה כואב, למות?

"זה כואב למות?"השאלה הילדותית פרצה מפיו של הארי, לפני שהספיק לחשוב.
סיריוס חייך.
"לא, זה מהיר וקל יותר מאשר להירדם".

הארי המשיך ללכת ביער עם ארבעת בני לוויתו.
ראשו כאב ממחשבות, הוא באמת רוצה לעשות את זה, מה קורה לו? מחשבות כגון אלה תקפו אותו ברגעי יאוש, בהם עמדה בפניו החלטה קשה, הוא הביט לכל צדדיו בחיוך מעושה, 'מה לעשות?' חשב בתסכול. תסכול שמשום-מה הביך אותו.
מלוויו עזבו, תם הזמן שלו איתם, כנראה. לבד, חשב, לבד בפעם האחרונה.
הוא צחקק באירוניה כבדה ומרירה והמשיך ללכת, כאשר נעמד מול וולדמורט לא נבהל מהמבטים הלועגים ומקריאות הבוז.
הוא הביט למוות ישר בעיניים, ואדון האופל לא חיכה, "אבדה קדברה." נשמעה הצווחה מפיו.
צווחה של אושר עילאי, עיניו מביעות שנאה, צחוק וניצחון. הארי נאנח בשקט, הוא הספיק לראות
את הקרן הירוקה שנשלחת אליו, הארי הביט ישר אליו. וזהו, הוא מת.