אהבה בילתי אפשרית פרק 24-ם וואן דירקשן

~נקודת מבט קורל~
קניתי את המזגין,מעטפה ונייר.
רצתי לעדן,המבט שלי השתנה למבט כועס,זהו אני יותר לא יבכה בגללו.
"קורל מה קרה?"שאלה עדן מודאגת
"זה מה שקרה!"הראתי לה את השער של המגזין והיא עמדה עם פה פתוח
"קורל…אני מצטערת,אחרי כל מה שעשית בישבילו…אל תיבכי"אמרה וחיבקה אותי
"אל תידאגי אני לא יבכה יותר…"אמרתי והתיישבתי על שפת הכביש ופתחתי בעמוד 20 וקראתי עם עדן…
~נקודת מבט זאין~
עברו חמישה חודשים,ליפני שבועיים הכרתי את ידידה של הארי…היא ניראתה טוב,גבוהה רזה בלונדינית עם עיניים כחולות בהירת עור,היא עדיין לא השתוותה לקורל,לחום הבוהק בעינייה,השיער החום והגובה הקומפקטי שלה…העא הייצה בעצם ההפך מימנה.
הארי אמר לי שכדי לי להיות איתה,שהיא מעוניינת בי ושכך אני יצליח להוציא את קורל מהראש.
היא חייכה אילי כל רגע,היא ניראתה חמודה, כעבור שבוע החלטתי לגשת אילייה,קבענו לצאת…ידכתי שהיא מעוניינת בי בעיקר בגלל שאני זמר מפורסם אבל אני רק רציתי לשכוח את קורל,היא ניחרטה לי בלב…
על היום הדייט עשינו מה שעשינו,זה הפך להיות נוח,חיבבתי אותה,היא הייתה מצחיקה והכל אבל לא התאהבתי בה,הפאפרצי צילמו אותנו כל יציאה…
עכשיו אחרי שבועיים זה כבר לא אותו דבר,הראש אומר להיות איתה והלב זועק:"קורל איפה את?"
היינו בחזרות ולואי לקח את נייל לאכול בננדוס.
הארי הלך לנוי,פעם ראשונה שהוא יוצא אם מישהי כלכך הרבה זמן…
והג'נטלמן של החבורה-ליאם ורום חוגגים היום חמישה חודשים ביחד,אתמול ניקול ולואי חגגו חמישה חודשים,כימעט כולם הכירו את הבנות זוג שלהם בעזרת קורל.
ניכנסתי למיטה ושקעתי בשינה עמוקה…
~נקודת מבט קורל~
"עדן?את יכולה ללכת לקנות משהוא לאכול,לא אכלנו כל היום"שאלתי אותה
"כן,מה את רוצה?שאלה והבינה שאני רוצה לבד עכשיו.
"תביאי משהוא מתוק…באלי קרפ"אמרתי
"אוקי עוד חצי שעה אני פה "אמרה וחיבקה אותי.
ביקשתי מהקיוסק עט והתחלתי לכתוב על הדף:
'זאיין…אתה בטח שואל ממי המכתב אז זאת אני,!קורל,אני לא מאמינה שאתה כזה מגעיל.
למרות הכל אני עדיין אוהבת אותך,אבל אני מקווה שאני ישכח אותך,כמו שאתה שכחת אותי…
אני רק רוצה לספר לך שהייתי במשך ארבעה חודשים במנזר בארגנטינה,כן אמא שלי שלחה אותי לשם,התגעגתי לכולם אבל ובימיוחד איילך…דבר שלא הגיע לך.
האכילו אותנו שם. שטויות ונתנו לנו 300 שקל לחודש…
כולם קנו איתו בגדים ודברים כאלה אבל אני?חסכתי כי ליברוח…
הכרתי שמה חברה טובה,עדן וגם כמה ידידים.
היה לי יומולדת,הם חגגו לי.
לא היה לי איך להיתקשר או סתם ליראות טלוויזיה או רדיו.
אחרי ארבעה וחצי חודשים הגיע מישהוא שהוא טען שזה אבא שלי…והוא הביא אותי לכאן,הכל בישבילך…אבל אז אני מבינה שאתה המשכת,בזמן שאני בכיתי בלילות מרוב געגועים אתה בילית ואפילו מצאת לך חברה,אין לי משהוא אחר ליכתוב לך חוץ ממזל טוב,אני כבר יתגבר…אני ישכח אותך!ואני יותר לא יבכה,לא ממך ולא מאף אחד אחר!'
אחרי שכתבתי את כל המכתב אני קיפלתי אותו והכנסתי למעטפה,סגרתי אותה והכנסתי לכיס של המעיל שלי .
החלטתי להתקשר ללואי…:
לואי:"מיזה?"שאל ברצינות,אין לו את המספר שלי
אני:"לואי,זאת קורל"אמרתי
לואי:"קורל??????אני לא מאמין לאיפה נעלמת?רגע זה מתיחה?"צעק
אני:"לא לואי,זאת אני,קורל…אני חייבת לדבר איתך,ואל תגיד בשום פנים לזאין או למישהו שאני פה"אמרתי
לואי:"כן..אבל נייל איתי והוא כבר שמע אותנו,יצאנו לאכול בננדוס יש מצב שהוא בא?"שאל
אני:"כן,ויש לי גם חברה שבאה איתי…מהמנזר,אני יספר לך עוד מעט…תבוא לחווה עוד חצי שעה."אמרתי
לואי:"אוקי,ונייל שואל אם היא יפה"צחק
אני:"כן מאוד,בי"אמרתי וניתקתי…
עדן הגיעה עם שני קרפים בידייה.
"יואו אני רעבה…ובואי מחכים לנו"אמרתי וחטפתי לה את הקרפ מהיד ומשכתי אותה…
הזמנו מונית עד לחווה,עד שהגענו אכלנו הכל..
"אבל למי הולכים?"שאלה עדן סקרנית כתמיד בזמן שישבנו על אחד הספסלים
"די כבר את מיד תידעי"אמרתי לה בזמן שאנחנו מחכים…
"קורל"צעק קול,זה היה לואי.
"לואי,נייל..איך התעגעתי"צעקתי ורצתי אילהם וקפצתי עליהם..
"גם אנחנו…וזאת עדן נכון?"שאל נייל וקרץ לה..היא הייתה בהלם.
"בואו"אמרתי ומשכתי אותם לשבת לידנו,נייל ישב ליד עדן והיא הסמיקה כהוגן.
"יואו איפה היית?"שאל לואי,הוא היה הידיד הכי טוב שלי מבין הבנים.
"אמא שלי שלחה אותי למנזר לילדים בעיתיים"אמרתי וחייכתי
"ולמה את לא רוצה ליראות אז זאיין?"שאל מתפלא
"כי יש לו חברה חדשה,אני לא רצוייה כרגע וגם אני לא רוצה לראות אותו…כי בזמן שאני סבלתי ובכיתי הו…"ואז נייל קטע אותי."הוא גם סבל הרבה…"אמר
"אולי הוא סבל אבל הוא בגד בי,היתי בטוחה שהוא היה נאמן לי"כאסתי והשפלתי את ראשי…
ומישם דיברנו הרבה…סיפרנו להם על המנזר,על מה שעשינו שם,על אבא שלי…
"טוב מאוחר,אנחנו צריכות לחזור מחשיך"אמרתי
הם הציעו להחזיר אותנו וכמובן שהסכמנו…נייל ביקש מעדן לצאת שוב ואז הגענו למלון…
"לואי תביא את זה לזאיין אוקי?"שאלתי והבאתי לו את המכתב.
"אין בעיה ואל תשכחי את ניקול ומיכאל הם דואגים"אמר חיבקנו אותו ואת נייל ויצאנו.
"יואו נייל הורן ביקש מימני לצאת"צעקה עדן…
"בטח,את מעלפת"אמרתי לה
~נקודת מבט זאיין~
לואי ונייל הגיעו…
"זאיין אפשר אותך רגע לצעד?"שאל לואי במבט מוזר…
"בואו אין אףאחד"אמרתי וישבתי על המיטה.
"ראינו את קורל"אמר והשפיל מבט
"מה?מתי?איפה?למה לא אמרת?"צעקתי מבולבל
"כי היא לא רצתה,קח ותיקרא,אנחנו נשאיר אותך לבד…"הושיט לי מכתב והם יצאו מהחדר…
פתחתי את המכתב וקראתי אותו….
ההמשך בפרק הבא….