איך הייתי כל כך טיפשה-פרק42 "השיחה המרגשת"
"זה לאס וגאס"ניסיתי לשכנע אותו בחדר
"אבל.."אמר והלך בחדר בסיבובים
"למה אתה לא רוצה?"שאלתי אותו
"ברור שאני רוצה,פשוט..זוכרת לפני שלוש שנים,טסנו מזמן לשם,לא סיפרתי לאף אחד…שם.."
נעמדתי במקומי,בשביל להקשיב
"שם פגשתי אותה,את לי,וזה הדבר האחרון שאני רוצה,להיזכר ביופי שלה,בעניים שלה ב.."
"אוקי,הבנתי את הנקודה"אמרתי
"מחר טסים נכון?"שאלתי,הוא הנהן בראש
"אז תדבר איתה היום"הוספתי
"לא"אמר וישב על המיטה המבולגנת שלו
"תקשיב דקה,בתור אחת שיש לה 'ניסיון' תדבר איתה…זה יעזור לך"אמרתי לו וישבתי לידו
"בטוחה?"אמר והסתכל עליי בפרצוף של כלבלב,למה למען השם קיבלנו אותו פרצוף!!
"כן,דבר איתה"אמרתי לו.
הוא קם מין המיטה וניגש אל השולחן של המחשב,הוא חיפש בין הניירות משהו ואז הוא לחק את הפאלפון שלו
"לאאא"צעקתי לו
"למה לא,אני מתקשר אליה"ענה לי מבולבל
"תדבר איתה פנים אל פנים,תאמין לי אתה תשכנע אותה עם הפרצוף של הכלבלב"אמרתי לו וגיחחתי
"בסדר"ענה
"יאללה,למה אתה מחכה"אמרתי לו
"שתצאי אני צריך להתלבש"ענה לי וצחק
"אופס"עניתי ויצאתי מישם בריצה קלה,הלכתי לחדר ואני קולטת על המיטה שלי מכתב,אותו מעטפה וורודה יפה,ניגשתי לאט לאט אל המיכתב שמונח על המיטה..
'מלכתי…אני איתך,בכל מצב' אמאאא..
כבר שכחתי ממנו,הוא הפסיק לכתוב לי שבועות,וביגלל הנשף,רון,שי,יהלי והילה ואכשיו לאס וגאס..וזה מזכיר לי!אני ינסה להיתקשר אל אחד מהם
נכנסתי לפייסבוק הם לא היו מחוברים,רשמתי סטטוס 'לאס וגאס,אני באה!' והתנתקתי אחרי שלוש דקות בערך של שיעמום קיבלתי שיחה,פתחתי את הנייד וזה היה מהילה
"לאס וגאס?"שאלה
"מה?"שאלתי אותה
"מה מה?"שאלה שוב
"מה את רוצה,אני מתקשרת אלייך מלא פעמים,ולא רק אלייך!את לא יכולה לפחות להחזיר לי תשובה,את יודעת איך אני דואגת לך,את לא מבינה איזה מחשבות מתרוצצות לי בראש כל פעם שאת לא עונה,את חושבת שאני נהנת מזה?"התעצבנתי
"אני יודעת"השיבה בשקט
"אני מתגעגעת"אמרתי לה ודמעות החלו לרדת
"גם אני"השיבה ולפי קולה הבנתי שגם היא בוה,אני מכירה אותה טוב מידי!
"איפה את?"למה את לא עונה לי?,איפה יהלולו?"את יודעת מה קורה עם רן ושי?"שאלתי אותה
"אני לא יכולה לספר לך כלום"אמרה לי
"למה"שאלתי אותה והדמעות לא הפסיקו לרדת
"מצטער,יפשלי את לא מבינה…את תביני מתישהו,רק תדעי אני יהלי רון ושי מאחורייך, מלפנייך, מצדידייך תמיד תמיד איתך"וניגבתי את הדמעות שלי
"אני מתגעגעת אלייך חברה שלי"אמרתי לה
"ואני אלייך,יש פה מישהו שרוצה להגיד לך שלום"אמרה לי
"שלום?"שמעתי את קולו של יהלי
"יהלולו"נשברתי בכיתי ממש,הרבה
"אל תבכי"אמר לי
"אני רוצה שתיהיו לידי כמו פעם"אמרתי להם
"אנחנו איתך"השיב
"מה בקשר ללאס וגאס?"אמרה הילה
"אה,אני טסה מחר עם המחשפחה שלי לשבוע"אמרתי להם
"יפה אחותי"אמר יהלי
"נחמד"אמרה הילה…הם לא היו מופתעים כל כך
"קרה משהו?"שאלתי
"לא כלום"אמר יהלי
"אלינור?"שמעתי את קולו של שי
"שי?"שאלתי
"מה קורה?"השיב
"בסדר ואיתך?"שאלתי
"איזה יבשים"שמעתי את קולה של הילה
"חחחח"צחקנו ביחד
"נו.אבלל…לאא..זה תורי.."שמעתי את הקולות של כולם
"הכל טוב?"שאלתי
"מצויין"שמעתי קול מוזר
"מי זה?"שאלתי
"רן"השתטקתי
"מצטערים"כולם אמרו ביחד
"איפה אתם?"שאלתי
"זה לטובתך,בשבילך"שעמתי את הקול של הילה
"אלי..תירדי למטה"שעמתי את הקול של אבא
"חייבת ללכת"אמרתי
"טוב ביי יפה שלי"אמרה הילה
"ביי נסיכה"אמר יהלי
"מצטער"אמר שי
"ביי"שמעתי את קולו של רן
"ביי,וזה בסדר"אמרתי להם וניתקתי
-מנקודת המבט של הילה-
"אסור לספר לה"אמרתי להם אחרי שניתקנו
"אבל,תיראי אותה היא שבורה"אמר שי
"ממתי אכפת לך ממנה"השיב רן בכעס
"אכפת לי ממנה"השיב לו
"ממתי יש לך ביכלל רגשות,כלפי אדם כולשהו"אמר לו רן ודחף אותו
"תירגעו"אמר יהלי
"אני אוהב אותה ומה אכפת לך"אמר שי ודחף אותו יותר חזק
"דיי כבר,אולי תעשה משהו"צעקתי אל יהלי
"מה אני אמור לעשות?"שאל
"דייייייייייי"צעקתי כל כך חזק שכאב לי הגרון ושי ורן נירגעו
"דיי,נמאס לי ממכם,אולי עדיף שלא נעשה כלום?אה?הרי אתם כל הזמן רבים עליה נמאס לי"צעקתי חזק..
"היא צודקת,עדיף שלא נעשה את זה,ההפתעה הזאת שתלך אתם יודעים לאן"אמר יהלי והלך
תגובות (3)
נמעס= נמאס (עם א')
ותמשיכי (=
תמשיכייייייייייייייי
תמשיכיייי!