שומר מרחוק

הדמעות ירדו בשטף, והמיסו את הלכלוך שהיה אל פניה. היא התייפחה בקול, כשיידיה אל פניה וכל גופה רועד מזעם. במוחה עברה רק מחשבה אחת פשוטה: "הוא הלך… הוא הלך… הוא הלך, ולתמיד…". המחשבה אכלה אותה מבפנים ולא ריחמה. היא תלטלה אותה מעל פני האדמה והשליכה אותה לים של יאוש, סבל, עצב, וזעם. לאחר מכן התחלפה המחשבה למחשבה שונה: "איך הוא יכול היה לעשות לו את זה? איך הוא היה יכול לעשות לי את זה?!" והבכי רק נמשך ונמשך. הגשם ירד מלמעלה והרטיב את שערה ושמלתה של מיילי. שמלתה הלבנה והיפה, שהוכתמה הלילה בדם. דמו של האיש שרק רצה אותה, רק רצה להיות איתה, ושליבה יהיה שלו, ונהרג אל כך. האם זה פשע לאהוב? מיילי המשיכה להתייפח ולא הפסיקה לחשוב אל מר גורלו, ואל מילותיו האחרונות. "זה לא הפיגיון שהרג אותי. זו את. ואם זאת, אני אוהב אותך למרות הכל. את המלאך שלי. ואת תלווי אותי עד הרגע שהל לגמרי. ורק אז, כל מה שאוכל לעשות הוא להפרד ולקוות שתיהי מאושרת.". מרחוק נשמעו קול צעדי ריצה. מרחוק הגיח ריצ'ארד, מתנשף ומתנשם, כשמבט קרוע בעיניו, וידיו מלאות דם. מיילי הרימה את ראשה, והביטה עמוק אל תוך עיניו של ריצ'ארד, במבט כזה… של… אכזבה. אכזבה של שברון לב. "מיילי…" הוא התחיל לדבר אך כנראה לא מצע מה לומר. מיילי הרימה ראשה וזקפה את גבה. המבט התחלף במבט של זעזוע עמוק. "איך יכולת? איך יכולת?!" היא קמה אל רגליה והחלה לצעוק. "אני… לא יודע." אמר ריצ'ארד בקול ריקני. "אתה לא יודע! אתה לא יודע!! יופי, כי גם אני לא יודעת! לא יודעת ולא מבינה מה גרם לך לעשות מעשה כזה! איך יכולת להרוג אותו?! ולמה? למה למען השם?!" "אני… לא יודע." "כפי שחשבתי." אמרה מיילי וחזרה לבכיה. "הוא… ניסה לנשק אותך" אמשיך ריצ'ארד בדבריו, והפעם נראה שהוא מדבר יותר אל עצמו מאשר אל מיילי. "ו-וזה פ-פשע לאהוב?!" שאלה אותו מיילי תוך כדי בכי. "לא." הוא ענה בריקנות. "אז למה?!" היא שאלה. "כי… אני אוהב אותך". דממה. מיילי הפסיקה לבכות והביטה אל תוך עיניו בהפתעה. "מה?" היא שאלה בלחש. "אני אוהב אותך.כל כך אוהב אותך. את משגעת אותי, את מבלבלת אותי, את הורגת אותי! אני אוהב אותך… יותר מדי." "אתה, אוהב אותי?" היא שאלה בחוסר אמון. הוא הנהן. לפתע נשבה רוח עדינה אל פניה של מיילי, והבנה חזקה הכתה בה. זה היה הוא. הוא בסדר שם למעלה. הוא רק רוצה שיהיה לה טוב, ושהם יהיו יחד. שהוא ישמור עליה. מיילי קמה אל רגליה ושאלה בלחש "אתה התגברת עליי?" נשמעה לחישה שרק מיילי הייתה יוכלה לשמוע. "לא". "אתה… רוצה שאני וריצ'ארד ניהיה יחד?" נשמע קול פעמונים שהזכיר צחוק. מיילי הבינה מה הדבר הנכון לעשות. היא התקרבה אל ריצ'ארד, ולחשה באוזנו. "יקח לי המון זמן לתקן את הלב ששברת לי. להתגבר על הכאב. אבל… הוא רוצה בטובתי. הוא אמר לי. ואני…" היא התרחקה מריצ'ארד מעט ואמרה בכל רם "אני אוהבת אותך" ואז הוא קירב אליה את פניו, והם התנשקו. ומיילי יכולה להשבע, שבאותו זמן. הוא ישב שם על ענן, מנגן לה בנבל ושר לה שירים, ויודע, יודע שרק ככה היא באמת שיהיה מאושרת.