אין שם לסיפור – פרק 2 (:

פרק 2 .
הפרק השני , אחרי המון המון זמן (:

סורגים גדולים הקיפו את כל תחומי בית הספר המוזר הזה. מאחורי הסורגים הייתה גדרה מחושמלת למי שיעז לנסות לברוח. בנוסף לכל זה, היו גם שומרים שעמדו בכל פינה ופינה.
בלעתי את רוקי. אני לא מתאימה למקום הזה.
יד הונחה על כתפי. "בהצלחה, קטנטונת," היה זה קול. הוא איחל לי הרגע בהצלחה או שזה היה פרי דמיוני?
הנהנתי לעברו כהכרת תודה. הוא חייך מעט וקם מכיסאו. אולי הוא לא כזה מסוכן כמו שחשבתי.
קמתי מיד אחריו. ירדתי מהאוטובוס, עדיין מבולבלת מהמקום שאליו הגעתי. הסתכלתי עליו וניסיתי למצוא מקומות שבהם אוכל להסתתר.
נכנסנו בשורה, אחד אחרי השני, מבטי פוקר פייס ויריקות על הקרקע.
שמתי לב שמלפניי נמצא קול. כשהסתובב, נרתעתי לחלוטין , הוא היה גבוה משצפיתי. בערך שני ראשים יותר ממני. הוא שם לב לכך וצחק. "את בהחלט גמדה."
הזעפתי את פני בעצבים. הבטתי לאחור, שיירה של נערים ונערות עמדו מאחוריי. המקרה שלי, זו הייתה נערה בעלת שיער אדמוני ופירסינגים שונים בפנים . "על מה את מסתכלת?" היא זרקה לעברי בבוטות. העדפתי למקד את עיני בגבו של קול. נכנסנו דרך שער החצר. מגרש הכדורסל היה דיי גדול ומלוכלך, כמה נערים שיחקו שם. רובם היו ללא חולצה והזיעו. נגעלתי. מסכימים לדבר כזה בכלל?
דחפו אותנו במהירות לתוך המבנה. חילקו אותנו לקבוצות. אני הייתי A3 . לא שיש לי מושג מה זה אומר בכלל .
הובילו אותנו למסדרון ארוך ודי מואר. המקום היה צחור ומגעיל, ריח ריקבון שרר באוויר.
ידיים נשלחו מן הסורגים שמאחוריהם נכלאו בני נוער. הם שרקו והחלו להתפרע. זה יותר דומה לכלא מאשר לבית ספר לעבריינים צעירים .
התהלכתי ביחד עם הקבוצה שנבחרתי אליה. מצדדינו היו שני שומרים. כל דקה עצרנו. כל דקה הכניסו מישהו אחד לתא מסוים.
תורי הגיע. המפקחת הביטה בי במבט משתק. אם מבטים יכלו להרוג…הייתי מתה מזמן.
היא לקחה את זרועי באגרסיביות, ודחפה אותי לתא מסוים. תא מספר 352.
גופי הוטח על הרצפה השחורה והמלוכלכת. פניי התמלאו בלכלוך. קמתי באיטיות מן הרצפה והבטתי בפרצופים שהביטו בי באכזריות.
"הו,חדשה." אחד מהם פלט. שיערו היה מגולח בצורה מרתיעה, פירסינגים מילאו את פניו.
בלעתי את רוקי ונעמדתי עם גב די כפוף.
מישהי בעלת שיער אדמוני הביטה בי בזלזול , "בת כמה את? 12?" היא זרקה לעברי בבוטות וירקה על הרצפה. לאן הגעתי?
לא עניתי לה. שתקתי והמשכתי להביט בהם עם המבט המבולבל והתמים שלי.
"אני מרחמת עליה. מה לוק יעשה כשיראה שהביאו לפה טירונית חדשה?" קול חדש נשמע. על המיטה התחתונה הופיעה נערה בלונדינית. היא הביטה בי ברחמנות מזויפת.
הנערה עם השיער האדמוני החלה לצחקק. "ברוך הבא ילדה ללא שם, הגעת לגיהינום."
קולותיהם המצחקקים נשמעו. היא צודקת. אני נחשבת מתה במקום הזה.
————

הנערים המוזרים חזרו לעיסוקיהם ואני נשארתי דוממת במקומי. רגלי סירבו לנוע ולהתקדם לעבר הגורל המר שמחכה לי. מצפה לי.
לבסוף, התעשתי על עצמי. הם רק בני אדם, כמוני. לא ?
התקדמתי בצעדים מהוססים לכיוון המיטה היחידה שהייתה פנויה והתיישבתי עליה.
הנערה בעלת השיער האדמוני צחקקה בארסיות והנידה את ראשה.
נשמתי עמוק. אני אעבור את זה.
דלת הסורגים נפתחה החריקה עצומה, וממנה נכנס שומר. מאחוריו יכולתי להבחין בנער. יכולתי להבחין בידיו הכבולות. השומרים נתנו לו דחיפה קטנה בשביל שיכנס, ומיד לאח מכן נעלו היטב את דלת הסורגים החלודה. הנער החל לגחך ולפלוט רצף קללות ארסיות שלא הכרתי. הוא עדיין לא הבחין בי.
הנערה עם השיער האדמוני סימנה לו להסתובב . ברגע אחד גופו היה מופנה אלי. ליבי החסיר פעימה.
עיניו הירוקות הביטו בי בזעם שלא ראיתי מעולם.
הוא התקדם לכיווני בצעדים איטיים ומאיימים. קפצתי מן המיטה ונדחקתי לקיר. "מי את?"
הוא המשיך להתקרב. "אליסון." עניתי, משותקת מכף רגל ועד ראש.
פניו של הבחור הפכו לקודרות ומאיימות מרגע לרגע. תהיתי לרגע מדוע הוא פה. מה הוא עשה.
"בת כמה את?" עיניו ננעצו בעיני. "חמ-" הנערה עם השיער האדמוני החלה לומר.
"פייג'! תסתמי את הפה המזוין שלך. כשאני אפנה אלייך,תעני." הוא החזיר לנערה, פייג' הזו.
פניו חזרו להתמקד בי .
"ח-ח-מש עשרה." לא יכולתי לדבר רצוף. מילותיי היו קטועות ושפתיי רעדו.
"מה את עושה פה?" הוא שאל בבוטות. והוריד את חולצתו בקלילות. מבטו עדיין ממוקד בעיניי, כמפחד שאברח. שריטה עמוקה נראתה לאורך חזהו שהיה דיי שרירי. דם נטף מן הפצע. הוא נראה דיי מוגלתי. נשמתי נעתקה למראה הפצע המדמם. הבחור שם לב למבטי ולעיניי הפעורות לרווחה.
הוא הביט על פצעו והחזיר את מבטו אליי בחיוך. "מה? קיבלנו רכיכה? " הוא גיחך. "חשבתי שמביאים לפה רק עברייניות קטנות. "
הוא הרטיב את חולצתו בעזרת הכיור הקטן שהיה ממוקם בצד החדר וניקה את הדם שעל חזהו.
החלקתי לרצפה. השתדלתי לא לזוז.
שמעתי את נשימותיי הכבדות. את הזיעה שהחלה לזלוג על פניי. ברגע אחד, הוא הסתובב והתקדם אליי בצעדים כבדים.
הוא שלח את ידו לנעליו והוציא משם אולר. הרגשתי מפוחדת יותר מתמיד. לא היה לי לאן לברוח.
דמעות חמות פילסו את דרכן החוצה, ללחיי.
הוא המשיך להתקרב בחיוך, לרגע ראיתי שחור בעיניי. נחרדתי.הוא היה קרוב. כ"כ קרוב. באותו רגע חשבתי שזהו. פה החיים שלי מסתיימים. מגיעים לקיצם.
גיחוכים נשמעו מקצוות החדר. הרגשתי בחלום בלהות.

_____________

סלללללאצ' .
פקחתי את עיני. אני נושמת. הבחור מביט בי במבט אדיש . חיוכו נעלם כלא היה כלא היה.
הבטתי על רגלי שהיו קשורות ממקודם. החבל נפרם. הוא רק שחרר את החבלים מרגליי.
"מה את רועדת?" קולו העוין פנה אלי. השפלתי את מבטי לרגלי.
הוא התרומם מן הרצפה . "היא לא תשרוד פה שבוע." הבלונדה קבעה את גורלי .
"שיהיה ." לוק גלגל את עיניו , השליך את האולר לצד ונשכב במיטה שלפני כמה דקות ישבתי עליה.
"ליז,תסבירי לה את החוקים שלי." לוק פנה אל הבלונדה. להפתעתי, היא קיפצה ממיטתה שהייתה מעליו והתייצבה למולי. היא שילבה את שתי ידיה על בטנה והביטה בי בהתנשאות.
"טוב, אז ככה טירונית, אסור לך לדבר יותר מדי פה, אסור לך להתווכח איתנו, אסור לך לסרב לפקודה של לוק, אסור לך להיות ערה בזמן שלוק ער, וזה אומר שאת צריכה לישון מוקדם, אסור לך להחזיק סכין\אולר, ואס-"
פה כבר איבדתי את הריכוז שלי. על מה היא לעזאזל מדברת?
"ליז, עצרי." קולו של לוק חתך את האוויר. הוא שכב על מיטתו והביט בי, משועשע מפרצופי המבוהל.
"היא לא תזכור את כל החוקים גם ככה. בינתיים אלו החוקים הבסיסיים. תפרי אותם פה, את מחוסלת מבחינתי. "
הוא הניח את ידיו מאחורי ראשו ונאנח בחיוך.
לי כבר נמאס. מה השטויות האלו? "חוקים נועדו בשביל להפר אותם, לא? " או-או.
עיניהם של כולם הופנו כלפיי.
השתיקה הפחידה אותי לרגע. למה אני לא יכלה לשמור על הפה הגדול שלי?
פייג' התקדמה אליי בצעדים מאיימים. נצמדתי לקיר שהיה מאחורי. "מה זה?" היא שאלה בקולה התוקפני. "פייג', עזבי אותה" קולו מגחך של לוק נשמע. פייג' ישרה לו מבט. "מה?!" פניה היו מלאות עצבים ופאניקה. "אמרתי,עזבי אותה." לוק עצם את עיניו בחיוך קטן. "מה לעזוב אותה?! אתה שמעת מה יצא מהפה המזוין שלה?!" היא צרחה. בסיטואציה אחרת, הייתי מתחילה לצחקק. אולי בהתחלה, שגם היא הייתה עוד טירונית ואמרה משהו לא במקום, הוא כן התייחס לזה והעניש אותה בדרכו שלו. חיוך שניסיתי לבלוע לשווא התפשט על פניי. פנייה של פייג' הפכו לאדומות כמעט כמו שיערה. לוק הרגיש באווירה שהייתה באוויר והציץ לראות מה קורה. הנער שעדיין לא ידעתי את שמו שכב על המיטה למעלה וחרט בקיר. הבלונדה ששמה ליז, הביטה בנו כאילו היא צופה באיזו הצגה. ונראה לי שאני יודעת באיזה צד היא. חיוכו הממזרי של לוק לא סר מפניו. לעומתו, חיוכי נבלע ממזמן. עיניה של פייג' צדו אותי. אפילו קול החריטות נפסקו כעבור כמה שניות. שיערתי שגם הנער המוזר עם הפירסינגים הפסיק את פעולתו. שקט. דממה. רק אני, והיצור האדום והמאיים שעומד מולי.

ידה נחתה על לחיי בצורה דיי מושלמת. פניי הועפו הצידה. היא סטרה לי.
דם החל לרדת מצד שפתי. זה שרף בצורה שאני אפילו לא יכלה לתאר במילים.
בלעתי את דמעותיי , אגרפתי את ידי והשפלתי את ראשי. אצבעה הרימה את סנטרי באגרסיביות. ברגע שעיניי נפגשו בשלה, שלחתי את אגרופי לפנייה. במלוא העצמה. ליבי פעם בחזקה.
אף פעם לא האמנתי שיש לי את האומץ להכות ככה מישהו. אוקי. זה בהחלט כואב. אני חושבת ששברתי אותה. היא הביטה בי. הבנתי שפגעתי בעין שלה. אוי ואבוי.
התחלתי ללכת לאחור בצעדים חרישיים. מבטה שיפד אותי. כבר דמיינתי איך סופי קרב ואף אחד לא יעזור לי פה. מה הם צופים בנו כאילו זו הצגת השנה? ולמה אני חושבת כ"כ הרבה במקום לפעול ולנסות להתחמק מהמכה שצפויה להגיע?
ניערתי את ראשי וחזרתי למציאות. הבריונית הזו עדיין ניצבת מולי. אני חושבת שהיא השמיעה קולות גרגור עצבניות. חתול אדום עם פירסינג ים. לא רואים דבר כזה כל יום.
הייתי לחוצה מדי. ידי הזיעו ואחת מהן זעקה לטיפול.
"אני.." התחלתי למלמל בין גרגוריה. אני חושבת שאלה היו קללות. הסטתי את מבטי במהירות לכיוונו של לוק. הוא חייך והמשיך לצפות בנו. מה הולך כאן?!
"מאוחר מדי, כלבה."