שיכחה 2
*יום הבאה*
"זה הבית שלי שעברת לגור בו מאז שהוריך ניפטרו" פתחתי לה אתה הדלת.
"ואו הבית הזה ענקי" היא חייכה.
"זה משאמרת בפעם הראשונה" צחקתי.
"וזה החדר שלך" פתחתי את הדלת.
"את יכולה להיכנס" חייכתי כשראיתי שהיא בבישנות עמדה בדלת.
היא בחשש היסתכלה על החדר.
"זה אני ואתה" היא חייכה כשהרימה תמונה ממוסגרת דומה שיש לי בחדר.
"אני באמת לא זוכרת כלום" חיוכה נעלם.
"אני לא מאשים אותך" הרמתי את כתפי.
"הינו זוג או אחים או משהו?" השפלתי את מבטי.
"הלוואי" מילמלתי בשקט. "לא אנחנו חברים ממש טובים" אמרתי יותר בקול.
"מה הרופא אמר?" היא הניחה את התמונה בחזרה.
"שזה זמני והזיכרון שלך יחזור אבל בעוד כמה חודשיים" הבטתי לתוך עיניה.
"חודשיים…" היא נאנחה.
"את זוכרת משהו על הוריך?" שאלתי אותה.
"אני זוכרת קצת איך הם היו נראים ואיך קראו להם אבל אני לא זוכרת מתי או איך הם מתו" היא השפילה את מבטה.
"לפני ארבע שנים הם ניפטרו בתאונת דרכים" נשמתי עמוק. "הלכת לפסיכולוג שנה שלמה" נאנחתי.
"אני מיצטערת אני מנסה להיזכר אבל אני לא מצליחה פשוט" היא התחילה ליבכות.
"דיי נו, אל תיבכי" חיבקתי אותה.
"אלכס! את צריכה להיות ביכלל שמחה שאת חיה" הרגשתי את החולצה שלי נהית ספוגה בדמעות.
~נקודת מבט של אלכס~
*פלאשבק*
"היי ילדה הכול בסדר?" שאל אותי ילד גבוה עם שיער בלונדיני מעורב עם חום.
"אה?" היסתכלתי עליו.
"למה את בוכה?" הוא היתקרב אלי ומהר ניגבתי את הדמעות.
"מה זה עיניינך?" השפלתי את מבטי.
"לא יודע, אני טיילור דרך אגב" הוא חייך.
"אלכס" ניסיתי לחייך.
"אז למה את בוכה?" הוא היתקרב אלי יותר היסתכלתי על עיניו הכחולות.
"כי אני חדשה פה ובכיתה שלי הבנות מיתנהגות אלי נורא!" שוב הדמעות שלי פרצו.
"דיי נו, אל תיבכי" הוא תפס אותי והצמיד אל חזהו מחבק חזק אותי.
"הם לא שוות את זה" הוא לחש לאוזני. פעם ראשונה הרגשתי שלמשהו אכפת מימני.
*חזרה*
"טוב אני אשאיר אותך כאן קצת לבד. תחטטי בדברים שלך אולי משהו יזכיר לך כמה דברים" טיילור חייך אלי והלך.
אני זוכרת עד שלב מסויים ואז הכול כיאלו קפצתי בזמן.
טיילור הוא כזה נחמד, דואג, מרגיע וחמוד. איך יכולתי לישכוח מישהו כזה?!
היתיישבתי במחשב מחטטת בתמונות.
רק מוצאת תמונות שלי ושל הבחור הזה טיילור.
"אלכס הגיעה אלי ידיד אז אל תיבהלי אם תיראי אותו" טיילור הציץ בדלת שלי.
"אין בעיות" חייכתי.
חייבים להיות לי אלבומים עם תמונות שלי ושל המישפחה שלי. איפה הם? אולי טיילור יודע.
הלכתי לחדר שלו דלתו היתה סגורה. היתכוונתי לדפוק אבל עצרתי ברגע ששמעתי את השם שלי.
"מה קורה עם אלכס?" שמעתי את הידיד שלו אומר.
"מאט הכול טוב אצלה, אצלי לא טוב כי הבחורה שאני תמיד חיבבתי לא זוכרת אותי" שמעתי את טיילור אומר.
"תמיד אמרת שאתם רק חברים" אמר הילד הזה מאט.
"אז עכשיו אני מיתחרט" הוא נאנח.
"תקשיב אני גם היתי חבר טוב של אלכס ואני יודע שהיא חיבבה אותך גם" אני מנסה ליזכור את מאט אבל לשווא.
"אחי, איך אתה יודע?"
"כי היא אמרה לי פעם אחת אבל כשרציתי לספר לך אמרת לי 'אחי עזוב אותי אנחנו רק ידידים'" חיבבתי את טיילור?
"טוב אבל עכשיו היא כבר לא כי היא לא זוכרת אותי! ואנחנו כבר אפילו לא ניתנהג כמו שהיתנהגנו עם המכות, דיגדוגים וצחוקים" הרגשתי רע שאני לא זוכרת.
"ואם היא חיבבה אותי אז למה היא עם ג'ייק?!" ג'ייק?
"כי אולי היא לא יכולה להקשר למישהו שאומר 'אנחנו רק ידידים טובים' כול הזמן!" שמעתי שמישהו היתקרב לדלת.
"בוא נרד לאכול אני רעב" מהר בשקט רצתי במיסדרון לחדר שלי.
"אני צריכה להיזכר!" תפסתי את ראשי בעצבים.
זה מוזר לא ליזכור! בלי ליזכור אי אפשר להמשיך! אני רוצה ליזכור! באמת היתי מאוהבת בו? מי זה ג'ייק?!
היתיישבתי על המיטה.
"אני סתם זורקת שאלות לאוויר" נאנחתי.
שמעתי צילצול בדלת.
"אלכס זה בשבילך!" שמעתי את טיילור צועק אלי מהמיטבח.
תגובות (0)