למה דווקא אבא שלי מיליונר?! (פרק 20)

ירדתי לקומת הקרקע ויצאתי מין הבית הגעתי לבית של דן אמו פתחה לי ושוב שמעתי את דן ורב מדברים
זאת השיחה:
"רב רציתי לישאול אותך למה אמרת שרוני לא אוהבת אותי ומאיפה את יודעת את זה?" שאל דן
"אני יודעת את זה כי… כי.. כי שמעתי אותה אומרת את זה לילד אחד כאשר היא היתחבקה איתו" ענתה ושיקרה
"אבל למה שהיא תעשה לי דבר כזה אני קניתי לה שרשרת אני אוהב אותה אנחנו ניפגשים מלאה ואבא שלה לא מרשה לה להיפגש אם בנים איך איך זה יכולה להיות?" שאל בעצבות
"טוב עכשיו שאני חושבת על זה היא לא ניראת מאוהבת אז אולי…" עתה וגימגמה
"אולי מה אולי מה רב?" ענה מודאג ביותר!
"אולי היא משחקת בך אולי היא לא באמת אוהבת אותך אבל עכשיו שאני חושבת על זה למה לה לעשות כזה דבר?" שאלה בתמימות
"נימאס לי נימאס לי אם היא לא הייתה אהבת אותי היא הייתה אומרת לי" צעק

הפסקתי להקשיב ורצתי לשירותים. כאשר כולי אדומה ויורדות לי דמעות.
ניכנסתי לשירותים ונעלתי את הדלת שטפתי פנים וחשבתי:
רב אמרה שהיא תפסיק לשקר שהיא לא תעשה את זה יותר אז למה למה היא משקרת לו? למה די נימאס לי עדיף שאני ילך אליהם ואפרד מ דן יעזוב אותו פשוט ש רב תעשה מה שבה לך נימאס לי לנסות להסביר לו שאני באמת אוהבת אותו הוא כנראה לא סומך עלי אם הוא מאמין לה אחרי כול מה שעברנו אחרי שאני משקרת לאבא שלי כבר שבוע בערך אחרי שאני מחביאה אותו בחדר אחרי כול מה שעשיתי ככה לוותר?
אני לא יודעת מה לעשות מצד אחד נמאס לי לנסות להסביר לדן שאני באמת אוהבת אותו אך מצד שאני אני אוהבת אותו ואחרי כול מה שעברנו. מה אני העשה? אני אוותר? או שאני יספר לדן שרב אוהבת אותו והיא מנסה להפריד בנינו. אבל אם אני אספר לדן שרב אוהבת אותו אני לא יסלח לעצמי לעולם!
ולפתע שמעתי דפיקה בדלת.
"רוני אני יודע שאת שם צאי בבקשה" אמר דן
"דן אני נפלתי וניפצעתי ברגל יורד לי טיפה דם אני ישתוף ואני יצא " אמרתי לו כאשר אני מגמגמת
"טוב אני ורב מחכים לך אנחנו רוצים לצאת" אמר דן
"טוב תנו לי חמש דקות"
"טוב" אמר דן
היתישבתי על הריצפה וראיתי פלסטר הוצאתי את המדבקה והדבקתי על הרגל ככה שדן יחשוב שלא שיקרתי.
לא ידעתי מה לעשות לוותר על דן? או לספר לו את האמת.? מה עדיף לעשות
פתחתי את הדלת הלכתי לחדר של דן ואמרתי:
"אני צריכה לדבר איתך" אמרתי לדן