למה דווקא אבא שלי מיליונר?! (פרק 21) {**^חג שבועות שמח^**}

היתישבתי על הריצפה וראיתי פלסטר הוצאתי את המדבקה והדבקתי על הרגל ככה שדן יחשוב שלא שיקרתי.
לא ידעתי מה לעשות לוותר על דן? או לספר לו את האמת.? מה עדיף לעשות
פתחתי את הדלת הלכתי לחדר של דן ואמרתי:
"אני צריכה לדבר איתך" אמרתי לדן.
"כן גם אני צריך לדבר איתך בואי שניה נצא לבחוץ." אמר דן
יצאנו לבחוץ והיתישבנו על הספסל.
"תתחילי את" אמר דן
"טוב אז אמ…. אני שמעתי שדיברתה עם רב ואתאמת נורא נפגעתי שאתה מאמין לה אני לא חשבתי שאתה כזה חשבתי שאתה אוהב אותי ומאמין לי שאני אוהבת אותך ניראה לך שהייתי מכניסה אותך לבית שלי ומשקרת לאבא שלי סתם?!" אמרתי בעצבנות.

"אתאמת אני כבר לא יודע מה לענות לך אני לא יודע למי להאמין מצד אחד אני ממש אוהב אותך ורוצה להאמין לך מצד שני אני לא מבין למה שרב תשקר לי סתם היא ידידה שלי כבר 10 שנים." אמר דן

"טוב דן אם אתה לא מאמין לי אין לי מה לחפש פה" אמרתי ירדו לי דמעות.
דן היסתכל עלי ואני אליו לכמה שניות טובות ירדו לי דמעות ונהייתי אדומה.
קמתי מין הספסל והתחלתי ללכת לקיוון הביעת שלי כאשר דן רץ אחרי.
"לא רגע רוני חכי לי באמת שאני אוהב אותך אל תלכי בבקשה!" דן אומר כאשר הוא רץ אחרי מיתנשף
המשכתי ללכת במהירות כאילו אני לא שומעת הדמעות זלגו לא ראיתי לאן אני הולכת העיקר ליברוח מימנו.
"בבקשה רוני אני לא יכול יותר לרוץ תעצרי בבקשה". אמר דן מיתנשף במיוחד כאשר הוא עצר.
לא יכולתי לישמוע אותו אפילו מרוב שניפגעתי כולי הייתי אדומה ובכיתי בלי בפסקה. המשכתי ללכת למרות שדן עצר והגעתי לביתי. ניכנסתי לבית ועליתי במעלית לקומה השלישית לחדר שלי.
ניכנסתי לחדר החלפתי בגדים במהירות ונישכבתי במיטה ניכנסתי מיתחת לסמיכה ובכיתי בלי הפסקה.
"למה דווקא לי זה קורה למה דווקא לי זה קורה?" אמרתי בלחש כאשר הדמעות זולגות אל פני.
ולפתע צילצל הפלפון זה הייה דן. כמובן שלא עניתי והמשכתי ליבכות. לאחר כמה דקות הייתה דפיקה בדלת.
"מיזההה?" אמרתי בבכי כאשר כולי אדומה