"תבינו קשה לי…" פרק: 2

אני לא מבינה את המורות אני לא ילדה שמתעלמת אני ילדה שסופגת.
אחרי יום שדיברתי עם אימי וזה הקל עליי הגעתי בבוקר לכיתה ב: 7:50
ואז…
ראיתי את נועה נכנסת לכיתה ביחד עם רחל.
הלב שלי צעק באותו זמן הצילו…….
למרות שהראיתי כאילו אני מתעלמת מהן.
הן לאט לאט ממש באיטיות הלכו בכיתה דיברו על איזה ילד חתיך,
לא הבנתי אבל אמרתי לעצמי.
"טוב שהן לא מדברות איתי."
נועה ניגשה אליי ואמרה לי כך: "את חושבת שאת יותר טובה ממני אהה, יותר יפה אהה, אז תדעי לך שאת
מכוערת מגעילה פשוט *רוסיה מסריחה*"
אחרי ששמעתי את מילותייה הלב שלי עוד יותר צעק אני עם המבט המבוהל שלי ברחתי מהכיתה,
ישר לשירותים בזמן שאני בוכה נכנסתי בכיתי ואמרתי אמא איפה את שאני צריכה אותך!!
בשירותים שהתיישבתי על הרצפה הרגשתי משהוא שחודר בי, עוקץ כזה.
ואז צלצול.
אמרתי לעצמי אין מצב שעכשיו אני נכנסת לשיעור.
ואז הסתקרנתי לראות מזה הדבר הזה.
פתאום קלטי שזה ברזל קטן באותו רגע לא חשבתי הרבה והתחשבתי פשוט לחרוט על ידי העדינה.
ידי נשרטת מהר. ובפעם הראשונה שחרטתי היה לי נורא כואב אבל עשיתי את זה שוב ושוב…
עד שכל ידי נהייתה אדומה עם שריטות ודם ואמרתי לעמי לא נורא נתמודד.