הממלכה הרביעית-פרק 1

קולות הסוסים שרצים ביער נשמעו בחוזקה,הם מוכנים לכך.
"עוד כמה זמן נשאר לנו לורד?"
"אני מאמין שאחרי שנעבור את הגשר נגיע מיד לעיר,אלא אם כן ניתקל בשומרי העיר."
"מה זאת אומרת,אלא אם כן? חשבתי שאמרת שתיכננת הכל היטב…"
"באמת תיכננתי הכל היטב,אבל השומרים האלה"
"מה איתם לורד?"
לפתע חץ בעבר כמה סנטימטרים מהלורד! זוהי אזהרה משומרי העיר.
הלורד הסתכל היטב ובחן את הסביבה,כך גם אנשיו של הלורד.
"מה עושים לורד?" שאל אחד מאנשיו של הלורד
"פינטירו,תשגיח עם ראוולי על הסביבה,אם הם יבואו תעכב אותם כמה שאפשר,
אפילו אם זה מצריך…מוות."
הלורד אמר את מילותיו האחרונות בקול שקט,אך כועס.
"אז למה שלא נהרוג אותם מיד?"
"בלי שאלות פינטירו! גש לעבודה עם ראוולי."
סוסיהם של פינטירו וראוולי מוכנים לעבודה,הם מתקדמים לעבר הגשר.
(הגשר הוא הכניסה היחידה לעיר)
היה נראה כי הלורד מעביר מסרים סמויים לאנשיו שעל הסוסים,בכדי שהשומרים לא יבינו את תוכניתם.

בעוד ראוולי ופיניטרו שומרים על הגשר,הם שמים לב לסוסים דוהרים.
"זוהי אזהרה אחרונה!" ומיד לאחר מכן הם ירו 4 חצים לעבר הצד השני בגשר,
בו נמצאים פינטירו וראוולי.
"מה אנחנו עושים?" שאל ראוולי
"אין לי מושג."
מיד אפשר להבחין כי הסוסים דוהרים לעברם,אך ראוולי ופיניטרו עוד לא זזים.
הסוסים מתקרבים ואבק מתרומם לאוויר,הם הגיעו.
"מה זה?" שאל אחד משומרי העיר
"זה בובות! זה בסך הכל בובות!" אמר בצעקה והכניס את החרב לתוך ראש הבובה,הוא הבין
שרימו אותו!
בזמן ששומרי העיר מנסים לחפש את ראוולי ופיניטרו,הם עושים בדיוק את הדבר ההפוך.
הם דוהרים לכיוון היער בעוד הם חושבים שלשם ראוולי ופיניטרו ברחו.
"עבדו עליהם אה?" אמר ראוולי
"בינתיים כן,הצלחנו להרחיק אותם מפה לפחות לשעה…"השומרים" האלה לא מבינים שעשינו להם פסיכולוגיה הפוכה." אמר אחד מאנשיו של הלורד
"אין זמן לדיבורים,חייבים להיכנס לעיר,תורידו את הסוסים."
"בשביל מה?" שאל ראוולי
"מי לא יחשוד באנשים זרים שדוהרים לעיר במהירות? אסור לנו להיראות חשודים,
ולכן אנחנו מורדים את הסוסים ומשאירים אותם פה."
"אבל…?"אמר אחד מאנשיו
"אל תדאג,הסוסים האלה יכולים להגן על עצמם,והם גם יודעים מה לעשות כשמישהו מנסה לגנוב אותם…"

בינתיים בעיר…
"את לא חושבת שכדי לנו לעבור מפה?" אנחנו פה כבר 10 ימים,זה מסוכן מידי להישאר פה יותר מידי זמן,את יודעת שהם מחפשים אותם…" אמר יועצו האישי של חאליסי,נסיכת ארבעת המלכויות.
"לא. אם אני פה עשרה ימים ולא קרה שום דבר,למה שיקרה משהו עכשיו?"
"על זה אני מדבר! אם היינו נשארים פה לשבוע,הם לא הייו מצליחים למצוא אותך,את יודעת למה?"
"בגלל שעברתי כל פעם ממקום למקום,ובילבלתי אותם…"
הנסיכה חאליסי התחילה להבין את דבריו של היועץ,ולמצוא בהם משמעות
"בדיוק! אבל אם נישאר במקום אחד יותר מידי זמן…."
"אוקי אדואר,אני מתחילה להבין את העיניין…תגיד לוויליאם לארוז את החפצים,מחר עוזבים מפה!"
לפתע חאליסי ויועצה שמו לב לקבוצה של אנשים זרים הנכנסים לעיר.
הם הביטו בהם טוב-טוב,נראה שהם מתקרבים אל חאליסי.
"שלום ליידי!" אמר הלורד בקול רומנטי,למרות שחאליסי לא ידעה שהוא הלורד,היא לא ידעה בכלל מיהו
חאליסי הסתכלה על הלורד,הסתכלה עליו הרבה זמן ונבהלה!
"לא…ז..ה…" אמרה חאליסי בגמגום
"את יודעת חאליסי,זקן אחד אמר פעם: לפעמים צריך לעזור לחבר,
אני אעזור לך,כמובן בתור נסיכה,ואני אשלים את המשפט: זה לא יכול להיות!"
חאליסי הסתכלה על הלורד,הסתכלה במשך כמה שניות רצופות,והלכה לאט לאט אחורה….
"לך מפה,לך מפה,לך מפה!"