1/9/12 – להרגיש את גן עדן

1/9/12

רציתי לתת לך להרגיש קצת מגן עדן, לתת לך לחוות קצת מהשלמות, לאפשר לך להבין את גודל הנס הזה, אבל את לא כאן, ועוד לא המציאו מכונה שמעבירה סיטואציה בשלמותה.
לקחתי דף לבן ענק, כזה של האמנים הגדולים באמת ופרשתי אותו, הכי מתוח שאפשר, שיהיה יפה יפה.
צבעתי שטיחים של אבנים בטחב המקיף אותם, לגונה תכולה בסופו של מדרון רכס הרים מושלג. צבעתי הכול בצבעים של אושר ופריחה.
בעזרת רוח חזקה נשבו רוחות של שמחה לכל אורך הבד.
צלילי חגיגה נשמעו מכל עבר, כאילו משלימים את הציור.
אך, אם רק יכולתי להמחיש לך את גן העדן שבו הייתי.

רציתי לתאר לך, להסביר ולהעביר את התחושה שעברתי, את המראות והמחשבות, אך לא הצלחתי למצוא את הפלטפורמה המתאימה, זו שתוכל להתחרות במציאות.
הלוואי והיית יכולה לרגע לחוש את טעם החיים הנגלה מצבעי הקשת לצד פרפרים ודבורים, סוסים וציפורים. חיים בהרמוניה האמיתית, זו שהייתה פה פעם, זו שיש כאן גם עכשיו.

אני מחפש את המילים, צלילים, מראות, דוגמאות. אולי גלויות? אלו שיסבירו את מחשבות האין- קץ שעברו בראשי. תובנות ייחודיות לרגע שלמות זה. הרהורים, סתמיים, כאלה שלא קידמו אותי לשום מקום, רק אל רוגע ושלווה אינסופית.

הלוואי שהיית פה לצידי, עוזרת לי לנווט בין הוואדיות שהזמן רקם בי, מנווטות בין המותר לאסור, הטוב והרע, הרצוי והדחוי.
הלוואי שהיית פה לצידי, ללטף ולהרגיע לחבק ולהשקיט, לדבר ולהבין. להכיל את כל הילד הקטן ה זה שנקרא "אני" ולהשלים את החסר.
הלוואי שהיית פה לצידי, ככה סתם, לא מבקש יותר, רק להביט בעינייך, לדעת שאת כאן לצידי. מחזקת את ידיי.
הלוואי שהיית פה איתי.