זה קשה לומר

קשה לשים בדיוק את האצבע על הסיבה למה אני עדיין אוהבת אותך.
את כל כך מקשה עליי. אין לך אפילו שמץ. ואני בזמן האחרון צריכה להכריח את עצמי לאהוב אותך.
למה?
למה הקשר שלנו צריך להגיע למצב כזה?…
כל פעם צץ משהו חדש שמפריע לך בי. אני מודעת לכך שאני לא מושלמת וגם לא שואפת להיות כזו.
אבל אני גם לא מעוניינת שתזכירי לי את זה שוב ושוב.
אמא, אני רוצה שתדעי שאני עדיין אוהבת אותך. אני לא מבינה למה, אבל זה ככה.
זה קשה לומר שחשבתי על מיליון סיבות למה. כי זה לא קרה.
זה קשה להבטיח לך דברים בלתי אפשריים ובסוף להרגיש כאכזבה שלך.
את לא רואה אותי כפי איך שאני באמת, ואני לא אוכל אף פעם להסביר את עצמי לפנייך.
את אולי לא מתכוונת לפגוע, אבל זה יוצא לך יותר מדי פעמים משאוכל אי פעם לסלוח…
זה לא קשר נורמטיבי בין אם לבת.
וכאלו שיש להן קשר טוב את צוחקת עליהן.
לפעמים זה נדמה כאילו את מקנאה בהן. אבל אני עוזרת לך לצחוק עליהן
כי גם אני מקנאה.

אני אולי כזאת צרה בחייך שאת מחפשת דרכים לדכא אותי כל הזמן? אולי בתת מודע שלך זה ככה…
ועוד מה שמפליא אותי זה שבסוף את אומרת שאת אמא מושלמת
ואני מסכימה.
כי אני מכריחה את עצמי להסכים.

זה מילים שלא אמורות להיקרא. אם הגעת עד כה, אשמח אם תמשיכי לפני הדמעות.

נראה לי שהסיבה שאני אוהבת אותך היא בגלל שלמרות כל הקשיים והדברים המרים בך יש גם פוטנציאל לטוב שרק אני מצליחה לראות. יכול להיות שמעבר לכל הקשיים אני זוכרת אותך בעיקר רק בגלל החיוכים. ויכול להיות שאני מפילה את כל האשמה עלייך. הכל יכול להיות.

אבל עד שאדע- קשה לי לומר שאני אוהבת אותך. סליחה.