לא כל מה שקורה באילת נשאר באילת – פרק 15

אמרתי ישירות "זה לידור"
הם שאלו מופתעים ביחד "לידור?"
לוסי מיד קמה מהמיטה ויצאה מהחדר ממלמלת "אני הולכת להפוך את המפגר הזה ליחמור גוסס"
פרק 15:
רצתי אחריה ואמרתי לה "עצרי לוסי! אני לא רוצה שתריבי איתו בשבילי"
היא אמרה לי עצבנית "אבל אני אחותך אני שצריכה לשמור אליך"
עניתי לה בנימה שקטה "אבל הוא אח שלך" והוספתי "אל תגידי לו כלום אוקיי?"
"אוקיי" היא אמרה וחיבקה אותי
התקלחתי, לבשתי את פיג'מת החתולים הקצרצרה שלי והלכתי לישון
http://www.youtube.com/watch?v=CLK9B8JBz64
קמתי מהשיר 'בוקר טוב' של האולטרס שלוסי שמה לי כל בוקר על פול ווליום במערכת סטריו, הרגשתי יד גדולה מלטפת את גבי, פתחתי את עיניי וראיתי את לידור יושב על הברכיים על הרצפה, נזכרתי באתמול בערב וחשבתי לעצמי בכעס שבטח גם הפיג'מה קצרה מידי בשבילו ושאלתי אותו בלי רגש "מה אתה רוצה?"
הוא ענה "אני מצטער על מה שאמרתי אתמול לא התכוונתי לזה"
שיחקתי אותה ראש קטן "מה אמרתה אתמול?"
הוא נאנח בייאוש ואמר "אני מצטער על שאמרתי לך אתמול במכונית שאת לא שמורה, אני לא באמת התכוונתי לזה ואני לא חושב את כזאת, אני פשוט…..אחרי מה שקרה שנה שעברה עם המניאק ההוא אני ממש מפחד עליך, אני מפחד שיקרה לך משהוא ונתנאל הוא אחלה גבר, באמת שאני אוהב אותו אבל אני יודע גם שאת לא מתאימה לו"
שאלתי לא מבינה "למה?"
הוא ענה רציני אך ברגישות "כי אני מכיר אותו, הוא כל הזמן מחליף בחורות, הוא תמיד מזיין וזורק, אני לא רוצה שתפגעי ממנו"
התעצבנתי שהוא שופט אותו ככה, אולי פעם הוא היה כזה אבל כבר לא, נתנאל שאני מכירה לא כזה ואמרתי לו כועסת "הוא לא יפגע בי" הוא קם ובא לצאת מהחדר ואז שאלתי אותו "מה קרה שהחלטת להתנצל?"
הוא הסתובב אלי אמר "לוסי אמרה לי שלקחת קשה את מה שאמרתי" ויצא
אמרתי לה לא התערב! אבל תכלס מזל שהיא התרבה אז אני סולחת לה.. :)
קמתי מהמיטה, צחצחתי שיניים, מרחתי על גוף קרם גוף בריח וניל, לבשתי שורט ג'ינס בצבע ורוד-כתום זוהר (לא קצר מידי) עם ניטים בכיסים הקדמיים, חולצה לבנה של בית ספר, סנדלים שטוחות בצבע לבן, עשיתי 3 צמות קטנות בצד אחד של השיער, שמתי מסקרה וליפגלוס, לא היה לי כוח לסדר את המערכת אז שמתי בתיק רק מחברת ריקה, קלמר וספר מתמטיקה וזכרתי בעל-פה שיש היום 3 שעות מתמטיקה אבל את שאר המערכת של היום אני לא זוכרת…
אכלתי את הסלט והחביתה אמא שלי הכינה לי ויצאתי לבית ספר.
ברגע שנכנסתי בשער היה צלצול לתחילת השיעור הראשון, נכנסתי לכיתה באיחור של איזה 2 דקות וזאת הייתה מורה שעוד לא הכרתי, טוב זה כולה היום השני שלי פה אז אמרתי לה בנימוס "בוקר טוב וסליחה על האיחור"
היא הניחה על השולחן שלה את ספר ספרות שממנו היא קראה עד עכשיו ושאלה "מי את?"
באתי לענות לה אבל אחד הילדים צעק בחיוך "זאת הכוסית החדשה"
המורה נעצה בו מבט מלחיץ שגרם לו להוריד את החיוך והוא אמר "לא משנה"
המורה פנתה אלי בחיוך "ברוכה הבאה, נסלח לך על האיחור כי את חדשה, אנחנו בשיעור ספרות עכשיו ואת מוזמנת לשבת ליד עידן, עידן תרים יד" נער בעל עיניים, חומות שיער חום-שחור קצוץ, שזוף וקצת שרירי הרים את ידו, הלכתי לכיוונו והתיישבתי לידו. במהלך השיעור דיברתי איתו קצת והוא התגלה כאדם ממש נחמד.
אחרי השיעור אספתי את חפצי חזרה לתיק והלכתי אל המערכת שעות שתלויה בכיתה וראיתי שעכשיו יש הפסקת אוכל (בכללי ההפסקה אמורה להיות אחרי 2 שיעורים אבל ביטלו לי שעה ראשונה) ולאחר מיכן יש 3 שעות מתמטיקה, שמחתי אני מעולה במתמטיקה.
יצאתי מהכיתה ובדרך המחנכת שלי ראתה אותי ואמרה לי "שיר בדיוק אותך אני מחפשת"
שאלתי מתפלת "אותי?" אני קווה שהיא תגיד משהו טוב למה אין לי כוח לעוד צרות
היא אמרה "כן אותך, זה בקשר למתמטיקה שלך"
שאלתי מופתעת "מה הבעיה עם המתמטיקה שלי? היא מעולה!"
היא צחקה ואמרה "אני יודעת בגלל זה אני רוצה לדבר איתך, הרכזת מתמטיקה החליטה שבגלל שאת מתקדמת במתמטיקה הרבה יותר מהקבצה א' שהיא הכי גבוה, אז את תעברי ללמוד בהקבצה א' של כיתה יא', אלה אם את מתנגדת?"
ישר אמרתי "לא זה נשמע לי טוב"
היא אמרה "מעולה, זה בחדר 261 בבניין של י"א"
אמרתי עם חיוך "אוקיי תודה" והלכתי לכיוון הדשה הגדול של בית הספר וחשבתי לעצמי וואלה אני באמת חכמה, חיפשתי את האוכל שלי בתיק ולא מצאתי אותו, כנראה שחכתי אותו ביית, לא נורא אני אכלתי גם ארוחת בוקר בבית, אוף אני שונאת את החילוף חומרים המהיר הזה, זה מחייב אותי לאכול כל הזמן כדי לא להפוך לאנורקסית :/
סגרתי את התיק ופתאום ראיתי את נתנאל מתיישב לידי כשהוא נראה מוטרד אמרתי לו "היי" ובאתי לנשק אותו על השפתיים אבל הוא הזיז את הראש ויצא שנתתי לו נשיקה בלחי, זה היה ממש מוזר
הוא החזיר לי "היי" מייבש כשהוא נמנה למסתכל לי בעיניים
שאלתי אותו בדאגה "מה קרה?"
הוא אמר "כלום"
אמרתי "אוקיי(?)" וסיימתי לסגור את התיק
ואז הוא סוף, סוף הסתכל עלי ואמר "אנחנו צריכים לדבר"
אמרתי לו "אז דבר"
הוא אמר ישר בלי זיבולי מוח "אני חושב שכדי שנהיה שבוע ביחד בסוד ואם נראה שאנחנו מסתדרים טוב אז נפיץ את זה לעולם שאנחנו זוג אוקי?"
חצי אמרתי לו חצי מלמלתי "אז אתה מתבייש בי, הבנתי ביי" ובאתי ללכת אבל הוא החזיק בידי והושיב אותי בחזרה, הדמעות בעיניי החלו לבצבץ
הוא החזיק את הפנים שלי עם שתי ידיו הגדולות ואמר "אני לעולם לא התבייש בך"
השבתי בזלזול "כן כן מה-שתגיד" והדמעות כבר ממש אימו לצאת
הוא העביר את ידו הימנית לאורך גופי עד שהגיע אל ירכי מה שגרם לי לצמרמורת קלה ואמר "אני ממש *לא* מתבייש לך, זה פשוט שאני מעולם לא הייתי במערכת יחסים רצינית ולפני שאנחנו נכנסים אליה כדי שנראה שבאמת הולך לנו אוקיי?"
הנהנתי בראשי כי ידעתי שאם אני יתחיל לדבר הדמעות יצאו, הוא חיבק אותי חזק חזק ולא הרפה, הוא לחש לי באוזן "אני אוהב אותך וברגע שיעבור שבוע אני מוכן גם לצרוח באמצע עזריאלי ששיר כהן חברה שלי" והרפה את החיבוק
ברגע שהוא שיחרר לקחתי את התיק שלי להלכתי במהירות לשירותים לראות שלא נמרח לי מסקרה כשהוא חיבק אותי ושחררתי מספר דמעות ומיד ניגבתי אותן.