אכזבה נצחית

הרגע של הפעימה האחרונה.
הרגע ששומעים את הרעש האחרון.
בום בום בום בום.
הכאב בחזה מטורף, אתה כבר לא יודע מה לעשות איתו,
הרצון העז לשלוח את ידך לתהום ולהוציא את כאבך, כולכך גדול.
כבר לא אכפת לך, הדמעות מזמן התייבשו, ואתה רק חושב על רגע הפתיחה.
ומה אם תמות? מה אם תיפגע?
האם זה לא שווה מספיק את ההקרבה?
ההקרבה בשביל הנצח האלוהי שיבוא עלייך? הריצות שאתה תוכל לעשות לאורך שנים בשדות האליסיום? הפער בחזה שלעולם לא ישוב, אך לא יהיה מורגש, הדקירות של הזכוכית בעינייך לא ישרפו עוד, הקוצים של הורדים לא יהיו מורגשים יותר בגבך, והשקט יבוא אלייך.
ככה המוות שלך יהיה, לבד.
אף אחד לא יהיה ליידך, המוות שלך יהיה בלב שבור, לבדך, ברגשות אטומים אך באותו הזמן צבעוניים. אתה תחלום על הרגע של מותך איך שכמובן רצית שיקרה, אך באותו הזמן – זה לא יקרה.
האכזבה תיהיה כולכך מטורפת, כולכך מלאה בדם ובאכזבה, שהכאב יתמעט ותפרוץ ממך נקמה לדם טהור, לדם זהב.