סיפורי פנימייה-פרק 24 (:

רצתי לכיוון הדלת דפקתי על הדלת של השכן בתקווה שניתאי פה.
"חזרת" צחק
"כן.. ניתאי עוד פה?" חייכתי
"כן הוא בחדר למעלה.. מאוכזב מימך" אמר
"אני יכולה להכנס אליו?" שאלתי
"כן בטח" חייך ונכנסתי, עליתי במדרגות לכיוון החדר שישבנו מקודם נכנסתי והפתעתי אותו…
"נוי… מה?" אמר והיה די מופתע
"התחרטתי, אתה צודק עם אני אוהבת אותך ואתה אותי מה כבר יכול להפריע?" אמרתי בחיוך רחב
"האקס שלך? גל?" אמר
"לא, לא,לא, אני אוהבת אותך, לא את גל ובטח שכבר לא את האקס שלי" חייכתי
"באמת?" אמר וקם מהמיטה מתקרב אלי
"כן" חייכתי וחיבקתי אותו
"אני אוהב אותך" חייך ונישק אותי ואני אותו, נשיקה חמודה כזאת מציפה ברגשות פתאום אוהד די נשכח מהלב שלי, והרגשתי די טוב…
"אל תפריעו לעצמכם" נשמע קול מאחור, אני וניתאי הסתובבנו וראינו את גל, הסתכלתי עליו והוא החליף מבטים ביני לבין ניתאי.
"אחי אתה יכול להשאיר אותנו לבד?" שאל גל
"כן.." אמר ויצא מהחדר, אני וגל נשארנו בחדר מסתכלים אחד על השני.
"טוב אתה רוצה להגיד משהו או שאני יכולה לצאת?" אמרתי שוברת את השתיקה
"אני לא יחזיק אותך או משהו… אבל יש לי רק דבר אחד להגיד לך, אני אוהב אותך ועם את אוהבת אותי תשארי בחדר עם לא, את יכולה לצאת" אמר והצביע על הדלת
"גל, אני וניתאי ביחד" אמרתי
"כן, קשה לפספס.." אמר
"אז.. אני באמת מצטערת ואתה חמוד והכל אבל אני אוהבת את ניתאי" אמרתי
"זה בסדר את יכולה לצאת" נאנח הסתכלתי עליו כמה שניות ויצאתי מהחדר פוסעת אל עבר המדרגות.
"טוב אני הולכת" חייכתי
"מה כבר?" אמר ניתאי וקם לעברי
"כן, רותם מחכה לי.. אני צריכה ללכת" חייכתי, הוא נתן לי נשיקה ויצאתי מהבית.

*******
"ממש חיי טלנובלה יש לך" צחקה רותם אחרי שסיפרתי לה מה קרה
"ותאמיני לי שזה לא כיף במיוחד" אמרתי
"אותי מעניין מה יקרה שנחזור לפנימייה" אמרה "את עוד אוהבת את אוהד?" שאלה
"אני לא ישקר ואני לא יגיד שאני לא אוהבת אותו, יש קצת רגשות שנשארו מימנו" אמרתי
"אתמול דיברתי עם שון" אמרה אחרי כמה שניות של שקט
"באמת?! נו" אמרתי בהתלהבות
"הוא סיפר לי מה קורה בפנימייה, והוא אמר שהוא מאוד מתגעגע אלי ואליך, וגם נדב ושליו.."
"מה עם אוהד?" שאלתי מחכה לתשובה
"הוא לא ענה ששאלתי עליו" אמרה
"בסדר, אני יבין עם הוא כועס עלי" אמרתי
"אבל מה תעשי שנחזור?! עם תהיה לו חברה את יודעת שזה ישבור אותך" אמרה
"אני יהיה עם ניתאי" אמרתי
"אבל את בעצמך יודעת שאתם תפרדו מתי שנחזור" אמרה
"כל דבר בזמן שלו, בינתיים תני לי להנות" אמרתי
כעבור חודש:
"מבטיחה שאני יבוא לבקר" חייכתי לניתאי רגע לפני שאני ורותם חוזרות לפנימייה
"גם אני" חייך ונישק אותי
"יאאלה נוי.. " אמרה רותם חיבקתי חזק את ניתאי ונכנסתי לאוטו.
בזמן הנסיעה נזכרתי בכל הרגעים היפים שלי ושל ניתאי, איך שהוא הגן עלי והשראה לי הרגשה של ביטחון, הרגשה של נסיכה, אני ממש אהבתי אותו, רק חבל שזה נגמר, ושאני יצטרך לראות אותו פעם בשבועיים למרות שהחלטנו ביחד שנפרד, כי יהיה קשה לנהל מערכת יחסים מרחוק.
"הכל בסדר?" שאלה אותי רותם
"כן.." חייכתי
"אני מתרגשת" צחקה
"גם אני" צחקתי
"את חושבת שמשהו השתנה? או שאנחנו נחזור להיות חבורה כזאת כולם ביחד?" שאלתי
"וואלה, אין לי מושג… אני רוצה אבל שנחזור להיות כמו פעם" אמרתי
"גם זה סוד של הפתעה, אף אחד הרי לא יודע שאנחנו חוזרות, הם עוד חושבים שאנחנו נשארות לגור שמה" צחקה
"כן! הם כל כך יהיו בהלם שהם יראו אותנו" צחקתי
אחרי שעתיים וחצי של נסיעה הגענו בחזרה לפנימייה, אבא הסתובב אלינו
"הכל בסדר?" שאל
"כן" ענינו אני ורותם ביחד
"אני אולי בעוד שבועיים ככה טס לחו"ל, אז אני כבר ידבר איתכם" אמר
"אוקי, תהנה" חייכתי
יצאנו מהאוטו בהתרגשות רבה, אבא עזר להוציא את המזוודות וחזר לאוטו.
אני ורותם גררנו את המזוודות והתחלנו ללכת, ראינו את כל הילדים וחלקם קפצו עלינו להגיד שלום.
נכנסנו לתוך המבנה ושמה ראיתי את ישי ועומר הסתכלתי עליו והוא הסתכל עלי וקפצתי עליו בחיבוק ענקי וחזק, אני בטוחה שמחצתי אותו.
"נויה!!!!" צרח וחיבק אותי ככה הוא קורא לי, למרות שאני שונאת שקוראים לי נויה -,-
"חיים שלי!!" חיבקתי אותו בזמן שרותם ועומר מעבירים מבטים עם לחבק אחד את השני
"מה אתם עושות פה?" שאל ישי וחיבק את רותם
"חזרנו" צחקה רותם
"כן? יואו איה כיף" אמר עומר
"אולי תתחבקו כבר?" צחקתי והסתכלתי על שניהם, היא הסתכלה עליו והוא עליה ובסוף הם התחבקו, אויש חמודים.
"בואו, לוו אותנו לחדר" אמרתי והתחלנו ללכת.
בדרך ראיתי בלונדה מחומצנת עיניים חומות נמוכה קצת, היא נעצרה לידנו
"היי, אני אשלי" חייכה
"היי" חייכתי
"שמעתי עליכם, אתם נוי ורותם נכון?" שאלה
"כן" ענתה רותם ביובש, כנראה קלטה משהו.
המשכנו ללכת והגענו לחדר שלי ושל רותם זרקתי את המזוודה וקפצתי על המיטה שהתגעגעתי אליה כל כך הרבה. "יש לך הרבה לספר לי נכון נוי?" צחק ישי
"אין לך מושג עד כמה" צחקתי

****
אני וישי ישבנו בספסל בחוץ ורותם ועומר הלכו אליו לחדר לדבר..
"נו ספרי לי.. למה את וההוא נפרדתם?" שאל
"מה מאיפה אתה יודע?" צחקתי
"הייתם במערכת יחסים בפייסבוק… אוהד השתגע מזה" אמר
"נפרדנו בגלל שאני חזרתי לפה והוא נשאר שמה ואי אפשר לנהל ככה מערכת יחסים" אמרתי
"צודקת.." אמר "היה כל כך שקוף שהתאהבו בך גם שמה" צחק
"למה?" צחקתי
"את יפה ,חמודה, לא אוהבת לפגוע באנשים בקיצור מושלמת.." חייך
"מה אתה עדיין..?" אמרתי
"כן, אני עדיין אוהב אותך "אמר, לא ידעתי מה להגיד. "זה בסדר, אני לא רוצה להרוס את מה שיש עכשיו" חייך, אני כל כך אוהבת שהוא מבין אותי.
"מה.. ספר לי מה קורה?" שאלתי
"את לא באמת רוצה לדעת מה קורה.. את פשוט רוצה לדעת מה קורה עם אוהד" צחק
"לא.. באמת שלא.." צחקתי
"נוי.." אמר
"טוב נו.." צחקתי
"רואה אני מכיר אותך מספיק!!" צחק
"נו אז ספר" צחקתי
"אני והוא לא הכי בקשר אבל ממה שאני יודע הוא נפגע מזה שהיה לך חבר, ורצה לשכוח אותך ועכשיו הוא יוצא עם אשלי" אמר
"ההיא במדרגות?" אמרתי
"כן" אמר
"איזה פתטי" אמרתי וכן זה איכשהו צבט לי את הלב.
"רוצה נלך אליהם?" שאל
"לא אליו אישית… אבל לנדב לשון ולשליו כן "אמרתי
"יאאלה בואי" אמר וקמנו, התקדמנו למגורי הבנים שמה ראיתי עוד כמה מהידידים שלי וראיתי שמה גם את דניאל, הילד מי'א.
"נוי!! מה את עושה פה?!" צחק וחיבק אותי
"חזרתי" צחקתי וחיבקתי אותו
" יואו איזה כיף ממש התגעגעתי!!" חייך
"גם אני" צחקתי
"דברי איתי.. נשב נדבר" חייך
"טוב" חייכתי ואני וישי המשכנו ללכת, הגענו לחדר שלהם ודפקנו בדלת ונדב פתח וראה אותי ושפשף את עיניו.
"אני הוזה נכון?" אמר
"לא אתה לא" צחקתי וחיבקתי אותו
"בואו תראו מי באה!" צעק ושון ולשליו ראו אותי וחיבקו אותי
"התגעגעתי!!" צחקתי וחיבקתי אחד אחד.
עמדנו מחוץ לדלת וקצת דיברנו וצחקנו … "מזה האספה פה?" שמעתי קול מאחור הסתובבתי וזה היה אוהד, מחזיק את ידה של אשלי….