׳והנה מתחיל הנצח שלי׳ – פאנפיק לדמדומים חלק ו׳ ואחרון
*
׳מעולם לא הקדשתי מחשבה לדרך בה אני אמות , אבל למות במקום הבן אדם שאני אוהבת , זה ניראה לי דרך מספיק טובה כדי לעזוב . 
הרגשתי את הכאב החזק שורף את מוחי בחוזקה , הכול מטושטש , אני רואה את הכול כפול . 
המוות שלוו , קל . 
כן , למות למען הבן אדם שאני אוהבת זה ניראה לי דרך מספיק טובה כדי לעזוב .
״אל תעצמי את העניים״ הקול הגברי שלו מהדהד באוזניי . 
המוות שלוו , קל , מלא בשקט . 
עצמתי את עייני .׳  
רואה את כול הרגעים מאז שהגעתי לפורקס ועד עכשיו בהילוך אחורי ואיטי רצים במוחי .
*
״אל תעצמי את העניים״ שמעתי שוב את הקול הגברי שלו מהדהד באוזניי מונע ממני למות בשקט ובשלווה. 
עייני לאט לאט נפקחו לרווחה , עדיין מרגישה את הסוף קרב , מוחי בער בעוצמה אדירה ומסחררת שלא הבנתי מדוע , דמי ביעבע מתחת לעורקיי  והרגשתי שכול גופי מבפנים נשרף והופך לכוויה אחת גדולה . 
ראייתי לאט לאט התבהרה עדיין רואה מחצית מהדברים מטושטש וכפול , קייל רכן מעלי פניו חתומים ואינם מסגירים דבר ולידו אמט פניו מתייסרים , הרגשתי שכול הכאב מגיע מהרגל , מנקודת אחת הבוערת כמו להבת אש חזקה . 
הזזתי את ראשי הצידה לאט , התנשמתי בכבדות בגלל הכאב המעיק על כול סנטימטר וסנטימטר בגופי , ״תחזיקי מעמד״ אני שומעת את קולו של קייל שוב באוזניי מהדהד בשקט והוא הדבר היחידי שאני שומעת , הוא והכאב. 
הבטתי לצד רואה את אליס ג׳ספר וקארלייל נאבקים בכוח רב ברוזלי , ג׳ספר תופס יד אחת, קארלייל את השנייה ואליס קופצת עליה מסובבת את ראשה עד שמתנתקת מן גופה , קייל קם מלידי ונעלם , רק אמט נשאר לוחץ על משהו ברגלי בקושי הצלחתי להרגיש משהו מרוב הכאב המשתק אותי , זה כאילו אין לי עוד רגליים אבל עדיין הכאב כול כך חזק  . 
הוא עצם את עיניו בחוזקה , שומע איך הורגים בייסורים ומעלים בלהבות את אהובתו היחידה , אבל הוא יודע שהיא פנתה נגד המשפחה שלה , נגד עקרונותיה ונגד אחיה ועל זה היא הייתה חייבת למות לא משנה מה . 
הוא בעצמו אמר לי , ׳חוקי הערפדים הם מאוד ברורים׳ . 
עצמתי את עייני לאט לאט , נותנת לכאב להאפיל עלי ולסגור עלי , החושך סוגר עלי גם הוא ואני מרגישה איך הכאב לאט לאט נחלש ואיך נשמתי עוזבת את גופי באיטיות . 
'אומרים שאדם יודע מתי הוא אמור למות, והוא מרגיש את זה לפני שהסוף קרב , הוא יודע שנשמתו מתנתקת מגופו והוא ממשיך הלאה׳ 
זה בדיוק מה שהרגשתי עכשיו , אני מרגישה איך הסוף קרב , איך הכאב סוגר עלי מכול פינה ופינה ואני עומדת למות , כול כך צעירה . 
״אל תעצמי את עינייך״ אני שוב שומעת את הקול של קייל חזק ונוקשה באוזניי , מתחנן אלי לא לעצום את עייני , הוא שוב רכן מעלי ליד אמט , ניסיתי שלא לעצום את עייני  , ניסיתי להישאר ערה ושעייני היו פקוחות לרווחה  , אבל זה רק עניין של זמן עד שההרגשה  הבוער מתחת לעורקיי תהרוג אותי ותחסל אותי . 
הבחנתי בעוד דמות רוכנת מעלי , ״אמט אתה יכול ללכת״ שמעתי את קולו של קארלייל אומר לאמט והוא נעלם תוך פחות משנייה מבית הסירות . 
״קייל זה קורה , תחליט אתה או שאתה נותן לשינוי לקרות , או שאתה מוצץ את הארס שרוזלי החדירה לה ומציל אותה״ אני שומעת בקושי את הקול של קארלייל באוזניי , והפעם קול נשי דיבר בזמן שנאבקתי עם אפעפי כדי שלא יסגרו . 
״זה יקרה , אני ראיתי את זה קורה״ אמרה אליס קולה צלצל באוזניי , רוזלי נשכה אותי ברגלי והחדירה לתוכי את הארס שלה , הארס מתפשט בדמי וזאת הסיבה לכך שכול גופי בוער מבפנים . 
״המוח שלי , הוא בוער״ אני בקושי מצליחה לסנן מבעד לשפתיי , קארלייל מביט בקייל לראות את התגובה שלו , ״יש לה רק עוד דקות אחדות , אתה חייב להחליט לפני שהארס יתפשט בכול מחזור הדם שלה״ אמר לו בזמן שהוא מחזיק את ידיי ומרתק אותי לרצפת הבטון האפורה  . 
גופי התחיל להתעוות וצרחתי מרוב כאב וחולשה , כאילו שורפים אותי בלהבות , צורבים אותי עם מתכת לוהטת על כול גופי . 
״זה שורף!!״ אני צורחת מבעד לשפתיי ומתעוות תחת ידיהם האוחזות של קארלייל ואליס  . 
״תן לזה לקרות״ שמעתי בשקט את קולו הגברי  של קייל וידיו עוברות לתפוס אותי בגלל גופי המעוות  . 
נשמתי עמוקות אל תוך ראותיי , הרגשתי כאילו להבות אש חמות שורפות אותי מבפנים , ומבחוץ . 
*
עייני נפקחו במכה , תחושה מוזרה מילאה את הבטן שלי , תחושת רעב חזקה וחמה שעטפה את כולי מבפנים . 
נשמתי עמוקות , לא הרגשתי עוד שום כאב בגופי , כול הייסורים והסבל נעלמו כלא היו .  
׳איך זה ייתכן ?׳ 
״אמילי , את סוף סוף ערה״ שמעתי קול נשי וקצת מעופף שאני מכירה  , אליס . 
קמתי לאט לישיבה , מביטה על עור הידיים שלי , לבן , בהיר , צח וחלק , ידיי עדינות ויפות וציפורניי ארוכות ובצבע גוף. 
הבטתי על שיערי הארוך והשחור שנח על כתפיי , שחור וצבעו עמוק יותר , מלא ברק וחלק כמו משי . 
״מה קרה לי אליס ?״ שאלתי אותה קולי עדין ונשי  מהדהד בין קירות החדר בו נמצאתי , אני חושבת החדר של אליס .
קמתי לאט מן הספה עליה שכבתי , מתקדמת אל עבר מראת הגוף התלויה על הקיר . 
הייתי בשוק למה שנגלה לנגד עייני , אני, רק יפה בהרבה יותר . 
תווי פני חודרים ויפים , עייני שהיו בעבר כחולות כמו קרח עכשיו נצבעו באדום עז כמו דם והמרכז של האישון שחור , שפתיי אדומות טבעי כמו דם גם הן . 
עורי לבן וצח , שייני ישרות קטנות ולבנות יותר ממה שהיו לפני כן  .
״את ערפדה״ אמרה אליס בחיוך משועשע , היא מביטה עלי בוחנת אותי וחיוכה רק מתרחב על פנייה היפות , הסתובבתי אליה , היא ישר פרשה את ידייה וחיבקה אותי . 
״ברוכה הבאה אל המשפחה״ היא אומרת לי ומנתקת לאט מן החיבוק שהביאה לי , היא נגשה אל דלת בחדרה ופתחה אותה, ״תתלבשי קייל מחכה לך״ אמרה לי עם חיוך עדיין ורק עכשיו שמתי לב שאני רק בחזייה ותחתון תחרה לבנים בלבד , הנהנתי אליה וחייכתי אליה חיוך אחרון לפני שהיא יצא מן החדר .
נכנסתי אל החדר ארון הגדול של אליס ,
הוצאתי מן צד התלייה קולב ועליו שמלה כחולה ויפה שמשכה את תשומת ליבי משנכנסתי לתוך חדר הארון הגדול , השמלה מגיעה עד הברכיים והכתפיות שלה דקות , לבשתי אותה על גופי והבטתי במראה הגדולה מגלה כמה השמלה יפה עלי , לקחתי נעליים מאצל אליס לא היו לה נעליים שטוחות אז לקחתי זוג עקבים כחולים וגבוהים ונעלתי אותם על רגליי . 
״ולסיום״ שמעתי את קולה של אסמה האמא המאמצת של קייל ואישתו של קארלייל מאחורי , הסתובבתי אליה היא תפסה בידה קופסת תכשיט שחורה היא נתנה לי אותה והורתה לי לפתוח . 
פתחתי את הקופסה בעדינות מגלה שרשרת יהלום כחול גדול ונדיר על מצע של קטיפה . 
״לא אני לא יכולה…״ התחלתי לומר אבל אסמה כבר הספיקה לענוד לי אותה על הצוואר , אני חייבת להתרגל למהירות הזאת עכשיו שאני גם כזאת . 
״קדימה , קייל מחכה לך״ אמרה לי בדיוק כמו אליס מלפני כמה רגעים . 
היא אחזה בזרועי ושנינו יצאנו מחדרה הגדול והרחב של אליס , ירדנו במדרגות העץ עם מעקה הזכוכית אל עבר ככול הנראה החצר הגדולה שמחוץ לביתם המרוחק מן העיירה , באמצע היער הגדול המקיף את כול פורקס והאזור  . 
יצאנו מבעד לדלתות זכוכית הזזה כפולות  ושקופות , הגענו אל החצר הגדולה . 
דשא ירוק וטרי הנוצץ מטיפות הטל , עצים ירוקים ואדניות פרחים פורחים . 
ובקצה הגינה ליד מזרקה גדולה מאבן שיש לבן עמדו כולם , קארלייל ליד אמט, אליס אוחזת בזרועו של ג׳ספר ועל פנייה מבט של גאווה שהביטה בי  . 
ואחרון חביב קייל , אשר עמד בגבו אלי מביט על המזרקה , התקדמתי לעברו יוצאת מצל העצים אל קרני השמש המאירות את כול החצר , עורי החשוף התחיל לנצנץ כמו שכבת יהלומים יפים ומבריקים . 
קייל לאט לאט הסתובב אלי , רואה על פניו את החיוך העקום שלו שאני כול כך אוהבת. 
״אני מניח שאת רעבה״ אמר אלי ברגע שנעמדתי מולו , הנהנתי קלות וגיחכתי .
״אמילי אצלנו טורפים רק חיות , אנחנו לא הורגים בני אדם אז תזהרי במיוחד שאת רק ערפדית טירונית״ אמר לי קארלייל בחיוך וחיבק את אסמה שעמדה לידו . 
הנהנתי אליהם מבינה , ״מי שמגיע ראשון אל קרחת היער , מנצח״ אמר אמט ותוך שנייה כולם כבר התחילו לרוץ ורק אני נשארתי מאחור . 
רואה איך הם מתרחקים במהירות על , חייכתי לעצמי , ׳והנה מתחיל הנצח שלי׳.
התחלתי לרוץ במהירות יחד עם עקביי מגלה שזה יותר קל ממה שזה ניראה . 
תוך שנייה כבר עקפתי את אליס וקארלייל שהזדנבו מאחורי כולם , עוקפת את אסמה הרצה במהירות רבה ומדביקה את הקצב לקייל אמט וג׳ספר שרצו מקדימה מתחרים אחד בשני . 
עקפתי גם אותם במהירות שומעת את קולות הצחוק שלהם מהדהדים מאחורי . 
הגעתי אל קרחת היער הגדולה , רואה נמר סלעים גדול שהחליט לשבת במרכז  קרחת היער ולהנות מן השמש  . 
לא היססתי לרגע , חשפתי ניבים חדים וקופצת על הנמר נועצת את שייני ישר בעורק הראשי של צווארו , הנמר המופתע מת ישר ואני מצצתי את דמו שהשתיק את תחושת הרעב שסחררה אותי  . 
כולם הגיעו אל קרחת היער והתנתקתי מן הנמר , דם מרוח על סנטרי וחייך קל על פניי כשראיתי את החיוכים של כולם . 
קייל התקדם לעברי , נישק אותי על שפתיי ואני מלכלכת את שפתיו בדם אדום של הנמר . 
״זאת הטירונית שלי״ צחקק וחיבק אותי בידיו נושק לשפתיי שוב . 
׳מכאן ואלך , זאת המשפחה שלי , הם הנצח שלי׳ . 
 
	        			 
	             
							
תגובות (5)
יצא לך מושלם 3>
לאב יו 3>
מוושללםם!!
זוכרת את אבודים !?מתי את מתחילה ?? אני לא יכולה כבר לחכות לסיפור הבא שלך!!♥♥♥♥
בקרווב אני יתחיל את אבודים ;)
שמחהה שאהבתםם ❤❤❤❤
אומיייגזזזר זה כזההה מווושללם ! <3
מצטערת שלא הגבתי לפני, לקחתי הפסקה קצרה מהאתר והבטחתי שאבדוק מדי פעם סיפורים… ולא יכלתי שלא להגיב !! זה פשוט מהממממם !!!!! תודה ^___^
אוהההבתתת הכייי בעווולללם !! את ככל כךך מוווכשרררת !!! מחכה לסיפור הבא שלך !
❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤
שמחחה שאהבתת השקעתי בזה המוווון בשביל שתאהבי ❤❤❤