אף אחד לא צחק.

הילד סיים את בדיחתו, והקהל שנאסף מסביבו בחצי גורן געה בצחוק.
קול זעיר נשמע במרחק כמה אנשים מהילד, "אני לא מבינה." מלמול עדין מלווה בעיינים פעורות.
הילד גיחך ושאל בשאט נפש, "מה?" הוא ירק, והקהל ירה זעקות חסרות משמעות.
"מה מצחיק? אני לא מבינה." חזרה הילדה שנית, מלופפת את שערה הכהה סביב אצבעה בהסיח דעת.
הילד בהה בה בחוסר אמון, ולבסוף צחקק קלות. הקהל מסביבו נדרך, משווע לדם.
"בואי, אני אסביר לך כדי שתביני… הנה, קחי לדוגמא משהו אחר-" הוא אמר בקול רווי ארס והתקרב לעברה באיטיות.
"היו הייתה ילדה, בעלת עיני עגל שעוותו את פרצופה הלא כל כך יפה…" הוא צחק, וכהד אחריו עדת מעריציו.
"אך זה לא היה הדבר היחיד בה שדמה לעגל, בעצם- כל גופה היה שמנמן ועגלגל כמו… פרה!" הוא ירה בזעקת ניצחון.
"את יודעת מי זו הילדה הזאת?" הוא היה קרוב למדי אל הילדה, ומבטו שנעץ בה עיינים חיוורות לא השאיר ספק למי הפנה את השאלה.
הילדה כשלה לאחור, סורקת בעצבנות את הקהל שנאסף בנתיים לצפות במחזה.
היא נענעה בראשה לשלילה, ונצמדה לגדר.
הילד התעלם מנסיונות ההתחמקות הנואשים שלה, והתקרב עוד שלושה צעדים עד שאפו היה נוגע באפה אילולא היה גבוה ממנה בראש.
"ילדה טיפשה… זו את! פרה מטומטמת." צחק כעת הילד בקול רועם, והמון האנשם נהגו כמותו, נעימה של רשע.
הילדה כיחכחה בגרונה בשקט, ואז פלטה ברעד.
"מה מצחיק? אני לא מבינה."
אגרופו של הילד פגע סמוך לעיניה הימנית, ואף אחד לא צחק יותר.