סיפורי פנימייה עונה 2 *פרק 4*

"בבקשה אל תתרחקי" אמר אוהד והעביר ליטוף על פני המלאות בדמעות ואיפור מרוח.
"מה נהיה מימך?" אמרתי בגימגום והמשכתי לבכות, הוא לא ענה
"אתה בטח לא יודע.. אני יגיד לך מה נהיה, אתה נהפכת לאדם אבן, שמתקשר אלי פעם בשבוע, זרמת עם האקסית שלך, שעבדה עליך, ובכל זאת שכבתה איתה… פעם ראשונה סלחתי, פעם שניה סלחתי ונפגעתי בפעם השלישית? אני פגועה,כועסת, עצבנית." אמרתי
"את צודקת" אמר
"זה לא עוזר לי שאתה אומר לי דברים שאני כבר יודעת!" צעקתי
"אני מצטער זה פשוט קרה!! מצטער נוי.." אמר בצעקה ואז נרגע
"מצטערת גם זה קרה" אמרתי וסטרתי לפנים שלו, לא ריחמתי עליו.
"אני יודעת שהסטירה הזאת תעבור מתישהו… אבל הבגידה הזאת מימך לא תעבור.. בחיים" אמרתי
"תשתלטי על עצמך! מה קורה לך!" צעק עלי, ממש נבהלתי באותו הרגע
"מה קורה לי?! אתה באמת שואל מה קורה לי?!" גיחכתי לו בפנים
"די.. דיי.." אמר ומשך אותי לחיבוק
"תעזוב אותי!!" צעקתי ודחפתי אותו על הרצפה "הקטעים האלה בחיים לא יעבדו עלי שוב." קבעתי באתי לצאת מהדלת הוא עשה מבט של מתחנן. יצאתי מהחדר הזה חיפשתי את רותם ומצאתי אותה עם שון יושבים באיזה פינה ומתנשקים, מאחלת לכולם גבר כמו שון.
"רו..רותם בואי נלך" אמרתי
"אני באה" אמרה ונתנה נשיקה לשון ואני והיא התקדמנו ליציאה של הבסיס
"את בסדר? הוא עשה לך משהו?" שאל שון שרדף אחרינו
"לא.. אבל שון בשבילי תמסור לו שלא ינסה להתקשר אלי כי אני לא יענה לו" אמרתי בעצבים
"טוב נויה" חייך וחיבק אותי חיבקתי אותו בחזרה "תודה" חייכתי אליו
אני ורותם עמדנו ליד השער כדי לצאת מהבסיס אבל אז השומר המעצבן הזה היה חייב להתערב
"כבר הולכות, חשבתי תישארו עד שאני יסיים משמרת” חייך
"אף אחד לא מת שאני ישאר איתך עד שתסיים משמרת" צעקתי עליו בעצבים
"וואוו מה קרה העצבים?" שאל
"תסתום את הפה ותפתח את השער" אמרתי
"תרגעי אני פותח" אמר
"יופי!!" צעקתי
"אני אוהב בנות עצבניות אפשר את המספר שלך?" יצא מהבקתה הזאת שלו והתקרב אלי
"לא!" צעקתי ונתתי לו סטירה נמאס לי מכולם, נמאס לי מכל בן שחושב שהוא יכול לבוא לשחק אותה חמוד ואז פוף אני שלו. אני ורותם עלינו על המונית הראשונה שראינו, נשענתי על החלון והתחלתי לבכות מחדש.
"די נוי.. אני לא יכולה לראות אותך ככה אני יבכה גם" אמרה רותם
"אני לא יכולה כבר רותם.. לא יכולה" אמרתי
"תסמכי עלי תשכחי את הזבל הזה, תכירי מישהו חדש והכל יהיה בסדר" אמרה רותם
"כמה קל להגיד את זה" אמרתי והרגשתי רטט בתוך הכיס, שלפתי את הפאלפון וראיתי מה כתוב 'אהובי היחיד' (אוהד) ישר ניתקתי ומחקתי את המספר שלו, התחברתי לפייסבוק הורדתי את המערכת יחסים עם הבן זונה הזה. 'נוי שושני רווק/ה' הרגשתי הקלה במשפט הזה.
"לאן נוסעים?" שאלתי את רותם
"למסיבה של ההוא" אמרה רותם
"מה.. לא מתאים תראי אותי"
"מושלמת" חייכה
"אבל לקצת זמן.." אמרתי
"טוב"
****
"לכי תחפשי אותו… אני פה יושבת" אמרתי לרותם והיא הלכה לחפש את רועי.
התיישבתי על אחת מהספות והסתכלתי על כל מי שעבר.
"אכפת לך עם אני ישב?" אמר איזה אחד שנראה ממש ערס
"לא אני במילא קמה עכשיו" אמרתי וקמתי
"את יכולה להישאר" אמר
"לא.." אמרתי
"בבקשה, סתם תשבי אני לא יעשה כלום" אמר
"מה קשור! מה אתה חושב שאני פוחדת מעוד ערס כמוך?" צעקתי
"תסלח לה היא קצת עצבנית היום" אמרה רותם ולקחה אותי החוצה
"די רותם באלי הביתה" אמרתי
"טוב קחי תשתי מים קודם.." אמרה ונתנה לי כוס, שתיתי אותה בשלוק אבל הרגשתי מוזר זה לא היה מים "תביאי לי עוד כוס" אמרתי
"מים?" שאלה
"לא, המשקה הזה שהבאת לי" אמרתי
"זה מים נוי" אמרה
"זה לא טיפשה" צחקתי
"אני לא מביאה לך את זה" אמרה
"אז אני יביא לעצמי" אמרתי ונעלמתי בין כל הילדים הרוקדים.
"תביא לי כזה" הצבעתי לברמן על אחד מהמשקאות
"כבר" חייך "קחי חמודה, תזהרי זה ממש ממסטל" אמר ושתיתי את כל הכוס בשניה.
*****
"או סוף סוף" אמרה רותם
"מה.. מה יש לי?" אמרתי ובאתי לקום אבל הרגשתי קושי
"את שתית השתכרת אז לקחתי אותך הביתה לפני שתעשי שטויות" אמרה
"לא עשיתי שטויות כמו…"
"לא" חייכה
הפאלפון לי התחיל לצלצל זה היה אוהד, עם כל השתייה ששתיתי עוד לא שכחתי את מה שהוא עשה.
"הלו?" אמרתי ביובש
"אני מצטער אני לא יכול לאבד אותך" אמר
"לא חשבת על זה ששכבתם נכון?" אמרתי
"זה קרה נוי… אני לא יכול להחזיר את הזמן לאחור ולשנות אותו" אמר
"חבל… כי גם אני לא" אמרתי וניתקתי את השיחה באמת שאין לי כוח אליו עד שנרגעתי לא באלי לבכות שוב.
"מה השעה עכשיו?" שאלתי
"שתיים עשרה בבוקר" אמרה
"וואו.. יאאלה בואי נקום" אמרתי
*****
"נוי, רותם!! מצאתי לכם עבודה" נכנס אבא בסערה לבית
"כן? במה?" קפצתי מהספה
"באולם דוד" אמר
"יש הגיע הזמן" אמרה רותם
"תתארגנו ותלכו הם רוצים להעביר אתכן תלמוד" אמר
"סבבה" אמרתי ואני ורותם עלינו כל אחת לחדרה להתארגן.

******
"שלום.. אנחנו רותם ונוי באנו להתלמדות" אמרתי למנהל האולם
"אה נכון.. בואו תכנסו" חייך
אני ורותם הלכנו אחריו והוא בדק משהו באיזה דף שהיה תלוי על הקיר במשרד שלו.
"רותם.. את תלכי לשולחן מספר 5 ושמה אוראל יעזור לך, נוי את תלכי לשולחן מספר 3 ושמה נאור יעזור לך" אמר כל כך קיוויתי שנאור זה השכן שלנו, ואני מכירה אותו.
"נוי!!" אמר וחיבק אותי
"אז מה מלצר חתיך אתה מלמד אותי?" צחקתי
"מסתבר, מלצרית יפה "חייך "מה את לא מתגייסת?" שאל
"לא, מה יש לך עונה חצי שנה שנה ככה" אמרתי
"או יופי ככה נרוויח איתך עוד זמן" צחק ואני אחריו.
הוא הראה לי איך להחזיק את המגש בשיטה הטובה כדי שלא יפול.
"והכי חשוב, תמיד לחייך, ולהיות יפה, שאותם יש לך טבעי "חייך ואני הסמקתי
"יאאלה בהצלחה" חייך, הוא היה איתי באותו שולחן כדי לעזור לי.
האורחים התחילו להכנס ואמרו שלום להורים של החתן והכלה באמת שזה היה מרגש.
"נוי תצאי לעזור בבופה בחוץ" אמר יוסי הרב מלצרים
"אין בעיה" אמרתי ויצאתי הרמתי את הצלחות שהיו על השולחנות, ואז מישהו קרא לי…