אבודים- עונה 2 – פרק 5 – ׳שקרנים׳

-נקודת מבט ראיין וויט-

סידרתי את גג הערפים שנהרס בסופה , היא לא הגיעה לפה אבל אין ספק שהשפיע עליה במקצת .
סידרתי את הרעפים הבהירים אחד לצד השני על הגג במטרה שבפעם הבאה שירד גשם זה לא ידלוף פנימה אל בית העץ .
״ראיין בוא לכאן״ שמעתי את קריאותיה הדחופות של רונה מבפנים הבית שמתחתיי , נאנחתי בשקט והתקדמתי אל סולם העץ הארוך שנשען על צד הבית , ירדתי שלב אחרי שלב נזהר לא ליפול עד שרגליי נחתו על האדמה הקשה שמאחוריי הבית .
הקפתי את הבית לקדימתו בריצה קלה ונכנסתי לתוך הבית , ״מה קרה?״ שאלתי סקרן את רונה שישבה ליד מחשב הנייד שמצאנו בפעם הראשונה שהגענו לכאן .
זה כבר היום השלישי שאנחנו כאן , פועלים ומשפצים את כול המושבה כדי שיתאימו למגורים נוחים עד שהשאר שעל החוף יגיעו לכאן בעוד כמה ימים בערך .
״תראה את זה״ אמרה לי מופתעת , התקרבתי אל כורסאת היחיד שישבה עליה ונשענתי מאחוריה רוכן אל עבר צג המחשב ומביט על המסך .
״מה זה אמור להיות?״ שאלתי מבולבל מביט בסרטון ווידאו שבקושי מבין בו משהו .
״תסתכל טוב״ אומרת לי רונה ומצביעה אל עבר נקודה קטנה בסרטון הווידאו המטושטש , עד שבין הכול הצלחתי לראות את השמים התכולים , עננים לבנים ובין הכול מטוס שנוסק מטה במהירות אדירה כול כך , ורעש מחריש אוזניים נשמע ברקע מרמקולי המחשב .
״זה המטוס שלנו?״ שאלתי מבולבל רואה את שם חברת התעופה שעל המטוס במטושטש ומבין שזה אכן המטוס שלנו.
״מה לעזאזל ?״ שואלת רונה מבולבלת כול כך , צעדים נשמעו מתוך הביך וג׳ולייט הגיחה מאחד החדרים שבקדמת המסדרון .
״מהזה הרעש המציק הזה?״ שאלה כששולחת את ידייה אל אוזנה בכדי לחסום את הרעש המעצבן.
בלחיצת כפתור רונה עוצרת את סרטון הווידאו , ״ג׳ולייט את מוכנה להסביר לי איך זה שיש פה סרטון של המטוס שלנו מתרסק?״ שואלת רונה מבולבלת ובעיקר רוצה לדעת תשובות ברורות על כך .
״יש לנו מצלמות מפוזרות מסביב למושבה , הם מצלמות הכול ואוטומטית נשמרות במחשב הזה״ אומרת ג׳ולייט מסבירה , זה עדיין לא הרגיע אותי .
״גם אם עזבתם את המושבה המצלמות האלה ממשיכות לצלם?״ שאלתי אותה , לא כול כך האמנתי למה שהיא אומרת , זה נשמע הזוי מידי , למרות כול מה שקורה כאן הזוי לא פחות .
ג׳ולייט הנהנה , יש להם גנרטור פרטי ששומר עליהן דלוקות כול הזמן , הגנרטור מייצר חשמל מאור השמש״ אומרת ג׳ולייט , מסבירה כול פרט ופרט קטן .
זה עדיים לא הרגיע אותי, הכול כבר נהפך להיות מוזר יותר מידי , אני לא יודע אם להאמין למה שהיא אומרת או להחשיב אותה ואת דיירי המושבה לשעבר כשקרנים בנוגע להכול .
״אני לא משקרת אם זה מה שאתה חושב״ אומרת ג׳ולייט כאילו קורא את מחשבותיי ופנייה ניראו כאילו ספגו עילבון מכאיב .
״תוכיחי״ אמרתי בעצבים , זה נשמע הזוי יותר מידי יתר על מידה , כול המושבה הזאת נשמעת הזויה לגמרי .
״בוא אני יראה לך״ אומרת ג׳ולייט ויוצאת מהבית העשוי מעץ אל שטח המושבה הגדול.
״נו באמת ראיין״ מלמלה אלי רונה באי-אמון משווע , ״מה?״ משכתי בכתפי משחק ראש קטן ויוצא בעקבותיה של ג׳ולייט אל מחוץ לבית .
היא חיכתה לי שמה , והתחילה לצעוד ברגע שראתה אותי , עקבתיי אחריה אל עבר הקצה הצפוני ביותר של המושבה , ״זאת המצלמה שמצלמת את כול מי שמגיע מהיער , יש עוד מצלמות שמפוזרות ביער עצמו מסביב , יש כמה על הגגות שהם המצלמות שצילמו את המטוס שלכם מתרסק, וכמה על החוף הדרומי אם הן לא נהרסו עדיין מהסופה ״ אמרה ג׳ולייט , והצביעה על משטח קטן החרוץ בפסים וקופסאות מתכת מתחתיו והוא מחובר למצלמה .
״זה הקולט שמש , הוא מספק כוח ואנרגיה סולרית לגנרטור , והגנרטור מייצר חשמל למצלמה וזה מה שגורם לה לעבוד בלי הפסקה , גם אחרי שעזבו את המושבה״ הסבירה ג׳ולייט ספק בקול מאשים על המחשבה שלי שהם שקרנים.
״בסדר״ מלמלתי במשיכת כתפיים , קונה לבסוף את כול מה שהיא אמרה על המצלמות , על סרטון הווידאו בו רואים את המטוס שלנו מתרסק באכזריות על האי הזה .
״אני שונא את האי הזה״ מלמלתי כשהתקדמנו חזרה אל הבית בו רונה הייתה עם המחשב , מרחוק ראיתי את ניק צובע מחדש את הגן-שעשועים הקטן במרכז המושבה .
״ג׳ולייט , אני מצטער שפקפקתי בך ככה, פשוט אחרי כול כך הרבה זמן על האי לבדנו קשה פתאום לסמוך על אנשים שלא מכירים במיוחד במקום כזה , שהכול כול כך הזוי״ אמרתי לג׳ולייט רגע לפני שנכנסנו אל הבית הבנוי מקורות עץ בו רונה הייתה.
״זה בסדר ראיין , אני מבינה״ אמרה בחצי חיוך מזויף שירד מהר מעל פנייה ונעלמה מבעד למפתן הדלת , נכנסתי אחריה אל תוך הבית הקריר , בחוץ שורר חום איימים.
מצאתי את רונה במטבח , ג׳ולייט ישבה על השיש השחור והסתכלה על רונה חותכת דברים לתוך סיר גדול המבעבע על הגז .
״כול כך התגעגעתי ללבשל בתוך מטבח, בחיים לא שמחתי כול כך לראות קרש חיתוך״ צחקקה רונה , אני חושב שזאת הפעם הראשונה שבאמת החיוך שלה נבע מאושר , משמחה , ולא היה מזויף , מאז שקנדל בעלה מת בהתרסקות בקושי ראיתי אותה , שלא נדבר על מחייכת.
״מה את מכינה?״ קול הפעמונים של ג׳ולייט קטע את שקט המטבח שהיא קמה בקפיצה מהשיש המבריק והשחור והתקדמה אל הכיריים מציצה לתוך הסיר שעל הגז .
״מרק ירקות עם עוף״ אמרה רונה בזמן ששפכה לתוך הסיר את כול הגזר שחתכה לקוביות קטנות ובחשה בעזרת כף עץ גדולה בתערובת שיצרה .
״זה מריח טוב״ מלמלתי והתיישבתי על כסא עץ לצד שולחן האוכל הקטן שבתוך המטבח .
ריח של תבלינים שונים התפזרו במטבח מסביב , כמה זמן שלא הרחתי ריח של אוכל אמיתי , אוכל טעים , והריח של המרק הזה רק דגדג את בלוטות הטעם שלי וכבר מתתי לטעות מהמרק הטעים שמתבשל על הגז .
״אני לא מאמינה שסוף סוף נוכל לחיות כמו שצריך״ אומרת רונה , פנייה הביעו בלבול מחויך , ואושר שהקיף אותה .
זה בהחלט הזוי כול מה שקורה , הזוי יתר על מידה .
״עוד חמש דקות האוכל מוכן , לך תקרא לניק הוא לא מפסיק לעבוד ברצף , זה לא טוב במצבו״ אמרה לי רונה , ניק עדיין פצוע קשה והוא מעמיס על עצמו יותר מידי .
״אני אקרא לו״ אמרה ג׳ולייט ויצאה מן המטבח הגדול , כעבור רגע נשמעה טריקת הדלת הראשית של הבית המסמלת את היציאה של ג׳ולייט מהבית.
״יהרוג אותך להיות יותר נחמד אליה?״ שאלה רונה בטון אימהי , והמשיכה לבחוש בתוך הסיר הגדול , ריח האוכל הטעים כבר השאיר אותי חסר סבלנות לטעום מהמרק המגרה שמתבשל לאיטו בסיר .
״אני נחמד״ אמרתי במשיכת כתפיים , זה לא סוד שהיא לא מצאה חן בעייני , זה פשוט שהכול כבר מוזר על האי הזה , אז אני דובק במה שאני מכיר. ואותה אני לא מכיר.
״לפחות תנסה״ נאנחה רונה כשכיבתה את הגז הדולק בכיריים , ״אני אשתדל״ הבטחתי לה וראיתי את החיוך המרוצה על פנייה כשפתחה ארונות מטבח שונים בחיפוש אחר צלחות .
״היא באמת בחורה נחמדה, אל תתחיל לחשוד בכול דבר״ אמרה לי כשמצאה את הצלחות באחד מהארונות הפינתיים בצבע חום-דובדבן , ושלפה משם קערות זכוכית עמוקות המתאימות למרק .
דלת הבית שוב נפתחה ושמעתי צעדים כפולים , ג׳ולייט נכנסה למטבח יחד עם ניק שהמאמץ ניכר על פניו והוא ניראה במצב גרוע .
״אתה נראה חרא״ אמרתי לניק כשבחנתי אותו במבט עגמומי , ״תודה על התמיכה אחי״ חייך לעברי בציניות ושתה בכוס זכוכית שקופה מים היישר מן הברז הכסוף המקובע ליד הכיור.
״אתה חייב לנוח , אתה רק הורס את המצב שלך כשאתה עובד״ אמרה רונה מצדדת בי בנושא , רק ג׳ולייט שלא הבינה כול כך על מה מדברים ערכה את השולחן בשקט כדי שנישב לאכול .
״אני בסדר , התחבושות שריאון שמה לי עדיין לא נספגו ברבה דם״ אמר מגן על עצמו ועקשן , יושב ליד השולחן מעץ לצד הקיר ומשעין את גבו על המשענת .
״זהו , אתה לא עובד עד למחר , רק נח״ אמרה רונה מרימה יד מאשימה באוויר .
״בסדר בסדר , תביאי לאכול אני רעב״ מלמל ניק לרונה וגרם לי לצחוק .
״אני לא אתפלא אם תתחיל לגסוס עוד לפניי שכולם יחזרו״ אמרתי לו בנימה קלה של הומור .
״אתם סתם מגזימים, אני בסדר גמור״ אמר והתחיל מיד לאכול מהמרק כשרונה הניחה לידו את הצלחת העמוקה המלאה בנוזל סמיך וחם עם עוף וירקות שונים צפים .
היא הניחה מולי צלחת דומה , והתחלתי לאכול מיד , כול כך התגעגעתי לטעם אמיתי של אוכל ולא דג מסכן שהיינו דגים מהים בקושי ושורפים אותו על האש .
״בתאבון״ אמרה רונה שהתיישבה לצד ג׳ולייט ושתיהן התחילו לאכול מהמרק הטעים , שריח התבלינים התפזר בחלל המטבח ומילא את אפי .