חיי נצח-פרק 3-הסוד של הדובי

פרק 3-הסוד של הדובי

אולי אתם חושבים שאני משוגעת,אבל אני היחידה ששומעת את הדובי מדבר אליי.
התהלכתי בבית בשיעמום.שיקרה משהו!,לא,לא קרה כלום.
נכנסתי אליי לחדר ולא מצאתי את הדובי.או או….הוא נעלם!!!,התחלתי לחפש אותו וגיליתי אותו ליד דלת הכניסה.
"מה אתה עושה כאן?" שאלתי אותו ברוגז.
והוא,פשוט קם והלך.עם חיוך מתוק על השפתיים.
איזה מין דובי בצבע חום שעיר עם עיניים ירוקות היה מחייך לו והולך ללא סיבה?!,אחד מהדובים האלה.
נכנסתי אליי לחדר וניגשתי לשולחן האיפור שלי.קיבלתי את הסט של החדר שלי בגיל שמונה ואני עדיין נהנת ממנו,למרות שהצבע של החדר שלי ורוד זה קצת מעצבן כי אני כבר עברתי מזמן את הורוד.
הבטתי במראה שבשולחן האיפור.מולי עמדה אני,עם השיער שגולש שלי בגוון דבש.העיניים הגדולות שלי בצבע חום ואף קטנטן וחמוד ושפתיים ורודות.פתאום הבחנתי בדובי בתוך המראה.הסתובבתי כדי לראות אם הוא מאחורי ולא,לא ראיתי אותו.
"די!,אני שונאת מחבואים!,צא החוצה!" קראתי לעבר המראה וראיתי חיוך קטן מתוך המראה.מה קורה כאן?!,הדמות שלי במראה התחילה להשתנות ולהחליף בגדים והרשתי כאילו הרוח מעיפה אותי.
הבטתי מסביבי,כלום.אז הרוח נחלשה והתקרבתי למחבוא הסודי שלי.המחבוא סודי שלי היא מאחורי הארון (כי היה קצת רווח בין הארון לקיר אז הזזתי עוד קצת וזה הפך למחבוא שלי) אף אחד לא ידע על המחבוא שלי והייתה שמחה מזה כי זה היה מחבוא סודי,אף אחד לא אמור לדעת עליו דבר.נכנסתי למחבוא שלי והכנסתי יד למתחת לארון,שם היה מונח המחשב נייד שלי.
הוצאתי את המחשב נייד ונכנסתי לפייסבוק.גילגלתי את הדף למטה וחיפשתי התראות מתומר או סנדי.
מצאתי התראה אחת של סנדי.
רווקה.
אני לא מאמינה!,הם נפרדו?!,הם היו זוג כזה מושלם!,רק בגללי?!,אני מוכנה לוותר על תומר….אבל מצד שני הוא ממש חמוד שהוא ניגש אליי והכל…
שמעתי צעדים מתקרבים.סגרתי מיד את המחשב ושמתי אותו מתחת לארון ויצאתי מהמחבוא.
זה היה הדובי "בואי,יש לי משהו להראות".
מה כבר דובי יכול להראות לי?!,טוב נו שיהיה.
הלכתי אחריו למרתף,המקום שהכי הפחיד אותי בבית מאז שעברנו לפה,עקבתי אחריי הדובי והגענו לארגזים שבצד.
הדובי התהלך מעט וסימן לי להתקרב לארגזים.אין מצב!.לא זזתי מהמקום שלי.
הדובי נאנח והוציא מאחד הארגזים אלבום תמונות "זה אלבום תמונות" אמרתי לו.
"אני יודע" חייך.עוד פעם החיוך הזה?!,מתי כבר תוריד את החיוך הזה?!.
"איך קוראים לך?" העזתי לשאול שוב אחרי שביקש לא לשאול אותו את אותה שאלה שוב.
הדובי הביט בי בעיניים הקטנטנות שלו.
"בקרוב תדעי" לחש לי בשקט וחיטט עוד באלבום התמונות של אמא שלי.באלבום הישן שלה עם התמונות מילדותה, היא כל כך דומה לי!!.

אחריי שהדובי היה צריך לצאת לקנות משהו (ואני זאת שנתתי לו כסף) נכנסתי למחבוא הסודי שלי וגיליתי משהו שלא היה שם מקודם.איזשהוא עיתון (ואף פעם לא קראתי עיתונים) היה מונח על הרצפה ובכותרת שלו היה כתוב:
הנסיך האבוד
איפו האנשים חיים היום?! כבר לא קיימים נסיכים בעולם שלנו..שמישהו היה-
אבל פתאום הבנתי, זה לא עיתון שלנו, ולא של העיר הזאת ולא של המדינה הזאת, זה עיתון מוזר לגמריי…
פתחתי את העיתון והתחלתי לדפדף,כל הכותרות היו על איזשהוא נסיך אבוד שנעלם ממקומו.
האנשים היום לא יודעים מה להמציא….
"היי! זה שלי!" שמעתי את קולו של הדובי מאחוריי.
"אני…אני ממש מצטערת…" הסתובבתי וניגשתי אליו ונתתי לו את העיתון.
"למה אתה במקום הסודי שלי?, משהו מעניין אותך פה?" שאלתי והבטתי לו ישר בעיניו.
ראיתי שהוא עצוב, פניו כלפי מטה, עצובות ופגועות, והוא סגור בתוך עצמו, לא רוצה לומר דבר…
יצאתי מיד בלי לומר דבר, וניגשתי ישר למטבח להכין לעצמי משהו כי אני רעבה נורא.

בתוך המערה, עמוק בתוך המערה, גר לו המכשף שמאיים להשמיד את הממלכה, אם כבר נעלם הנסיך מהממלכה אין מישהו שישמור על הממלכה ואין להם הגנה! וזה מעולה מצדו, סוף סוף נקמה חשב.

"איי!, איך אפשר פה לעלות עד לה- הו יופי סוף סוף!" אמרה הדובי בזמן שעלה על הכיסא להגיע לראות את עצמו במראה.
אבל במקום הדובי עמד במראה נסיך יפייפיה, שערו חום בעיר ועיניו כחולות כמו לדובי.
פתאום נשמעו צעדים, הדובי מיהר לרדת מהכיסא.
"איזה דובי חמוד!" פתאום נכנסה אחותי לחדר ומיהרתי לעצור אותה.
היא לקחה אותו לידיים ושמה אותו מול המראה ואז..המראה של הנסיך חזר שוב ונכנסתי במהירות מביטה על המראה בתדהמה.
הדובי נבוך מעט ירד מהכיסא שאחותי הושיבה אותו עליו ואחותי המבוהלת רצה מהבית לחברה שלה.
"אתה עושה קסמים?" שאלתי אותו בעדינות.
הדובי קם בכעס, לקח את העיתון, ונתן לי אותו, תמונה של נסיך יפייפיה הופיע בתמונה, בדיוק מי שהופיע במראה.
"רואה?, אני הנסיך האבוד!" צעק והשתקתי אותו במהירות.
"מה זאת אומרת?, אז איך אתה דובי?" הייתי כבר לגמריי מבולבלת.דובי, נסיך, כמה אפשר לבלבל לבנאדם אחד ת'שכל?!.הדובי השתתק לרגע (או איך שלא קוראים לו נסיך) ויצא מהחדר שלי.החלטתי להכנס למחבוא הסודי שלי ולהכנס לפייס.ראיתי שמלא מחוברים:ליהי, סנדי, תומר והחברים של תומר והחברות של סנדי.
רציתי לדבר עם ליהי, אבל פשוט מידיית.
היי
שלחתי לה.
אבל אז היא מיד התנתקה, נאנחתי.
פתאום אני רואה שתיק הדובי שלי זז פתאום וניחשתי שזה הדובי.לאא הנסיך, זאת אומרת הדובי או הנסיך הדוביך אההה בקיצור שניהם.
תפסתי את התיק דובי האהוב עליי ולא נתתי לדובי(בואו נקרא לו כבר כך כי הוא נראה כך) לקחת לי אותו.
"לאן אתה הולך?" שאלתי.
"חזרה לחיים שלי, נמאס לי להיות בובה" אמר.
"מה זאת אומרת נמאס לך?! אני במקומך הייתי נשארת בתפקיד הזה לנצח!" אמרתי והבטתי בו מבט משועשע.
"אבל אני לא יכול להשאר ככה.אני נסיך! נסיך בתפקיד ובטח מחפשים אותי ודואגים לי" אמר והתחיל ללכת לכיוון דלת הכניסה.פתאום הייתה לי הרגשה שלא רציתי שהוא יילך.
"אל תלך" אמרתי בשקט.הוא הסתובב "מה אמרת?" שאל."אל תלך" חזרתי על המילים שלי.
הוא התיישב בשקט על הספה "הלוואי ויכולתי להשאר" אמר.
אני לא אסלח לעצמי לעולם.נראה לי שהתאהבתי במבט הראשון שראיתי בנסיך הזה, אפילו את שמו אני לא יודעת!.
התקשרתי לתומר ואמרתי לו שאני נפרדת ממנו.
"אבל..למה?!" הוא נשמע שהוא כמעט נחנק והולך לפרוץ בבכי.
"אני אוהבת מישהו אחר" אמרתי.
"ומה עם הדובי שלי?" שאל בחשש.
"הוא הלך מכאן" עניתי בצרה וכמעט התפקעתי מצחוק מאיך שניסחתי לו את זה.
"הוא..מה?!" צווח.
"הוא פשוט קם, והלך" אמרתי לו ובליבי הייתי עצובה שהוא קם והלך, רציתי ללכת איתו, לראות איפו הוא חיי.
"הבנתי אותך" אמר וניתק לי.
ישר התקשרתי לליהי וסיפרתי לה הכל וכולל שנפרדתי מתומר.
"מה עשית?!" היא הזדעקה, הרגשתי שמישהו מחטיף לי בראש ואני נופלת לאחור ולא צונחת.
"כן.פשוט התקשרתי אליו ואמרתי שאני לא אהיה במועצת התלמידים ואני לא רוצה להיות חברה שלו" אמרתי.
ליהי הייתה פשוט המומה "עד שהייתה לנו הזדמנות, ארנלה! את ביזבזת אותה!" צעקה."לא אכפת לי" אמרתי.
"בואי ניפגש ונדבר, אי אפשר לפתור הכל בשיחת טלפון אחת" אמרה וקבענו לחמש.