העבר

הרגע הזה שהעבר מכה בך בשנייה אחת, מעורר רגשות נשכחים שנעלמו עם הזמן ומשאיר אותך חסר מילים?
וכשאתה מתבונן בעניים של העבר שלך משהו שונה ממלא אותך, זה מרגיש מוזר, לא הגיוני, ואולי זה רק הרגשות שנשכחו שמתעוררים לאט לאט.
ואז מבינים שזה הפחד לאבד, הפחד לאבד את העבר שלך, שוב.
ואי אפשר לדעת מה לעשות במצב כזה, מה להגיד, לומר.
והעבר רק מביט לך בעיניים ואומר לך:״היי אני שוב כאן, זוכרים אותי?״.
וההרגשה הזאת של הבלבול שמשגעת אותך, ואי אפשר לעשות שום דבר בנידון, ואין תשובות לענות על שאלות שלא מפסיקות להישאל.
ואתה רק צריך תשובה אחת משמעית, להיכנס לזה? , או לעזוב את זה בצד, לשכוח מזה ולתת לרגשות שמתחילים להתעורר להירדם שוב.
אז מה בעצם עושים במצב כזה, מה עושים כשהעבר פשוט מגיע ומתקתק לך על הדלת.
העבר הוא עניין מסובך.
והפחד הזה להתעסק בדברים יותר מידי עמוקים ואפלים , מי יודע אילו מפלצות נצליח לעורר פרט לרגשות שלנו?
אז עכשיו אני במצב שלא נשארו כבר מילים להגיד, במצב שאי אפשר להרדים בחזרה את הרגשות, במצב שנתתי לעבר להיכנס פנימה מבעד לדלת.
והמפלצות… מוצאות דרך לצאת החוצה.