שכול | 8(שקדוש,אחרון+הודעה)
עברתי.
אני מנסה לשכוח, לזכור מייסר אותי.
לזכור מישהי שבחיים לא תהיה שלי. מישהי שאפילו להיאבק עליה פוגע בי עקרונית.
"יאלה אחי, מה אתה חש, קום תילחם עליה" הוא מכריז. 'מוישה', ככה קראו לו הפולנים.
האמת? תמיד קראו לו אמיר.
שיער שחור ועיניים ירוקות. נראה הכי פחות רוסי, פולני… אני בספק.
"היא עם איזה אופיר אחד, בן אלף" אני מסנן ומניף את בקבוק הבירה. אני מנער אותו מצד לצד. טיפה וחצי. לא שווה, אבל בכל זאת…
אני גומר את הטיפה. פחח, לא שווה את זה.
החומציות המרה של הבירה שאני כל כך אוהב… מוציאה אותי מריכוז.
מוישה זורק לי פחית בירה. אני לא מתנגד.
היא מחליקה לי בגרון בשלמות מוזהבת.
"מה אתה מחליט?" הוא שואל שוב. הוא שולף חפיסת סיגריות ולא ממהר להדליק אחת. אני נאנח בנוחות למרות שזו התחושה האחרונה שאני מרגיש.
אני מחליט ללכת אליה.
לבדוק, אם היא שם.
אני יורד ותוך כמה דקות אני שם.
אני מועך את פחית הבירה ביד אחת וזורק אותה בגסות על הרצפה.
אני נכנס. הוא צועק עליה.
אני לא מאחר להכות אותו כהוגן.
הוא מדמם, ומסנן קללות.
היא רק פוערת מבט ולא מוציאה מילה.
"נפרדתם?" אני שואל. היא מסתכלת עליי, ואז עליו.
"כן." היא נועצת את מבטה בו, "נפרדנו" היא ממשיכה בביטחון.
אני מושך אותה איתי החוצה, מצמיד אותה לקיר, ומצמיד את שפתיי לשפתיה באגרסיביות מעודנת. היא פוערת את המבט ובסוף זורמת.
חמש שנים עברו מאז.
אני שוכב לצידה, הריח שלה משכר אותי. היא ישנה.
אני תופס את הקופסא הזעירה שעל השידה. כחולה.
אני פותח אותה ומציץ פנימה.
טבעת מדהימה.
אני מסתכל אל האור, הזריחה המבצבצת מבין הרווחים שבין התריסים.
אני קם ומניח את הקופסא במקומי.
אני הולך להביא יין.
אני בונה על התהפכות שבה היא תגלה את הטבעת.
כשאני כבר שם, היא איננה. וכך גם הטבעת.
אני מרגיש נגיעה בכתף.
אני מסתובב והיא מחייכת אליי.
הגומות שלה, אלוהים.
"כבר חשבתי שמכשפה הפכה לי את הנסיך לטבעת" היא מחמיאה לי?… אני לוקח את הקופסא מבין אצבעותיה.
אני פותח ומשחיל בתנועה חלקה את הטבעת לאצבעה.
"פשוט תשתקי ותגידי כן" אני מסנן ומקרב את פניי לפניה עד ששפתינו כמעט ונוגעות.
"כן" היא לוחשת, ואני לוקח את זה כסימן ומצמיד שפתיי לשפתיה.
חמש שנים עברו מאז שהכרתי אותה,
הכותבת הישירה והחריפה של הכתבות שננעצו בי כיתד והלהיטו לי את הדם.
היא מזמן כבר אינה כתבת,
ואני מזמן כבר לא מכיר אותה כך.
היא שקד שלי,
חריפה וישירה.
מילותיה ננעצות בי,
ולפעמים היא יכולה להעלות לי את הסעיף ברמות לא נורמאליות.
אבל היא שלי,
רק שלי.
תגובות (10)
אוח זה פרק מטורף *^*
אני פשוט מוקסמת מהכתיבה שלך, מהיכולת שלך לקצר ולהרחיב אותה, ושהיא עדיין תהיה מהממת…
סוף מושלם
מושלםם
טנקס ספירוש כלכך כיף לקרוא תגובה שכזו!!!
טנקס אהובותי המושלמות
לאביוו3'>
יש לי רק גומה בסנטר, וזה גם נוצר בדרך לא טבעית, ילד עם שיניים עקומות ויותר מידי מרץ, אחלה דרך ליצירת גומה -לא, פשוט, לא- זה מושלם!!!!!! ממש ממש אהבתי!! אני מקווה שככה זה יקרה אצלי בחיים אבל אני מקווה גם להיות עיתונאית אז.. מהמם!!!
חחחחחחחחחחחחח ווהו שמחה שאהבת!! זו באמת דרך יצירתית, אבל לא נראלי כזו כיפית….
לאביווו 3'>
האמת שבא לי עוד אחד!!
שם: שקד כהן
גיל: 25
מראה: עיניים חומות שלעיתים נראות שחורות ושער חלק חום עם גוונים אדמוניים וקצוות שטניות אדומות.
רקע: מתנדבת בספרייה העירונית, חריפת לשון, ביישנית, קל לה להתחבר אל אנשים, חייכנית, אוהבת מוזיקת פופ, אוהבת לשיר, עובדת קבוע בתור כותבת שירים מקצועית באולפן הקלטות.
שם: תומר סמית'
גיל: 26
מראה: עיניים חומות בהירות ושער שחור גלי ארוך מעט, מגיע עד קצת מתחת לאוזניים.
רקע: מוזיקאי מתחיל, אוהב לקרוא אבל מתבייש בזה, שחצן, סטוציונר, אלא שותה כל כך אלכוהול – לא טעים לו, שר פופ ורוק, ציני, מסתורי, לא מתחבר בקלות לאנשים, מנותק מהמשפחה שלו, חריף לשון, עקשן, די מפונק.
מה קורה: הוא מגיע לספרייה העירונית עם קפוצ'ון על ראשו בכדי להסתיר את פניו, הוא נעזר בה ומוצא את עצמו מפתח איתה שיחה פתוחה, פתוחה מידי, הוא מחליט לקחת איזשהו ספר אקראי ובורח משם, כעבור מספר ימים הוא רואה אותה באולפן הקלטות היא לא מזהה אותו אבל הוא אותה, מכאן את תפתחי את זה :)
תאמיני לי היא לא כפית אבל היי! יש לי גומה!
חחחחחחחחחחח ווהו גומה לא כיפית!!!
וסבבה אהבה חח 3'>
יאייייי!! ^_^
חחח ווהו 3'>