שבורה- הקדמה

"יפה פה בחוץ, לא חושבת?" הוא הביט בי. הסתכלתי על השקיעה. "כל כך יפה…" התהפנטתי מהשקיעה. הסתכלתי עליו. העיניים העמוקות שלו, שאפשר לשקוע בהן…. "אז… הנוף מוצא חן בעינייך אני מבין" קרץ וחייך לכיוון השקיעה. "הנוף מדהים…. גם אתה בסדר" קרצתי אליו וקמתי. ניערתי את החול מרגליי ומבגדיי, מתחילה ללכת לכיוון הבקתה. "היי היי לאן את הולכת?" הוא קם אחריי ורץ לכיווני. "פנימה, נהיה קר." הסתובבתי אליו וגיחחתי למראהו. המשכתי ללכת לכיוון הבקתה. "רגע רגע חכי לי!" הוא רץ בזמן שאני הולכת לבקתה. הגענו, ונכנסנו פנימה. "רוצה משהו חם לשתות?" שאלתי אותו בזמן שהוא מנער את החול מהרגליים, מהבגדים, מהפנים… בעצם מכל מקום. "שוקו יש?" שאל בזמן שהוא מנסה להוציא את הנעל שלו. "שוקו תקבל!" הלכתי לכיוון המטבח, מכינה שני שוקו חם וטעים. "שני מרשמלו?" צעקתי לו מהמטבח. "כן!" הוא צעק ושמעתי משהו נשבר. "אופס?" הוא אמר והראה לי את הצלחת שהוא שבר. "פשוט שב בסלון ואל תזוז…. ילד נזק!" צחקקתי וחזרתי להכין את השוקו. הבאתי את השוקו לסלון, ושמתי לנו סרט. ישבנו והתכרבלנו ביחד, ליד האח, מול סרט קומדיה, עם שוקו חם. בחוץ כבר היה חושך, ונהיה קר מאוד. "הרגע הזה… פשוט…" הוא אמר והסתכל עליי. "מושלם" אמרתי והבטתי בעיניו המהפנטות. "כמעט כמוך" הוא אמר והתקרב אליי יותר ויותר, עד שזה הגיע לנשיקה….
התעוררתי בבהלה. נוטפת זיעה, מעוד חלום עליו… "זה… היה…. רק…. חלום…." אמרתי בין התנשפות להתנשפות. "זה היה… רק חלום…." טמנתי את עיניי בתוך כפות ידיי. שנה עברה, וכל יום אותו חלום. "מאמי, את בסדר??" אמא רצה לחדרי ושאלה בדאגה. ראתה את דמעותיי על פניי והבינה מיד. "די חמודה שלי… עברה שנה… אני באמת רוצה שתלכי לפסיכולוג כדי שהחלומות יעברו…" אמא אמרה וחיבקה אותי חזק. "תחזרי לישון יפה שלי…" היא נתנה לי נשיקה על המצח והלכה. ניסיתי לחזור לישון, אבל כל הזמן חשבתי עליו. למה החלום הזה תמיד חוזר לי? עברה כבר שנה…. אולי אני באמת צריכה ללכת לפסיכולוג… אני צריכה לשחרר מהמוות של טומי….