ארץ הפלאות-26 *~*

הם ירדו במשך לא מעט זמן עד שהגיעו לדלת שמאחוריה חיכה הכלב בעל חמשת הראשים וחיקה לנקמתו בנערה החוצפנית שהרסה לו את היום. הם ירדו את המדרגות האחרונות בלי להשמיע שום קול, השקט שרר בצורה מוחלטת. ואז הדלת נפתחה בחקירה ועל פתחה כבר היה כמה ראשי כלבים נדחפים בכדי להוציא את הראש שלהם מהמקום וללעוס אותו עד שחתיכותיו יהיו קטנות כמו נמלים.
"לא להילחץ, רק תכווני את החץ לתוך הפה של הכלב ולא יקרה כלום" אמרה לה מאדלין, היא לא צריכה עידוד עכשיו. פשוט להגיע למטרה ולהרוג את הכלב המחורבן הזה. היא ירתה את החצים במהירות האור, כל פעם לפה של ראש כלבי אחר ואז לליבו. הכלב נפל על הרצפה בבום אדיר, והם הלכו על יד גופתו עד הדלת.
"בפעם הבאה בואו נהרוג את הגמל בעל עשר הדבשות!!!" אמרה נלהבת מאדלין, קלאוד הייתה מעט חבולה והכלב נשך את כתפה כשלא שמה לב, אבל היא לא הראתה לחבריה כלום.
בזמן שכנראה דיממה למותה.

באותו זמן לאמה ואדמס העניינים גם לא זהרו במיוחד. המלכה הייתה חסרת רחמים וכל אחד מהם בתורו עשה בדיוק מה שהיא ביקשה למרות החלחלה שעלתה בעיניהם בכל פעם מחדש. הדברים שהמלכה עושה נראו לשניהם כמו משהו פשוט איום, משהו לא ראוי שלא אמור לקרות. הם לא האמינו שזה באמת קורה.
הם תמיד שמעו שמועות על מה שעושה המלכה אבל אפילו במילים אי אפשר לתאר את הזוועות.
"אוי כמה מהנה היה המשחק הזה! אתם לא חושבים כך?" אמרה המלכה וחיוך ממזרי על נסח על פניה.
"מדהים ממש הוד מלכותה, לא נהינו כך במשך כל חיינו!" אמרה אמה וחיוך מזויף שנראה כו אמיתי היה על פניה, הכל בשביל המלכה.
"אתם רשאים ללכת לחדריכם, מסרו לאחותכם שאני מקווה שתרגיש טוב יותר עד למשחק הבא שלנו" אמרה המלכה, לקחה את פמליתה והלכה לחדר המלכות. אמה ואדמס הורידו את החיוכים המזויפים מפניהם ופנו ללכת על חדריהם כשהחלחלה ממעשיהם עדיין נמצאה בראשם.
ואז הם התעלפו בחדרם לחיזיון שאפילו מאדלין לא ראתה.