"ככה זה מרגיש" – פרק 27 'קרובים יותר מתמיד'

כולן נעמדו במקומות שלהן, והתחילו באימונים. אני עמדתי וצפיתי באוסטין בחיוך מהצד השני של המגרש שבחוץ, בזמן שהוא חייך אליי בחזרה. נזכרתי באירועים של אתמול –

ברגע שחזרנו מבית החוף, אוסטין החזיק בגופי והצמיד אותי אל דלת הבית שלי. חייכתי ועטפתי את ידיי סביב עורפו, כשאנחנו לא מפסיקים להתנשק. ביד אחת הוא הוציא מתוך הכיס הקטנטן שבשמלה הקצרה והאפורה שלי את מפתח הבית, והכניס לתוך חריץ המנעול שבדלת.
ברגע שסיבב את המפתח הוא פתח במהירות את הדלת והכניס את שנינו. באותה יד, הוא סגר את הדלת אחריי, עדיין מבלי להתנתק ממני, והצמיד אותי אליה בחזרה. הוא העביר את ידיו החסונות מתחת לשמלתי העדינה ותפס את ישבני. פלטתי קול אנחה, והחזקתי בשיערו.
הנשיקה הפכה לסוערת יותר, ברגע שאוסטין הוריד את חולצתו וזרק אותה הצידה, חושף בפניי את גופו המדהים, והתמזג עם גופי בחזרה. הוא העביר את ידיו על שמלתי שוב והחזיק אותה, אך עצר. הוא הביט בעיניי, מחכה לתשובה שלי. הנהנתי באטיות, מעבירה את מבטי אל שפתיו הארוכות.
"את בטוחה?" הוא שאל מתנשף מעט, מוודא שאני מסכימה. במהירות החזקתי את פניו ונישקתי אותו, עונה לו על שאלתו. "אני לוקח את זה ככן" הוא מלמל בגיחוך קטן תוך כדי הנשיקה, ותפס באצבעותיו את קצה השמלה, מרים אותה למעלה.
"שאנל?" קול חלש עצר את שנינו. הוא עצר את ידיו מלהוריד את השמלה מעליי, והסתובבנו במהירות. מולנו עמדה אליס, עם יד על פיה. בהינו בה בעיניים גדולות. לאחר כמה שניות, היא פרצה בצחוק.
"תרגעו, אתם יכולים לחזור לעיסוקים שלכם, לא ראיתי כלום" היא גיחכה, והסתובבה לכיוון המטבח. אני ואוסטין העברנו מבט אחד בשנייה, והתחלנו לצחוק.
הוא התקדם אל החולצה שלו, הרים אותה מהקרקע והכניס אותה אל גופה, עדיין מגחך מעט. "נתראה מחר" הוא חייך, נישק את שפתיי פעם נוספת ויצא מתוך דלת הבית.

תודה לאל שזאת הייתה אליס. ולחשוב שכמעט שכבנו אתמול אם היא לא הייתה שם. לא שהייתי מתנגדת, אבל אני בכלל לא יודעת מה אנחנו עדיין.. חוץ מזה, אני בתולה ואין לי שום התנסות.
"שאנל!" קולה החזק של פרי העיר אותי ממחשבותיי. "הא?"
"קדימה! את לפרמידת מתיחת העקב יחד עם זואי וקייט. אחר כך תוכלי לחזור לעניינים שלך עם אוסטין" היא אמרה וסימנה בידיה לכולן להיות מוכנות. גיחכתי.
"קייט את באמצע, שאנל וזואי בצדדים" היא הוסיפה ועלתה לאמצע המדרגות, כדיי לצפות בנו מלמעלה.
הסתכלתי הצידה לכיוון זואי שנעמדה לידי, ושיחקה עם אצבעותיה. "מה יש?" שאלתי והערתי אותה ממחשובתיה. "הא? כלום" היא חייכה קלות. "זואי – "
"כלום שאנל.. פשוט, קצת מוזר לי.. את ואוסטין" היא משכה בכתפיה. הרמתי גבה ובהיתי בה. אתמול היא הייתה בסדר גמור עם זה.
"אנחנו עדיין לא דיברנו עליי ועליו, אבל.. אתמול את – "
"אני יודעת. ואני לא כועסת, את מכירה אותי. אבל עדיין -" היא נקטעה על ידי הבנות שעמדו בקבוצות, והרימו את שלושתינו למעלה.
קייט עמדה באמצע, והחזיקה את העקב שלי ושל זואי מכל צד. "עדיין מה?" שאלתי והזזתי את ראשי קדימה, כדיי לפגוש בפניה.
"זה מוזר. את יודעת, זה שאני בסדר עם זה שאתם יחד לא אומר שאני לא מרגישה אליו מה שהרגשתי אתמול" היא אמרה וישרה את מבטה. נאנחתי בקול. "אנחנו לא ביחד.. עדיין" מלמלתי בשקט.
קפצנו עם הרגל באוויר ונחתנו על ידיהן של הבנות. הן הורידו אותנו על הקרקע. "כל הכבוד בנות" פרי אמרה בחיוך מרוצה וירדה מהמדרגות.
העברתי מבט בזואי ונאנחתי. היא לא יכלה להגיד לי את זה אתמול? עכשיו אני מרגישה יותר רע.
"שכחי שאמרתי את זה" היא אמרה והעבירה יד על מצחה. כול הבנות לקחו את התיקים שלהן והתפזרו מהמגרש. "מה קרה?" אשלי שאלה והתקדמה אליי, נושאת בידה את תיק המעודדות הכחול שלה.
"מסתבר שזואי לא כל כך בסדר עם זה שאני ואוסטין.. את יודעת" לקחתי את התיק שלי, והנחתי אותו על גבי בייאוש.
"מן הסתם. את ואוסטין השתעשעתם יחד בידיעה שהיא מחבבת אותו" היא אמרה בגיחוך ואני הרמתי את מבטי אליה. "זה לא גורם לי להרגיש טוב יותר" מלמלתי באנחה והתהלכנו יחד.
"אל תדאגי, זאת זואי, בטח יעבור לה עוד היום. היא לא אמרה כלום אתמול כי היא בטח לא רצתה לבאס אתכם, אבל היא תהיה בסדר" אשלי אמרה ברגע שיצאנו מהמגרש. נשמתי עמוק והנהנתי.
נכנסנו אל תוך חדר הרחצה, בו כל הבנות היו. הכנסתי את תיק המעודדות שלי לתוך הלוקר. אני בדרך כלל אוהבת להתקלח כשרוב הבנות כבר מסיימות והולכות לכיתה, כך שאני נמצאת לבד ובשקט.
אשלי נכנסה למקלחת, וכך גם עוד כמה בנות. זואי בדיוק יצאה עם מגבת על גופה, והתקדמה ללוקר שלה. "זואי" אמרתי בשקט והיא הסתובבה אליי. "אם זה לגבי מה שאמרתי מקודם, כמו שאמרתי, תשכחי מזה" היא גיחכה קלות, והסתובבה חזרה.
נאנחתי והתיישבתי על הספסל הקטן והלבן התקוע באמצע החדר. לאט לאט כול הבנות התפזרו. הוצאתי מתוך הלוקר שלי מגבת לבנה ורכה, והתקדמתי אל המקלחות הריקות. פשטתי מעליי את בגדי המעודדות, ונכנסתי לאחת מהן.
לאחר כרבע שעה של מקלחת חמימה, יצאתי ממנה ועטפתי את גופי במגבת. התקדמתי אל עבר הלוקר שלי, בזמן שאני אוספת את שיערי לגולגול מבולגן. רעש קטן הפריע לי מלשלוח את ידי אל המנעול. הסתובבתי, והעברתי מבט על החדר.
"מישהו פה?" שאלתי ובלעתי רוק.
לאחר כמה שניות שבהן היה שקט מוחלט, הסתובבתי בחזרה אל הלוקר.
זוג ידיים הורגשו על גופי, וסובבו אותי. מולי עמד כרגיל, אוסטין. הנחתי יד על הלב ונשענתי אחורה באנחת הקלה. "נבהלתי אידיוט!" נתתי לו מכה בכתף. הוא גיחך ונשק לשפתיי. "מצטער" הוא אמר והניח יד אחת על מותני, והיד השנייה על הלוקרים מסביבי.
"אסור לך להיות פה, מלתחת בנות" אמרתי וחייכתי אליו. הוא העביר מבט אל גופי, שהיה עטוף רק במגבת דקיקה. "אני פה" גיחכתי במבוכה, והרמתי את ראשו אליי עם ידיי. "אני יודע" הוא נשך את שפתיו בחיוך, והסתכל עליי.
"לגבי..זואי.. אמ.." גמגמתי והנחתי את ידיי על חזהו. הוא הרים גבה והביט בעיניי. "מה קרה?"
"זה מוזר לה.. אני ו.. אתה" אמרתי והסתכלתי אל עיניו בחזרה. הוא חייך. "אני ואתה?" הוא חזר אחרי מילותיי. "אמ.." ישרתי את שפתיי לקו ישר ושתקתי במבוכה. אולי הוא בכלל לא חושב עלינו ככה?
"נשמע מצויין" הוא חייך ונשק לשפתיי. חייכתי. "עכשיו שאני חושב על זה, לא באמת יצאנו לדייט ראשון ביחד" הוא אמר והצמיד את גופו אליי. "תכנית, היינו לבד כשהלכנו לסרט יחד אוון ואשלי שבסוף הבריזו לנו, זוכר?" גיחכתי. הוא הנהן בחיוך. "את שנאת אותי"
הוא גיחך כשנזכר איך התנהגנו אחד אל השנייה פעם. "לא שנאתי אותך! פשוט עצבנת אותי" שילבתי ידיים בצחקוק. "ועכשיו?" הוא חייך עדיין בגיחוך והביט בעיניי שבהו בו בחזרה. "לפעמים" חייכתי ונישקתי אותו.
"אני צריכה להתלבש וללכת לכיתה" התנתקתי ממנו. הוא הנהן, ורכן לנשק אותי פעם אחרונה. "ובנוגע לדייט הזה.. תהייה מוכנה מחר בערב בשמונה" הוא אמר בחיוך, קורץ לי, לא לפני שיצא מתוך הדלת והשאיר אותי לבדי בחיוך.

מאוחר יותר לאחר שעות הלימודים, נעמדתי בחדר שלי מול פינת הציור שאוסטין הכין לי, לבושה באוברול ג'ינס קצר, יחד עם חולצה לבנה מתחת. שיערי אסוף לקוקו גבוה, ובידי מכחול.
"מתקשה?" קולה של סבתא רוס נשמע. הסתובבתי וחייכתי אליה. "מאוד, אין לי מושג מה לצייר" נאנחתי והעברתי את מבטי בחזרה אל כן הציור עם הבריסטול הלבן והריק עליו.
"זה תמיד החלק הקשה ביותר. תנסי לדמיין כל מה שאת רוצה על הבריסטול הזה, ותציירי אותו" היא אמרה בחיוך ונעמדה לידי. הנהנתי קלות ונשמתי עמוק. "שעת סיפור!" אליס צעקה ונכנסה לחדר, קופצת על המיטה שלי יחד עם שקית דוריטוס בידה.
עצרתי את המכחול שבידי, שהיה במרחק קטן מלגעת בבריסטול ונאנחתי. "כנראה שהדמיון יחכה" מלמלתי והנחתי את המכחול על השידה. עם אליס לא כדאי להתווכח, אז אפילו לא טרחתי להגיד לה שסבתא תוכל לספר לנו אחר כך.
התיישבתי על המיטה לצד אליס. סבתא גררה את הכיסא הסגול והמסתובב, הניחה אותה מולנו והתיישבה עליו.
"סבא הציל אותך מדן" אליס אמרה מיד בפה מלא. סבתא גיחכה, ושילבה את אצבעות ידיה.

רוס וסאם התיישבו בדיינר הקבוע שבו הם אוכלים ארוחת בוקר כל יום ראשון. רוס לבשה שמלה לבנה מנוקדת בנקודות כחולות, ופפיון אדום וגדול היה בשיערה השחור והמסולסל.
"אני מת על המילקשייק הזה" סאם אמר והשמיע רעשים מתוך הקש הארוך והלבן שהיה תקוע במילקשייק הווניל שלו. רוס גיחכה למראה שלו, ושתתה מהמילקשייק שלה גם.
"תראו תראו, רוסמרי, האחת והיחידה" קול נשי ומוכר נשמע. סאם ורוס הרימו את ראשם, והסתכלו על נעומי שעמדה מולם לבושה בשמלה ורודה וקצרה, שבחנה את רוס בחיוך. לידה עמדו שתי בנות, אחת אדמונית ואחת ברונטית שאותן רוס זכרה מהקפיטריה, אך שכחה את שמן.
"שמעתי שאת וג'ק נראים קרובים יותר מתמיד" נעומי אמרה בקולה המאיים והניחה את ידיה על השולחן. "אמ.. לא.. אנחנו – " קולות רועשים מהדיינר קטעו את רוס. כולם, כולל נעומי וחברותיה סובבו את ראשם לכיוון פתח הדיינר ובהו בג'ק וחבריו נכנסים ברעשים, מודיעים לכולם שהגיעו.
"אם כבר מדברים.." נעומי אמרה בחיוך, וצפתה בו. ג'ק חייך ואמר שלום אל כולם, אך חיוכו נמחק כשראה את נעומי עומדת ליד השולחן של רוס וסאם. הוא נאנח והתקדם אל תיבת המוזיקה, מכניס לתוכה מטבע ובוחר שיר קצבי של אלביס. ג'ק התקדם אל עבר השולחן של רוס וסאם, וחייך אל נעומי.
"נעומי" הוא חייך אליה והושיט את ידו אליה. נעומי בהתה בו בהפתעה, אך חיוך גדול עלה על שפתיה. רוס הרגישה איך ליבה מתכווץ. נעומי שלחה את ידה אל ידו של ג'ק ואחזה בו. "תודה" הוא חייך והזיז את נעומי הצידה, משחרר את ידו ממנה, ומושיט את אותה יד אל רוס.
רוס הסתכלה עליו בעיניים גדולות. "את רוצה לרקוד?" ג'ק שאלה בחיוך. היא הנהנה לאט ותפסה בידו, כשהיא קמה ממקומה והם מתקדמים אל אמצע הדיינר. נעומי עמדה עם פיה פתוח ובהתה בהם רוקדים. סאם צחק, וכך גם אחת מחברותיה של נעומי.
ג'ק סיבב את רוס, והצמיד אותה לגופו. רוס חייכה, והופתעה מצעדי הריקוד שלו. הוא הרים אותה על גופו, וסובב אותה במהירות לא לפני שמניח אותה בחזרה אל הקרקע. רוב האנשים בדיינר קמו ממקומם, והצטרפו אליהם.
סאם הביט בנעומי, שעדיין בהתה בג'ק ורוס, וראה עד כמה היא פגועה. הוא נאנח וקם ממקומו. "בואי" סאם תפס את ידה של נעומי במהירות, ומשך אותה בעדינות יחד איתו אל כולם. שיערה הבלונדיני התנופף.
הוא החזיק בידה והחל לרקוד איתה. היא בהתחלה הייתה מופתעת, אך לאחר מכן חייכה אליו והפגיזה בכישורי הריקוד שלה. סאם הרים אותה על גבו, וסיבב אותה. היא נחתה על הקרקע בשפגט שגרם לכל הבנים למחוא לה כפיים ולבהות בה. היא חייכה וצחקה בזמן הריקוד עם סאם, שחייך בחזרה אליה.
לאחר הריקודים, ג'ק ורוס יצאו מהדיינר והסתובבו ברחובות העיר. "מי ידע שאתה יודע לרקוד ככה?" רוס אמרה בחיוך בזמן שהלכו אחד ליד השנייה. "גם את לא פחות טובה" הוא חייך אליה. היא הרכינה את ראשה בחיוך מובך.
ג'ק נעצר ליד מסעדה צרפתית עשירה וגיחך. "את רעבה? אני מכיר את המקום הזה" הוא שאל אך לא ציפה לתשובה ותפס בידה, מכניס את שניהם לתוך המסעדה. "בונז'ור" ג'ק חייך אל המוכר שנראה בשנות ה-40 לחייו. "אתה שוב?" המוכר גלגל את עיניו. "מה? אתה לא שמח לראות אותי?" ג'ק שאל בפרצוף עצוב. רוס גיחכה.
"לא, אני לא. אתה בלתי נסבל" המוכר נאנח. רוס שמה לב שג'ק לוקח שקית בידו ומכניס כמה קרואסונים לתוכה, מבלי להוריד את עיניו מהמוכר. היא הרימה גבה, והחזירה את מבטה בחזרה אל המוכר. "אוי נו ג'רום, אתה מת עליי" ג'ק חייך אליו את חיוך הכובש. "אתה כל פעם בא לחפור לי, אבל אפילו לא קונה משהו פעם אחת! אז כן, אני לא סובל אותך"
"אל תכחיש את זה ג'ר, זה בסדר להודות" ג'ק הניח יד אחת על ליבו והנהן אליו קלות. רוס הפעם לא יכלה לעצור את צחוקה. "מי את? באת לעזור לו להרוס לי את היום?" ג'רום העביר את מבטו אל רוס שהפסיקה לצחוק. "אנחנו הולכים" ג'ק אמר ותפס בידה, יוצא מהמסעדה עם השקית בידו.
"וככה, משיגים אוכל טעים בחינם" הוא חייך והוציא קרואסון מהשקית, ומכניס לפיו. "זו גניבה" היא אמרה ושיחקה עם אצבעותיה. "זו לא גניבה אם אף אחד לא תופס אותי כל פעם שאני עושה את זה, צרפתים הם טיפשים" ג'ק גיחך והתיישב על אחד הספסלים שבחוץ, ורוס לידו. הוא מסר לה קרואסון. היא חייכה ולקחה אותו מידו.
"אם אבא שלי היה יודע שאני אוכלת אוכל גנוב הוא היה מתחרפן" רוס גיחכה. "דוד שלי מגדל אותי בתור אבא שלי, והוא לימד אותי את זה" ג'ק גיחך. "באמת?" היא הביטה בו מופתעת. "כן, הוא לימד אותי לקחת מאנשים שלא מגיע להם לקבל" ג'ק משך בכתפיו. "ואלה בדיוק האנשים האלה" הוא הוסיף במהרה ונגס בקרואסון שלו. היא הנהנה לאט.
לאחר עוד כמה סיבובים בעיר שבה בילו כל היום, החל להחשיך. ג'ק ליווה את רוס עד לדלת ביתה. "נתראה מחר?" הוא שאל בחיוך. רוס הנהנה לאט ובהתה בעיניו הכחולות והיפות. ג'ק הרכין את ראשו לאט אל עבר רוס. היא נשמה עמוק, ועמדה על קצות אצבעותיה.
דלת הבית נפתחה, וגרמה לשניהם להתרחק אחד מהשניה. אבא של רוס הביט בשניהם. "איפה היית?" הוא שאל בזמן שהיא נכנסה לתוך הבית, ועמדה לידו. "אל תדאג אבא, הייתי בידיים טובות" היא חייכה אל ג'ק, שחייך בחזרה. "אני אלך.. טוב לראות אותך שוב מר וילסון" ג'ק אמר והסתובב. "חכה" קולו של אביה של רוס עצר אותו. ג'ק הסתובב אליו.
"תרצה להישאר לארוחת ערב?" הוא שאל וחייך אליו. ג'ק התכוון לסרב, אך כשראה את חיוכה של רוס הנהנן אל עבר אביה. "נהדר" מר וילסון אמר והתרחק מהם, מתקדם לכיוון המטבח. ג'ק חייך ונכנס לתוך הבית, סוגר את הדלת אחריו.
"שיהיה, זה יותר טוב מקרואסון גנוב" ג'ק אמר לכיוון רוס שצחקה, בזמן שהלכו אחרי אביה.