המירוץ למיליון – פרק 87

בפרקים הקודמים של המירוץ למיליון: אחד עשר צוותים ישראליים יצאו לתחרות בה הגלובוס הוא מגרש המשחקים, ובכל מדינה הטירוף רק גדל. שישה בלבד נותרו במירוץ, כאשר הגמר שניות מלהגיע. הצוותים נחתו בבנגקוק, עיר הבירה של תאילנד.
והערב: כיצד יראו הצוותים בביקיני?
המירוץ למיליון – מיד מתחילים.

(חוות הנחשים.)
"מצאתי!" צרחה גל.
היא יצאה במהירות מהכלוב.
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"ברגע שמצאתי את זה ברחתי מהנחשים – לא מוכנה לראות אותם יותר."
~
"ואם יש עוד פעם נחשים – את עושה את זה ולא אכפת לי מה! אני שונאת נחשים!"
"כל הכבוד, אמיצה. את אמיצה, נשמה שלי."
"תודה."
"את אמיצה כל כך. נשמה שלי. את מדהימה."
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"המדהימה הזאת שרדה נחשים, והיא כל כך גדולה, וכל כך טובה, והיא כזאת מדהימה."
~
"תודה, נשמה שלי."
"עכשיו בואי, נמשיך."
~

"נו באמת, אנחנו שוב במקום האחרון…"
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"התחיל כל כך להימאס לי לגרד את המקום האחרון כל הזמן. זה מעייף אותי. כל פעם מחדש אנחנו אחרונים."
~
"אני אכנס שוב."
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"ואני לא יכולה להאשים את אבא בגלל זה, כי זה קשה לו, וזאת לא אשמתו."
~

(חוף פטונג פוקט.)
"נו, זה לא פה," אמר שון.
"אתה רוצה לחפש בצד השני?"
"יש לנו ברירה?"
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"הבעיה היא שאתה עלול לרוץ הרבה זמן בכיוון הלא נכון – ואז אתה לגמרי אוכל אותה, כי אתה מפספס את התיבה ובינתיים זוגות אחרים יכולים לעקוף אותך."
"זה הרגע הכי מלחיץ שיש."
~
"לעזאזל עם זה…"
~

"אתה מסתדר?" שאל כפיר.
"כן."
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"אחרי כמה זמן, התרגלתי, התחלתי לנסוע כמו שצריך."
~
"תכין את זה כבר מהר. תכין שניים."
"בסדר," אמר כפיר.
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"ניסיתי להכין את זה כמה שיותר מהר, העיקר שאני אוכל להוריד את הכובד הזה מגיא."
~

(ואט ארון.)
"הו, הנה," אמרה ספיר.
המונית עצרה להן והן לקחו את הרמז.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"לא ידענו באיזה מקום אנחנו, אבל ידענו שזה לא מקום כל כך טוב."
~
"קדימה. בואי ניסע מפה."
~

(חוף פטונג פוקט.)
"הו! סופסוף! הרמז!" אמר מייק.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"רק בדיעבד התברר שרצנו לכיוון הנכון."
"וזאת הייתה חתיכת הקלה."
~
"צומת," הקריא שון, "סלט טרופי או שייק טרופי?"
"שייק טרופי, אנחנו לא לובשים ביקיני לעולם!"
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"זאת הודעה קצרה לאלו שבחרו את היעדים בתוכנית והמציאו את המשימות: אתם לא תגרמו לנו ללבוש ביקיני. זה פשוט לא יקרה. לעולם לא. בחלום הלילה."
"מי בכלל מהבנים יסכים לזה?"
"זה זוועה רק לדמיין את זה."
"בדיוק."
~
"יאללה, תעלה על אופניים," אמר מייק.
"למה אני?" מחה שון.
"נחליף מידי פעם."
~

~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"אחרי כמה זמן שאתה רוכב, זה כבר מתחיל להיות קל יותר משום מה."
"כנראה כי התרגלת."
"כנראה."
~
"וואי, וואי, גיא, לא חייבים לטוס."
"אתה מסתדר?"
"כבר סיימתי שניים. רוצה שנחליף?"
"לא, לא, זה בסדר."
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"חשבתי לעצמי שעד שנחליף, ועד שכפיר יתרגל לעגלה זה ייקח זמן, אז עדיף כבר שהוא יסיים את זה מהר."
~
"רק תזדרז כי זה בכל זאת כבד."
"בסדר."
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"במשימה הזאת הייתה לנו דינמיקה מעולה, שיתפנו פעולה, הכל הלך לנו חלק כל כך."
"היינו כל כך נחושים להגיע ראשונים, וגם ידענו שכמעט בוודאות יש לנו פרסה בדרך אז לא היה לנו הרבה זמן לבזבז."
~
"יאללה, אנחנו תיכף מסיימים."
"יופי."
~

"וואי, וואי, כמה אנשים," מלמלה אורין.
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"אפילו בישראל אין כל כך הרבה אנשים בחוף."
"זה היה משהו פסיכי לגמרי."
~
"אוקיי, בוא נתפצל ונתחיל לחפש אתה שם ואני שם?"
"בסדר."
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"הבנו שאנחנו חייבים להתפצל, אחרת בחיים לא נמצא את זה."
~
"ואם אחד מוצא, הוא בא לכאן, והשני בא לכאן אם הוא לא מוצא אחרי כמה זמן."
"בסדר."
~

(חוות הנחשים.)
"יאללה, אבא, קדימה," עודדה אותו מעיין.
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"במשימה הזאת אני התחלתי להילחץ. הזמן עמד לרעתנו, ולא הצלחנו לנצל אותו כמו שצריך."
~
"זה בסדר, אבא, אתה תעשה את זה. כל הכבוד."
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"וזאת לא הייתה משימה כל כך קשה כמו שאר המשימות שכבר התמודדנו איתן במירוץ למיליון."
"במירוץ התמודדנו עם הרבה מאוד קשיים. יש הרבה מאוד מקומות ליפול בהם בדרך למיליון."
~
"הגענו עד לכאן, ואנחנו לא נלך הביתה כל כך מהר, וגם אם כן, לפחות הגענו רחוק."
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"זה לעצור לרגע ולהבין שכן, אנחנו באמת הגענו עד לפה. זה להבין שאנחנו באמת הצלחנו להגיע עד לשלב הזה שבו אנחנו בשישייה האחרונה, ושאנחנו ממש רגע לפני הסוף, ואנחנו יודעים שאין עוד הרבה עד הגמר."
~

(חוף פטונג פוקט.)
"יאללה, עוד סיבוב אחרון," אמר כפיר, "אתה עושה את זה, גיא. אתה עושה את זה."
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"הקושי האמיתי היה לפדל כשלפנייך יש מלא אנשים מתרוצצים, רצים, מתחרפנים, משחקים מטקות, ובכלל לא אכפת להם שאנחנו עוברים עם העגלה."
~
"שיואו! זה מעצבן אותי!"
"אל תתעצבן. פשוט תמשיך. זה תיכף נגמר."
"אני מקווה מאוד, אחרת אני אשבור את הראש למשהו."
~

(חוות הנחשים.)
"הנה זה! מצאתי!" קרא אנריק.
"יש!" קראה מעיין וחיבקה אותו.
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"שמחה וששון – אבא מצא את זה."
~
"יאללה, בואי נרוץ מהר."
~

"וואי, וואי, מייק, זה כבד."
"אבל עוד לא סיימתי."
"אבל אני לא יכול."
"אנחנו לא יכולים אבל להחליף עכשיו."
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"שון התחיל לילל כמו ילדה קטנה שקשה לו, וכבד לו, ושהוא צריך שאני אחליף אותו."
"כי זה באמת היה כבד!"
"אתה יללת."
"אני לא!"
~

(ואט ארון.)
"יש! הנה התיבה, אחותי!"
נטלי פתחה את התיבה והקריאה את הפתק.
"נוסעים לחוף!"
"יש!"
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"החוף! הכי כייף על החוף! יש חול, וים וכייף!"
"איזה כייף יהיה!"
"והחופים של תאילנד מה זה יפים!"
~
"שיואו, סיס! נוסעים לחוף!"
"יהיה כייף!"
~

"הנה! סיימתי! גיא!" קרא כפיר.
גיא עצר את העגלה.
"יאללה, צריכים להביא לשף ההוא את זה מהר," אמר גיא.
שניהם לקחו את המגשים ורצו לעבר השף.
"This is very good," הוא אמר.
"יש!" הם צעקו והתחבקו.
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"סיימנו בלי חפירות על הדרך, ובלי יותר מידי."
~
"סעו למלון דוסיט אודיינס הול, נקודת הסיום של קטע המירוץ הזה," הקריא גיא.
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"נקודת סיום! אין מילים יותר טובות מזה לראות בדף. בעיקר כשאתה ראשון."
~
"בדרך עליכם לעבור בלוח החשיפה…" מלמל גיא.
"אוי לא…"
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"הקטע הוא שאנחנו יודעים כמעט בוודאות, כמו תמיד, שיש לנו פרסה. זה לא יהיה קל."
~
"יאללה, בוא ללוח החשיפה," אמר גיא.
הם עמדו מול הלוח.
"מוכן?" שאל כפיר.
"ביחד," אמר גיא.
הם הורידו ביחד את הלוח וחשפו סימן אדום ואת התמונות של ספיר ונעמה, אורין ודור ומייק ושון.
"צפוי," אמר גיא.
"כן," מלמל כפיר.
"יאללה, בוא נזדרז," אמר.
הם הלכו שניהם ללבוש את הביקיני שלהם ולקחת את מגשי השייקים בשביל למכור אותם.
"זה דווקא נראה עליך טוב," אמר גיא.
"סתום," אמר כפיר.
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"איך לא – אנחנו מוכרחים להרגיש מושפלים מחדש."
~
"החבר'ה בבית יעשו מזה מטעמים…"
"הם יקליטו את זה וישדרו את זה שוב ושוב בשביל לצחוק עלינו."
"בוא נעשה את זה זריז."
~

"נו, מייק, תחליף איתי כבר!" אמר שון.
"רגע, אני תיכף מסיים."
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"לא יכולנו להחליף באמצע, ושון לא הפסיק לבכות."
~
"פשוט תשתף פעולה ונגמור עם זה כבר."
~

בפרק הבא של המירוץ למיליון: מי הוא הזוג שיגיע ראשון אל נקודת הסיום השמינית של המירוץ למיליון ישראל? כל זאת ועוד בפרק הבא של המירוץ למיליון.