סתם חלום רע- חלק 2

"אמ..הצילו?" מילמלתי.
"אני אעזור לך" הרובוט הופיע שוב במושב שלידי, הזיז וכיוון את כל הכפתורים המשונים למקומם.
"תסעי" אמר הרובוט מתיישב בנוח במושב.
"איך?!" הייתי המומה לגמריי שהוא מבקש ממני לנהוג, אני עדיין לא מאמינה לבחור ההוא.
"פשוט תנהגי כמו שאת נוהגת במכוניות בלונה פארק" אמר הרובוט ותקע את מבטו בכביש בזמן שהמכוניות נסעו בכל מיני מהירויות.
נזכרתי איך הלכתי עם ההורים שלי כשהייתי בת שמונה ללונה פארק ונהגתי במכוניות האלה עם המסלול למכוניות והרמזורים, נהגתי וחשבתי שיום אחד אני אגדל ואנהג הכי טוב מכולם!.
"אוקיי" מילמלתי וגיששתי בעזרת כפות הרגליים שהיו בתוך נעלי הספורט שלי את הדוושות, שמצאתי אותן דיי מהר משחשבתי.
ניחשתי שהדוושה הימנית היא של הגז והשמלאתי היא של הברקס.נשמתי נשימה עמוקה והנחתי בעדינות את כפות הרגליים שלי על שתי הדוושות ונשמתי נשימה עמוקה, ובעדינות לחצתי טיפה על הדוושה של הגז והתחלנו לנסוע לאט והתחלתי לשלוט בעזרת ההגה, לאט לאט התחלתי להגביר את המהירות ולנסוע מהר יותר אבל לפי המהירות ה-.
"רגע אחד! אין מהירות מותרת?!" שאלתי המומה.
"לא.אין מהירויות מותרות כבר לפני 7 שנים.אפשר לנסוע איך שרוצים" אמר הרובוט מסובב את ראשו לכיוונים שונים.
התחלתי להוריד טיפה את הרגל מהדוושה של הגז ועצרתי בסוף את האוטו בעזרת הברקס, כשהכפתור השתנה במהירות לאדום ברמזור.
גיששתי בכיס שלי את הנייד שלי ומצאתי אותו, חייגתי במהירות את המספר של אמא אבל המענה הקולי או ליתר דיוק לשעבר, ענה, ו…לא אמר את מה שרציתי לשמוע "הקו נותק ואינו נמצא במערכת, תודה ולהתראות".וואו חידשו את המענה הקולי סופסוף.
אבל זה לא היה הדבר הכי חשוב, איפו ההורים שלי?!.
במסך ניווט לחצתי על כיוון תל אביב והקול מהניווט התחיל לנווט בצורה מוזרה של הוצאת ידיים מהמסך ולנהוג במקומי.
בסוף הייתי עייפה ומעוצבנת ונכנסתי לתחנת דלק בדרך והתיישבתי מאחור והרובוט יצא מהאוטו ונעלם.
ואז, לא יכולתי להחזיק את הדמעות ובכיתי כמו ילדה קטנה ואז פיהקתי פתאום ונרדמתי