נועם רועם פרק 7
לא רציתי לספר לאריה למה בכיתי….לא רציתי שהוא יחשוב עליי ועל אבא שלי דברים רעים אז השארתי את זה בסוד.
החלטתי לטייל בשכונה ולנשום אוויר צח.עברתי על פני בתים יפהיפיים והייתה דממה.בבית הקודם תמיד היה רעש בחוץ ובגלל זה לא יצאתי הרבה והייתי במחשב,אבל כאן שקט,אולי מכיוון שאנחנו באמצע שום מקום,בשדה ענק.
בשכונה הישנה שלי תמיד ראיתי ילדים משחקים בחוץ,אבל כאן אף ילד לא היה בחוץ,חשבתי שאני הילד היחיד בסביבה…זה קצת העציב אותי כי עכשיו אהייה תקוע בשכונה של מבוגרים….
עברתי ליד בית ענקי ודרך החלון ראיתי צללית של ילדה.נרגעתי…עכשיו אני בטוח שיש עוד ילדים בשכונה.
רציתי לקרוא לה,אבל חששתי…לבסוף אחרי עשרים דקות של עמידה ליד הבית כמו טמבל,החלטתי לקרוא לה.
"היי!היי!"קראתי ואף אחד לא ענה…החלטתי שעשיתי לעצמי מספיק פדיחות במקום החדש הזה ובדיוק ברגע שרציתי ללכת,החלון נפתח והילדה עמדה בפיתחו.
"היי,מי אתה?"היא שאלה בקול רך.
"אה…אני חדש פה…"עניתי וניסיתי לא להראות חנון.
"אה,באמת?"חייכה "אני שמחה לדעת שיש פה עוד ילדים חוץ ממני ומאופק..נו אז איך קוראים לך?"שאלה.
"אהה..נועם"עניתי והסמקתי.
"שלום אה..נועם"היא חזרה אחריי"לי קוראים מיכל"ענתה.
"אתה רוצה להיכנס?"היא שאלה.
מאוד רציתי להיכנס אבל נזכרתי שארוחת הערב תהייה מוכנה בעוד חמש דקות.
"אה…אני לא יכול,אני צריך ללכת הביתה"עניתי.
"טוב אז ניפגש מחר בבית הספר?אתה בא לבית הספר נכון?"שאלה וחייכה.
"אה..כן..אני חושב"עניתי.
"טוב,אז ניפגש שם..אני מתה כבר להראות לך הכול"חייכה וסגרה את החלון.
שמחתי מאוד שהכרתי מישהו חדש..במיוחד שמחתי שהכרתי אותה.
תגובות (1)
המשך!!!!