הטיטאניק חלק 1

אני יושבת עם נכדתי האהובה כמו כל בוקר בחצר ביתי . אנו שותת תה חם אוכלות עוגיות חמאה וצופות בטלוויזיה בערוץ הראשון .שגרת יום די רגילה וקבועה .
הראיה שלי היא כבר לא כמו שהיא הייתה . מיום ליום היא רק דועכת ודועכת , אך בכל זאת ראיתי את זה .
חשבתי שאני מדמיינת . אולי מרב שאני חושבת על זה אני כבר מדמיינת דברים . אבל לא , הרי איך זה לא קרה כבר שנים קודם לכן .
אני מבקשת מנכדתי להגביר את הטלוויזיה . ואכן אני שומעת אנשים מדברים על הממצא החדש ! תמונה של אישה ערומה העונדת את השרשרת "לב הים" . אני רועדת בכל גופי ! נכדתי שואלת אותי "סבתא מה קרה ? " אני מבקשת ממנה את הטאלפון ואני מחייגת למספר המוצג בטלוויזיה .
שעה מאז השיחה עברה וכבר יש לי ולנכדתי כרטיס טיסה לאנטארקטיקה .
אנחנו טסות . אני יודעת שילדים עושים את זה בשביל להתחמק משיחות או סתם ככה בשביל הכיף , עשיתי את עצמי ישנה כל הטיסה בשביל שנכדתי לא תשאל שאלות .
אנחנו מגיעים למקום הרצוי ושם מחכים לנו אנשים רבים עם טכנולוגיה מאד משוכללת . 2 אנשים באים ללוות אותנו אל האונייה של החוקרים . הם מעלים אותי עם כסא הגלגלים שלי . כבר שנים שלא הרגשתי הרגשה שכזו חשבתי שאני עומדת להתעלף במקום . מאז לא עליתי על שום אונייה או סירה בחיי .