החיים שלי – פרק 3

"אמילי..? תכירי זה חבר שלי, ליאן" "היי" אמרתי. "היי" היא החזירה. "מה אתם הולכים לעשות?"
"וואו את מדברת עברית?"
"כן"
"למדת עברית בח"ול?"
"לא..גרנו בישראל וטסתי לניורק לשנתיים לגור שם..עזוב זה מסובך..אבל אני אחלה באנגלית אם תצטרך שיעור מתישהו" "חחחח אני אשמח" חייכתי.
אני לא מאמין שאשכרה דיברתי איתה!! באמת הצלחתי למצוא אותה!
"ליאן..?" קרא לי עמית.
"מה?"
"אני רואה שהתיידדתם..אבל כדאי שנתחיל ללמוד למבחן עוד היום"
"אהה אז ישלכם מבחן..?"שאלה אמילי.
"כן" ענה עמית,ועלה במדרגות לכיוון חדרו שבקומה השנייה. עליתי אחריו, ונכנסנו לחדר.
הוצאתי מהתיק את החומר ואת הקלמר,הסתכלתי לכיוון המראה שבחדר, וסידרתי עם היד את השיער.
עמית בזמן הזה הלך להביא עוד כסא כדי שיהיה נוח לשתינו..אחלה בחור זה,והשאיר את הדלת פתוחה. ישבתי על המיטה שלו והבטתי קדימה ופתאום ראיתי אותה. היא ישבה אל מול המחשב בחדר שמימולי.
"ליאן..? ליאןןן?"
"אה..מה?"
"אתה בוהה אחי..מה נסגר? הכל טוב איתך?"
"אה כן כן.."
"אני חושב שאני יודע מה קורה פה…אתה בטח רעב ומדמיין אוכל"
"וואו קלעת בול."
"אני צוחק. תגיד..יש מצב למישהו מאוהב פה? אחמ אחמ". הוא השתעל את השיעולים מהסוג הזה כשמנסים לרמוז משהו.
"מה? פחח לא!"
"כן כן שמענו עלייך..אחי אני מכיר אותך יותר מידי טוב בשביל שתשקר לי. וזה בסדר,אני מבין למה בהית בה שעה,היא באמת יפה..אבל אתה עדיין לא מכיר אותה."
"אז כדאי שאני אכיר לא?"
"אני יכול לסדר איזה משהו..אממ רוצה לישון פה הלילה?"
"וואי אני אשמח אחי, תודה"
"אבל עכשיו באמת הגיע הזמן להתכונן. ואממ אם יישאר זמן ניצא לאנשיהו בערב"
19:56-"וואי סוף סוף סיימנו ללמוד! אני חושב שאני עומדת למות ממנת יתר של תורה" אמרתי
"רוצה עכשיו לצאת? באלי דחוף איוורור."אמר עמית
"יאאלה אבל לאן הולכים? סיבוב?"
"כן מתאים לי"
ירדנו לכיוון המדרגות למטה וכמובן שכחתי לציין שאכלנו צהריים , אני לא אומר שהיה טעים כי עמית דיי בשלן גרוע.. אלא אם כן אתם מחשיבים פתיתים שרופים למנת גורמה. אבל כל אחד והטעם שלו.
הלכנו לישתות פטל קר שזה הדבר שהכי כיף להתמסטל ממנו והתכוונו לצאת. אבל אז נזכרתי באמילי, ואמרתי שאין מצב אני משאיר אותה פה. אני חייב לעשות משהו.
"עמית?"
"אה גבר?"
"מה עם אמילי?"
"לך תקרא לה אם באלך"
"סבבה"
עליתי ללמעלה והדלת לחדרה עדיין הייתה פתוחה. אני לא יודע אם דמיינתי אבל כשהסתכלתי לכיוון המחשב ראיתי אדם מדבר ואותה עונה לו. זאת הייתה שיחת סקייפ.. עם מישהו שנראה בגילה..אני מניח.
אבל מי זה לעזאזל? זה משפחה? או מה? וואי אני כלכך מקווה שאין לה חבר. כי אם כן אני יתחרפן.
"אממ ליאן..?" אוי לא היא מסתכלת עליי. מה אני אמור להגיד לה? אה כן.. מזל שנזכרתי בשביל מה באתי.
"אממ היי..אני ועמית יוצאים לסיבוב ורציתי.כאילו רצינו לדעת אם את רוצה להצטרף..?"
"את האמת? לא יזיק לי סיבוב.. אני באמת צריכה קצת להירגע ולנשום אוויר.."
"הכל בסדר?"
"אה כן חחח..פשוט קשה לי בלי המשפחה..אבל אני יסתדר"
"אה, אני מבין..מי שדיברת איתו בסקייפ היה אח שלך?"
"זה לא עניינך..אני הולכת להתלבש אז אתה מוזמן לחכות למטה."
"אוקי..סליחה ששאלתי"
20:17-יצאנו לבחוץ סוף סוף. ודרך אגב, אני חושב שזאת הבת שהתארגנה הכי מהר אי פעם.
אני שוקל להכניס אותה לספר הגינס.
אחרי כמה דקות של שקט כשהלכנו, ראיתי מכולת. נזכרתי שהיו לי כמה שקלים אז קניתי מייק אנד אייק (mike & ike) אלו הסוכריות האהובות עליי. עמית ואמילי חיכו לי בחוץ לביינתיים, יצאתי מהחנות ולפתע שמעתי "אומייגאד אני חולה על זהה!" זה היה הקול של אמילי. וישר שמחתי..כבר יש לנו משהו במשותף."את יכולה לקחת כמה שבאלך"."יששש תודההה"
המשכנו ללכת ופתאום שמעתי צילצול סקייפ מהפאלפון של אמילי.
"הלו?" היא ענתה
"היי"
"אהה זה אתה..מה קוורה?"
"הכל טוב.. לאן נעלמת לי מקודם?"
"אני בחוץ עם בן דוד שלי וחבר שלו"
"אהה..אוקיי תהנו ואל תעשי שטויות.."
"אחלה,ביוש קוף"
"ביי שימפנזה"
מיי זה ללעזאזל?! אני מסוגל לדפוק את הראש בעמוד ואני לא צוחק!