סיוטי ילדות – פרק שלוש

ג'יימס חייך כשבחן את קבוצת השבויים שלו. יש לו מספיק ילדים אבודים לצבא קטן.
"איפה אנחנו?" שאלה פולי. היא ניערה את הסורגים שהפרידו בינה לבין ג'יימס. היא היתה כלואה בתא קטן, והוא היה בצד השני של האחוזה.
ג'יימס חייך. "את והחברים שלך נמצאים בכלא הקטן בבית שלי. כדאי שלא תעשי צרות, או ש…"
"או שמה?" שאלה פולי בחשדנות.
ג'יימס נאנח. "יש לי חיית מחמד קטנה שלא אכלה כבר הרבה מאוד זמן. נראה לי שהיא תאהב מאוד בשר טרי."
פולי רעדה מעט. "ומה עם גוון? ופיטר?"
ג'יימס החווה בידו לביטול. "הם דורשים עינוי אחר, אבל אל תדאגי. שניהם והחבר ההוא של אחותך יסבלו."
פולי הזעיפה פנים, אבל שתקה. אין לה מה להעיר כל עוד גוון ופיטר בסדר. וזיק… לא ממש אכפת לה ממנו. היא עוד לא שכחה איך הוא הסגיר אותה לפיראטים, וגם אם סלחה היא חשדה בו.
היא הביטה בילדים האבודים שעדיין היו מעולפים מאחוריה ונאנחה. העזרה לא תגיע בקרוב, כנראה.
היא התיישבה על הרצפה הקרה של הכלא. היה לה כל כך קר, בלונדון הקור היה פשוט קור. בקור הזה פולי הרגישה שהוא חודר לעצמות שלה ומקפיא אותה מבפנים.
"אני אלך לראות מה עם החברים שלך." אמר ג'יימס. "אם תראי פה איזו חיה, תדעי שזאת חיית המחמד שלי."
פולי לא אמרה כלום, אבל השיניים שלה נקשו. היא חששה שאם תזוז סנטימטר היא תתעלף מרוב קור.
זה היה מוזר, כשפיטר נמצא בלעולם לא תמיד יש אביב. אולי הילד הזה מבטל את ההשפעה הזאת? זה הפחיד את פולי יותר ממה שהייתה מודה אי פעם.
"קצת קר, אה?" אמר ג'יימס. "את צודקת, אני באמת מבטל את ההשפעה של פיטר."
פולי זקפה את ראשה. "אתה קורא את המחשבות שלי?"
ג'יימס חייך כממתיק סוד. הוא הצמיד אצבע לשפתו. "אני לא יכול להגיד, אבל בהחלט יש לי כמה יכולות."
ואחרי זה הוא נעלם. פולי הרגישה חום מתפשט בגופה.
היא קמה כדי לראות איפה היא, אבל ראתה רק חשכה. אולי אחרי שהילד הלך הוא לקח את האור, קצת כמו פיטר.
היא נאנחה. כנראה שתצטרך לחכות ולקוות שחבריה לא ייתפסו.
היא הסתובבה והתחילה להעיר את כולם.

"זיק! תתעורר!" צעקה גוון וניערה שוב את זיק. רבע שעה והוא לא קם, פתאום היא הבינה כמה חמורות היו החבורות שלו. הן כבר הפכו סגולות.
פיטר ישב בצד, מכווץ לכדור. הוא נראה כל כך אומלל שגוון רצתה לעודד אותו ולחבק אותו עד שירגיש יותר טוב, אבל היתה עסוקה בלעזור לזיק.
"טינק? בבקשה?" מלמלה גוון.
הפיה הקטנה נאנחה ופיזרה מעט אבקת פיות על פניו של זיק. הוא מיד השתעל ופקח את עיניו.
"זיק!" קראה גוון.
זיק חייך. "את… חזרת?"
גוון הנהנה וחייכה. "כן. מה קרה לך?"
הוא קימט את מצחו. "היה איזה ילד, שדומה לפיטר… קיבלתי מכה בראש והתעלפתי. איפה כולם?"
החיוך של גוון נמחק. "הם… הם נעלמו. הוא לקח את כולם."
עיניו של זיק רשפו. "אני אראה לילדון הזה."
גוון שפשפה את ערפה. "אני חושבת שאתה צריך לנוח. אם תיפגע ככה עוד פעם יהיה לזה נזק בלתי הפיך."
זיק נאנח. "תודה רבה, אימא, אבל אני יודע לשמור על עצמי."
גוון גלגלה עיניים. זיק קם והתמתח. "טוב, מי בא איתי להחטיף לילד האידיוט?"
עיניו של פיטר אורו מעט. הוא חייך. "אני בא!"
גם גוון לא יכלה אלא לחייך. היא בהחלט רוצה להיות במקום שבו החיוך המעצבן של ג'יימס יימחק. "גם אני."