הסיפורים של Camus
״לוי מת..-״ את השאר כבר לא שמעתי. הדם הפסיק לזרום לי למוח. רציתי לזרוק את הטלפון על המדרכה ולראות אותו מתנפץ למיליוני חלקיקים, ככה אולי גם השיחה הזאת תתנפץ ותישכח. […]
ולפתע היא מפנה אליי את מבטה ושואלת "כן, או לא?" והמוח שלי מפליג בכלל למחוזות אחרים. ים, לפעמים הוא כחול אבל לפעמים הוא גם לא. ומה עם עץ? ולמה לקמט […]
קיבלתי קידום בקרקס. היום הולכים לפוצץ אותי מתוך תותח. ואם אני אגיד את האמת זה לא מרגש אותי, אפילו קצת. פה עשו מי זה סיפור גדול. שלחו אותי לדבר עם […]
לפעמים אני מדמיין שאת מתה. אולי איזה תאונת פגע וברח מהירה, או שוד שיצא משליטה. לא משהו כבד יותר מידי כמו איזה מחלה סופנית או רצח מתועב. משהו קליל יותר. […]
אהבה זה הרגש השנוא עליי. זה יכול מצד אחד להתפרש כבנאלי מצד שני אני יכול להיתפס כסוציופת. אולי שניהם ביחד. אבל זו האמת. אני שונא אהבה. על כל גווניה, יותר […]
אמרתי לה שהיא יכולה ללכת. אבל בפנים רציתי שהיא תישאר. אם העיניים שלי יכלו לדבר הן היו מתפוצצות. היא אמרה לי שהיא תחכה לי. אבל כמה רגעים אחרי זה היא […]
זה מתחיל מקפיצה. תכלס כל הדיבורים האלה על לרוקן את המחשבות לפני וכל המיינדפולנס הזה זה בולשיט. אצלי זה היה שילוב של טיפשות ומזל. כבר ממש דמיינתי את המוח שלי […]
לוסי אהבה לעשות לי ביד בקצב אחיד. איכשהו זה תמיד הזכיר לי את ויאולה המורה הרוסייה שלי לפסנתר ואת המטרונום המזדיין שלה. בכל פעם הייתה מגיעה במיצובישי המקרטעת שלה בבגדים […]
שלושה חודשים אחרי שעומר נרצח בפיגוע חבלני, החלטנו לנסוע לצימרים בחיפה. נעם נהגה ואני ישבתי לידה עושה כאילו אני ישן. לא שהיא קנתה את זה, אבל זה היה עדיף מסתם […]
זֶה כְּמוֹ הַפְרָעָה נַפְשִׁית אֲנִי לֹא בָּנוּי לָזֶה אִישִׁית אֵיךְ נָפַלְתִּי גַּם מַחֲלָה חֲשׁוּכַת מִרְפֵּא אֲנִי מִשְׁתַּעֵל — זֶה לֹא יוֹצֵא וְאַתְּ נִמְצֵאת בְּכָל מָקוֹם זֶה כְּמוֹ סִיּוּט — אַתְּ […]
פָּלִי רוצה למות. אבל יש לו רק בעיה אחת. קלרה, החתולה שלו. הוא לא מצליח למצוא לה בית. לא משנה כמה הוא ניסה, אף אחד לא רצה לקחת אחריות על […]
ביום שיובל איבדה את הבתולים שלה היא הייתה קרה אליי. שנאתי אותה באותו יום. אמא שלה הורידה אותה בקצה הרחוב שלי. נופפתי לה לשלום אבל היא עשתה כאילו היא לא […]