קצת כבוד חברה, קצת כבוד.
איפה הימים של פעם, בהם סיפורת לא הייתה זקוקה, נואשות כמעט, לגסויות, מין, סקס פראי או אהבה אסורה?
היכן הימים בהם סיפורת איכותית הייתה יכולה בקלות לכלול נער צעיר החי בהרים, הבוהה בעננים ומצייר יצורים חיים פרי דמיונו? או על גבר המחפש אחר משמעות כשהוא יוצא מביתו אל מסעדת הקפה הקרובה? או על אישה שמחפשת אחר אהבה - אבל על הסוג הטהור, התמים. על הסוג בו מעורבים וורדים, פיקניקים, ונשיקות עדינות. לא הסוג החולה והמתועב, מלא הזימה שאנו נחשפים אליו היום.
ובכן, אם אתם כלולים בין יחידי הסגולה שעוד רוצים ונמשכים לז׳אנר העבר שכוח זה -
נדפקתם. כי לא תקבלו אותו כאן. אני כאן כדי לזעזע אתכם עד עמקי נשמתכם בוולגריות כמותה לא נתקלתם בחייכם, ומי שמוחה על כך יכול לקפוץ לי.
יש לי כמה סיפורים פה, עם מישהו מעוניין:
http://www.walak.co.il