הסיפורים של zismanta
“ליז בוקר טוב, מה שלומך?” אמא שלי הייתה על הקו. “בסדר אמא, הכל בסדר, מה אתך?” עניתי תוך כדי חיפוש אחר נעלי העקב השחורות שלי. “את יודעת כרגיל, היום אני […]
“קבלו במחיאות כפיים את אלי חסון ראש העיר הבא שלכם” הכרוז קרא בשמי ומיד אחר כך נשמעו מחיאות כפיים סוערות ותשואות ההמונים שהתקבצו בכיכר העיר המרכזית – המקום שנקבע להכרזת […]
שלום ישב במטבח ואכל חמוציות מתוך קערת חרסינה חומה. חמוציות עושות לשלום טוב במערכת העיכול. הוא לא מת על הטעם, אבל מה לעשות לפעמים בחיים צריך להתפשר, כמו בפעם ההיא […]
שער הכניסה נפתח בצלצול, ומר חסון ואנכי פסענו פנימה בשביל הגישה לעבר הבית. ציפיתי להרבה רעש וצלצולים כלומר, עושר שנשפך עליך בכמויות מכל כיוון אבל למרבה ההפתעה המראה שנגלה לפני […]
ביתו של מר חסון היה וילה פרטית , עושה רושם חדשה למדי, מוקפת גינה מטופחת ומעוצבת בסגנון הרטרו. הבית היה מוקפד בכל דבר, קטן כגדול. הוא אסף בביתו פריטים מקוריים […]
אין כמו הבוקר. מוקדם בבוקר. רגע לפני שהלילה מבין שזה די אבוד ומפנה את מקומו לאור רך וורוד לציפורים מצייצות או נודדות בסדר מופתי, ריח של טל באוויר, מכונת קפה […]
הדבר שהכי פחדתי ממנו כל חיי הפך למציאות. הייתם מצפים מאדם כמוני שנולד למשפחה הנכונה עם הקשרים הנכונים כמות הכסף המתאימה ועם אי אלו כישורים שיגיע למשהו בחייו, שיגשים את […]
“היום אני מסדרת את הארון שלי” הודעתי בבוקר לכל המשפחה. “בסדר, לכי על זה” הניד את ראשו ברב חשיבות בן זוגי ואבי ילדיי “לא אמנע ממך את ההנאה הגדולה בלזרוק […]
שם היא נמצאת, הפסגה טובלת בלובן בוהק ונפלא נוגה, גבוהה, מורמת מעל כולן רוצה לכבוש אותה מבלי לחשוש את שלי, אותך חייב לדרוש טיפוס אל המטרה עוד מעט באמתחתי חש […]
לא הייתי צריך להסביר את עצמי, רומי חסכה ממני את ההתפתלויות שבניסיון להסביר מדוע אני זקוק לעבודה ובדחיפות. וכך קרה שבשבועות עד פתיחת שנת הלימודים האקדמית מלצרתי במהלך היום, השתעשעתי […]
ישבתי על אחד הכסאות בחדר ההמתנה של מזכירות הפקולטה לחינוך. הבטן התהפכה והמחשבות רצו בתוך הראש במהירות רבה אבל כלפי חוץ לא ניכר שום זכר למלחמה שהתחוללה בתוכי. “כל מה […]
צעדתי בזהירות בדרך הצדדית, בנתיב שבחרתי לי להיות שביל הבריחה שלי. המשכתי עוד כשעה אחרי שהחשיך ואז התחלתי לחפש מקום מסתור שאוכל להעביר בו את הלילה. כמה מאות מטרים לאחר […]
תקציר הפרקים הקודמים: דידי וואן חי בחברה עתידנית, לאחר מהפיכת החינוך החדשה, שבה הציון שקיבלת בבחינות “ההסמכה” קובעים את גורלך לכל החיים וגם גוזרים מה יהיה שמך. דידי וואן פירושו […]
הסריקה היא פעולה יומיומית. אני מחויב אליה פעמיים ביום כחלק מחוזה ההעסקה שלי. אם לא אופיע בסריקה, אני צפוי לעונש של מאסר, וככל שמשך הזמן בין הסריקה להופעתי המחודשת יהיה […]
סדר יום של מטהר אשפה ממוצע נראה פחות או יותר כך: מתעוררים ב-04:00 לפנות בוקר, ההתארגנות תימשך כמחצית השעה. כפועל ממיין בקו האשפה יש להקפיד להגיע במדי עבודה הכוללים סרבל […]
זה תמיד מתחיל בקטן, שינוי שניתן לעיכול ולא באמת מזיז ליותר מדי אנשים וחוץ מזה התלמידים והוריהם היו מרוצים – פופוליזם מהסוג הזול ביותר. כל שנדרש היה להקטין את מספר […]
דידי וואן זה שמי, ההגייה תהיה זהה בכל מקרה אבל נכון לכתוב אותו כך dd1 אזרח מספר 8,953,812,773. אני בן 18 ונולדתי בשנת 2053, עשור לאחר מהפיכת המספרים. נו אתם […]
הסוף כבר כאן. אני מרגישה אותו בקצות האצבעות (שמתקתקות על המחשב) אבל השאלה הכי חשובה האם יהיה לסיפור שלי סוף שמח כמו בתסריט הוליוודי משוייף היטב או אולי סוף עצוב. […]
אז אני לא מקורי, טוב. החלומות שלי אינם יוצאי דופן וכשרע לי, זה יוצא פחות או יותר כמו אצל כולם, רק עם צבע כי בכל זאת אני מגיע מתחום העיצוב, […]
“הי שירה” חייכתי כשנכנסתי לביתה של אחותי, למחצה, כנראה. ניסיתי לשוות לפני ארשת סתמית ככל האפשר. אני סתם עוד אח שקופץ לבקר את אחותו ומשפחתה בביתם. מה יכול להיות יותר […]
למחרת, אני והמצרכים התייצבנו מול דלתו של אריה בשעה היעודה. אריה עמד מעברו השני של המפתן, חייך אליי, חצי חיוך, והזמין אותי להיכנס. ניכר היה שדירתו לא זכתה לנוכחות או […]
הלכתי לאיטי על המדרכה בשכונה הפרחונית והנעימה. מדי פעם עברה מכונית ברחוב והפריעה לשקט הפסטורלי. מעניין אילו אנשים חיים להם בתוך הקופסאות הללו חשבתי לעצמי. האם החיים שלהם טובים? איך […]
אני מכיר את המקום הזה, יצא לי לעבור כאן כל כך הרבה פעמים. ברכב הפרטי או בתחבורה ציבורית כשעוד הייתי סטודנט תפרן. אזור מגורים מתערבב עם אזור תעשייתי, מוסכי רכב […]
שירה יצאה מיד אחריי, לא לפני שלחצה את ידו של מר יעקב מאירוביץ. כזו היא שירה מאוד מנומסת ובסדר עם כולם גם אם לא ממש חייבים. כשעמדנו מחוץ למשרד היא […]
נעים מאוד להכיר, שמי גיא יפה אני בן 29 וחצי, גר בגבעתיים עוסק בעיצוב פנים ונמשך לגברים. עושה רושם שכל שאר הדברים שמגדירים את מי שאני לא ממש היו חשובים […]
“שוסטר, מאירוביץ, פולק ושות’” נכתב על שלט גדול מעץ ליד דלת הכניסה למשרד. דחפתי את דלת הזכוכית הכבדה ושירה נכנסה אחריי למבואה. המזכירה, אשה בשנות ה-50 לחייה, שאלה בענייניות מהי […]
“את לא רצינית, מה הוא עשה?” פי פעור, עיני קרועות לרווחה וכולי רועד כעלה נידף. “רצינית לגמרי” היא הנהנה בפנים חמורות סבר. “זהו הלך עליי, מה אני עושה? החרא הזה […]
שש וחצי בבוקר זו השעה הקבועה בה אני יורד במדרגות ביתי. יורד לאט, משפשף את קורי השינה מעיני והכלב שלי, שלא ראה אותי במהלך הלילה ממתין ומכשכש בזנב. הוא ממתין […]
אני חם אש, העבודה על האלבום תפסה תאוצה ואני כולי דרוך ומלא ציפייה להגיע כבר לקו הסיום ולהוציא את היצירה שלי לאוויר העולם. כן אני יודע זה לא שמישהו מחכה […]
כבר שלושה שבועות שאני הולך ל-א.א. והחיים שלי נהיו סבבה לגמרי. אם היו שואלים אותי לפני חודש למשל האם אצליח אי פעם לחזור לעבוד על אלבום משלי, האם אחזור לעבודה […]