אוהבת אותך אפילו ש…פרק 16

פרק 12

לא ידעתי כל כך איך להגיב לעזיבה הפתאומית של לירן. יכול להיות שזה קשור במסיבה בשישי ? מאור לא סיפר לי שום דבר על מה שקרה עם לירן, הוא סיפר לי את מה שקרה מנקודת המבט שלו.
אולי כדאי לי לשאול מישהו אחר מה הלך שם ?
ראיתי את אלמוג נכנסת לכיתה וסימנתי לה להתיישב לידי. אולי היא יודעת משהו שאני לא.
" בוקר חרא " היא סיננה מבין שפתייה והתיישבה. עדיין שנאתי אותה על מה שהיא עשתה. שלא תבינו לא נכון.
חייכתי חיוך מזויף. מסכימה אתה ללא מילים.
" תגידי…" התחלתי " את זוכרת אם אני ולירן רבנו במסיבה או משהו ? " היא המהמה משהו כנזכרת, וקווצה את המצח ואת האף הסולד שלה. " האמת שלא.. רקדתי רחוק ממך אז לא ממש שמתי לב. למה ? " לא עניתי לה. שוב זורקת לה את החיוך הזה שמדבר בשבילי ללא מילים. היא ממש לא עזרה לי. המורה נכנס לכיתה והנחתי את ראשי על השולחן , מתכוננת לעוד שעה של שינה.
הצלצול. למה הוא חייב להיות כזה חזק ? הרמתי את ראשי מהשולחן ואספתי את הדברים שלי. יוצאת עם אלמוג מחוץ למבנה.
ליד הלוקרים ראיתי מישהי עם שיער ארוך ובלונדיני מדברת עם איזה ילד. נטלי. כמה טוב שיש אותה. ממש לא התחשק לי לשבת עם אלמוג בהפסקה. התקרבתי אליה וקראתי בשמה.
היא הסתובבה אלי מחויכת. " הו הי שני בוקר טוב " אמרה ונשקה לשפתי נשיקה קצרה. הא ????
היא קלטה את הפרצוף המבועת שעשיתי והתחילה לצחוק. הילד שעמד לידה צחק גם הוא ואמר " תתרגלי. ככה היא אומרת שלום. לכולם " הוא הרגיע אותי קצת. צחקתי גם. יש בה גם את הצד המוזר ללא ספק. " נדב " היא הציגה אותו בפני " אחי " היא הוסיפה. הם בכלל לא דומים.
" היי " חייכתי אליו. בדיוק כמו נטלי. גם הוא היה שונה משאר האנשים שהכרתי. חצי ראש שלו היה מגולח והחצי השני שפע בשיער. הוא שם לב למבטים שלי ואמר " הפסדתי בהתערבות. אני לא עד כדי כך משוגע " חייך . החיוכים שלהם היו זהים. " טוב אני זז נטלי ביי שני " הוא נתן לנטלי טפיחה קטנה על הגב. והלך משם.
התקדמתי עם נטלי לחצר. רואה את נועה אלמוג שי ועוד כמה אנשים יושבים במקום הקבוע שלנו. מתלבטת אם להציג להם את נטלי או ללכת להתיישב אתה במקום אחר.
לפני שהספקתי לעשות משהו נועה קמה אלי ורצה לחבק אותי. אוהבת את הילדה הזאת.
" היי בוקר טוב " היא אמרה וחייכה לנטלי. " נועה . את חדשה כאן ? " היא שאלה את נטלי. " בערך. אני חדשה בבית ספר אבל לא בעיר. " נטלי אמרה והאייפון שלה צלצל. היא השתיקה אותו. מחייכת אלינו. נועה לא שאלה יותר ואמרה לנו להצטרף לכולם. האמת שלא התחשק לי ממש. ראיתי את בר יושב שם גם. אבל בלמתי את הכעס שלי והתעלמתי ממנו. הוא עשה אותו דבר.

בסוף היום דיברו איתנו על הטיול מחר. מה להביא מתי לבוא וכל הדברים הרגילים. אילת מחר בא לי טוב כל כך. אבל החלטתי לא להשתגע יותר מידי. הספיק לי בשישי.
ראיתי את לירן יוצא משער בית הספר ורצתי אחריו , משיגה אותו.
" אולי תסביר לי מה קרה ? " אמרתי והלכתי לצידו. הוא הביט במבט קר " מה את רוצה ? "
" למה אתה כועס עלי ? " נגעתי בידו. הוא הרחיק אותה ממני בגסות. הרגשתי צביטה בלב.
" כי את מתנהגת כמו ילדה קטנה ומטומטמת " הוא אמר עדין נשאר אדיש וקר.
" מה הבעיה שלך מה אתה ילד קטן ? מה עשיתי ? " הנה הפתיל שלי נכנס לפעולה. לא שולטת בזה.
" כלום לא עשית. אז איך ירדן מנשק ? " הוא אמר פתאום. מה קשור הוא שואל אותי דבר כזה ? לא. אל תגידו לי.
" למה אני אמורה לדעת ? " שאלתי והכעס שלי הפך לחשש. הוא צחק . הצחוק שלו היה גם קר. לועג. " אני מניח שאחרי שטרפתם אחד את השני את אמורה לדעת לא ? או שהברמן מנשק טוב יותר שכבר שחכת את הנשיקה של ירדן ? "
לא ידעתי איך לעקל את כל מה שהוא אמר לי כרגע. התנשקתי עם ירדן ????? לא זכרתי שום דבר מהנשיקה הזאת. אבל כנראה שאחרים כן.
" אני לא זוכרת כמעט כלום מהמסיבה לירן. בטח שלא את הנשיקה הזאת שאתה מדבר עליה . ולא התנשקתי עם מאור בכלל , בזה אני בטוחה. אז תחשוב לפני שאתה מדבר אלי ככה " אמרתי בכעס. אני מבולבלת. שוב חזרתי לכעוס עליו. כל ההתנהגות הזאת שלו בכלל לא הייתה מוכרת לי.
הוא צחק " אני מתייחס אליך בדיוק כמו שאת מתנהגת. זולה " הטון שלו היה כל כך קר ומזלזל. רתחתי. לא חשבתי פעמיים ודפקתי לו סטירה. אף אחד לא ידבר אלי ככה.
" אתה מגעיל אותי " סיננתי והלכתי משם. לא מסתכלת לאחור.

אני לא אשקר. בכיתי קצת. בחיים לא חשבתי שלירן יגיד לי דבר כזה. ממנו לא ציפיתי ליריקה בפנים. שכבתי על המיטה אולי שעתיים , האזניות טחובות עמוק והשירים מפוצצים לי את המוח. רק זה מרגיע אותי. אבל הפעם זה לא עבד. האייפון שלי צלצל והפסיק את השיר.
" הלו ? " זאת הייתה נטלי. " הי מה קורה ? " אמרתי. " אצלי אחלה אצלך לא נראה לי.. רוצה לבוא אלי ? נסדר את המזדוודות ? " היא אמרה. אני באמת שמחה שהכרתי אותה.
" האמת שמתחשק לי אבל איפה את גרה ? " אמרתי. לא הייתי אצלה עוד. " אה אני ישלח את נדב להביא אותך. זה בקצה של העיר . נדבבבב יש לך כוח להביא את שני ? אחלה . שני מה הכתובת ? " הילדה הזאת מהירה. אפילו לא שאלה מה דעתי בעינין. " אממ רחוב תל אביב שבע " השבתי ושמעתי אותה חוזרת אחר דברי . " הוא יוצא אליך. מקווה שאת מוכנה. תוך דקה הוא אצלך " היא אמרה שלחה נשיקה מעבר לקו וניתקה.
היא אמרה שהם גרים בקצה העיר, אז הנחתי שהוא לא יגיע תוך דקה. הורדתי את חולצתי , ממשיכה להסתובב בבית בחיפוש אחר חולצה.
לא מצאתי אותה בחדר אז ירדתי למטה , שומעת את הדלת נטרקת. הייתי בבית לבד ולא ציפיתי לאורחים. אין מצב שזה נדב. הוא לא יכול להיות כזה מהיר. לקחתי את הדבר הראשון שראיתי וזרקתי אותו לכיוון הדלת, מתוך אינסטינקט .
" איה " שמעתי קול והצצתי מגרם המדרגות. זה באמת נדב. הוא ממש מהיר.
" חחח סורי לא חשבתי שזה אתה " התנצלתי. הוא צחק. ואז הביט בי והרים גבה אחת.
"חזיה נחמדה. לא חשבתי שאת טיפוס של תחרה " הוא חייך. אוי ואבוי. רצתי במהירות לחדרי ושמתי מעלי סתם גופיה . מטומטמת שכמותי.
ירדתי במדרגות רואה אותו נשען על שולחן המטבח ומביט בי בשעשוע.
" חשבתי שאני לבד בבית " גיחכתי והוא הנהן. " דפקתי בדלת ולא שמעת . רציתי להתקשר אבל לא היה לי המספר. מצטער " צחקתי. מובכת. מאוד.

כשסיפרתי את זה לנטלי היא צחקה והרגיעה אותי. " זה רק נדב . בקטנה. " היא הוציאה סיגריה מתוך קופסה בכיסה והדליקה אותה. נזכרתי בלירן. הכעס פתאום צץ לו.
" רוצה שכטה ? " היא חייכה אלי. לא ידעתי כל כך מה לענות. אף פעם לא ניסיתי. מה אכפת לי בעצם. " זה ירגיע אותך, את נראית לי עצבנית " היא הוסיפה. זה כבר שכנע אותי. למה לא ?
לקחתי ממנה את הסיגריה. שואפת. השתעלתי שיעול קצר. היא צחקה. " קורה לכולם. להדליק לך אחת ? " הנהנתי. כולה סיגריה.
" גם לאח שלך יש את הקטע הזה עם הנשיקות ? " שאלתי אותה. מתרגלת לסיגריה שבידי. היא חייכה. " כן, אל תתרגשי מזה. בסך הכל נשיקה. זה לא שאני נמשכת אליך או משהו. אוהבת בנים. נשבעת " היא הניחה את ידה על הלב. צחקתי.
סיימנו לארגן את המזוודה שלה לטיול. ואז היא ביקשה מנדב להחזיר אותי. הזכרתי כבר את העובדה שאני חייבת רישיון ?
היא נשקה לי. בדיוק כמו בבוקר. עוד לא התרגלתי לזה.
בדרך חזרה דיברתי קצת עם נדב. יש לנו אותו טעם במוזיקה. הוא נשמע בן אדם מעניין.
"נתראה מחר. " הוא חייך " אילת הא ? " הוסיף . איזה כיף. אילת !!
הוא נשק לי גם. בדיוק כמו נטלי. ואז צחק. " אם זה מפריע לך אני לא אעשה את זה "
" זה בסדר. אני פשוט לא רגילה " אמרתי. והוא חייך ונסע משם. מוריד אותי בביתי.

אחרי שארגנתי גם את המזוודה שלי, הלכתי לישון. לא שיערתי בכלל כמה הטיול הזה יהיה משמעותי. מטורף. ומפתיע.