ילדי הפנימייה- פרק 16

"אז… בוא נאמר להם, בוא נאמר להם שהכל הייתה טעות" אמרה ליאן בעיניים מלאות דמעות. "אי אפשר… זה כבר נעשה" התקרב אליה סער. "סער בבקשה… בוא ננסה" ליטף את פנייה והיא שמה את ידה על ידו. "אנחנו לא יכולים, עשינו מספיק, שניהם פגועים. הם צריכים לדבר, להבין שהכל זו אי הבנה אחת גדולה…" אמר. על פנייה עלה חיוך רחב, עיניה נצצו.
"בוא נגרום להם לדבר!" לחשה עד שכמעט כולם שמעו. "אני לא חושב שזה רעיון טו-" קטעה אותו, "בבקשה סער… בוא ננסה" הוא השתכנע.
*
"מי זו החדשה הזאת שראיתי בכניסה?" קארין נכנסה לחדר בשאלות. "עם השיער החום והעיניים הירוקות?" חייכה לינוי. "כן… כבר הספקתן להכיר?" שאלה קארין. "כן, היא ממש נחמדה" חייכה אליה לינוי וחזרה להתעסק בדברים שלה. "תגידי… מה את חושבת על ירין?" שאלה אותה קארין.
"ירין?… מה כבר אפשר לחשוב עליו? שהוא מאוהב בך?" אמרה לינוי. "מ… מאוה… מאוהב בי?!" ירד לקארין כל החיוך, למה הוא שיקר לה? כדי להיות קרוב אליה? למה הוא חשב על טובתו? הוא לא חשב שלינוי תיפגע אם היא תבין שהכל היה בשבילה?
"כן… לא שמת לב? המבטים שלו…" ניסתה להזכיר לה. איזה מבטים? איך הוא יגיב שיידע שהיא לא בעניין? איך הוא יגיב שיידע שהיא עם רון? ומתי הוא יגיד לה? האם הוא מחכה שתבין לבד?
"אני בטוחה שהוא לא ניגש אלייך עד עכשיו רק בגלל החוסר ביטחון שלו" אמרה לינוי בביטחון.
"התבלבלת?" אמרה לינוי אחרי שהבינה שעבר זמן וקארין רק יושבת ובוהה בנקודה בקיר, בלי לומר מילה. "לגמרי" אמרה קארין והתמקדה בלינוי.
*
הבחורה החדשה עברה ליד רון, תום ויונתן. "שלום" ענתה בחיוך חושף שיניים לבנות. "שלום" החזירו הבנים, רון לא התייחס יותר מדי. "את חדשה?" שאל יונתן. "כן…" חייכה אליהם שוב.
"איך קוראים לך?" שאל תום. "עדי" ענתה.
"נעים מאוד" אמרו הבנים שהיא חלפה על פניהם בחיוך. "ראיתם איזו יפה?" יונתן הסתובב.
"מי?" שאל רון אחרי שהרים את מבטו מהפלאפון. "עדי, הילדה החדשה" אמר.
"אה, היא? כן היא בסדר" חזר רון אל הפלאפון שלו, חיפש כמה הודעות מקארין.
"הכל טוב?" תום שאל, רון היה מגנט לבחורות יפות, אין פעם שלא עברה מישהי לידו והוא התלהב והשוויץ בפני חבריו.
"למה שלא יהיה טוב?" הרים רון את ראשו בחיוך. "הרגע עברה פה מישהי יפה, ולא הסתכלת עליה אפילו" יונתן אמר. "אני תפוס" הצהיר תום. שני הבנים צחקו. "כן בטח" אמרו אחרי ששיר זרקה אותו לטובת נועם.
"אתם תראו, עוד נחזור" חייך.
"בקיצור…" ניסה יונתן לחזור לשיחה על שלום חברו. "אני צריך ללכת" אמר רון ונעלם.
"מה קורה איתו?" יונתן שאל, "למה זה כל כך מעניין אותך?" החזיר לו תום.
"זה לא מעניין אותך?" שאל יונתן. "יונתן, ממתי נהיית כזה רכלן? העניינים עם ההורים שלו בטח… עזוב, זה לא משהו שצריך לעניין אותנו" אמר לו תום.
*
"מה קרה?" אמר רון אחרי שקיבל הודעה מקארין לבוא דחוף לחדר הכביסה. "רק רציתי חיבוק" ענתה לו. זה מה שהיא הייתה צריכה, חיבוק. חיבוק ולחזור למציאות, להתמודדות.
הוא ליטף את פניה, אחר כך את שיערה, התכופף אליה והביא לה נשיקה קצרה.
אחר כך הוא פרס שמיכה שמצא בחדר, שניהם התיישבו, היא שמה את ראשה על החזה שלו והם התחבקו, כמה זמן שהיא הייתה צריכה.
"עד מתי נוכל להמשיך ככה?" אמרה אחרי זמן רב. "לא אכפת לי" חייך אליה.
*