תרפא אותי, פרופסור -פרק 17-

ג'יין המשיך לבכות כשראה איך שאנשיו של הירו אורזים את חפציו של שון מחדרו, לא מאמין ששון כבר לא יהיה איתו ושהוא הולך לו למקום רע ומרושע.

פול ניסה לגשת אליו מדי פעם אבל ג'יין התרחק ממנו, לא מעוניין לגעת בו או לדבר איתו, השרירי נאנח לעצמו וכיווץ את גבותיו, הולך לשון שעמד ליד הירו, אוחז בידו בשקט ושון חייך אליו קלות, הוא סמך על שומר הראש.
—-
"המפתחות" הבלונדיני הלך לשון שהיה כבר בדלת היציאה, נותן לו את מפתחות האופנוע, "תודה" שון לחש בשקט, נאבק בדמעותיו, לא רוצה להכאיב לג'יין עוד יותר, הוא יודע עד כמה שהאחר קשור אליו ודואג לו.

"אני אדבר איתך" האסייתי הצעיר לחש, גומותיו מחייכות לאחראי עליו לפני שהוא נשק ללחיו, "אני אוהב אותך" שון לחש בכנות, אוהב את ג'יין כמו אח גדול ואבא אהוב, "גם אני ילד שלי" ג'יין אמר, נושק למצחו של שון לפני שהירו כחכח בגרונו ומשך את שון החוצה.
–
"אנחנו נדבר" פול אמר לג'יין, "אנחנו לא" הבלונדיני אמר בכעס, "אנחנו נפרדים" ג'יין הוסיף והאחר איגרף את ידיו ונשך את שפתו התחתונה בחוזקה, מביט על ג'יין שהביט עליו בעצבנות, יודע שהוא לא באמת כן עם מילותיו, "אנחנו נדבר" פול אמר שוב בטון עמוק, עיניו חודרות לתוך נשמתו של האחר שרק הזיז ממנו את העיניים, "תלך לזקן שלך" הבלונדיני ירק בגועל, נותן לבן זוגו להיאנח לפני שיצא.

ג'יין צנח על רצפת הבר הריק והמעט מבולגן, מסתכל מסביב ופורץ בבכי, שבור מכל הסיטואציות שקרו בזמן כה קצת.
—
שון בכה בשקט כשיצא מהבר, הוא הרים את עיניו למכונית שהייתה מולו, עיניו נפגשות עם עיניו של מייקל שהביט עליו בדאגה לפני ששון הזיז את עיניו ממנו, מנגב את דמעותיו.

"אני אסע על האופנוע" שון אמר והירו הביט עליו בהזהרה, "אם תברח רק ג'יין יסבול" הוא איים ושון הנהן, הוא לחלוטין לא הולך לברוח והירו ידע את זה, ג'יין חשוב לשון יותר מעצמו.
–
האסייתי הסתובב לבר, מסתכל על הבית שלו ומחייך בעצב לפני שהביט על פול שהיה נראה נסער, "אל תשאיר אותו לבד" שון ביקש מבלי להזכיר את שמו של הבלונדיני ופול הנהן, "תהיה איתו" הירו אמר לפול והאחר הנהן במרץ, מרוצה לפחות שהירו מאפשר לו להיות עם ג'יין היום.
–
"אני שמח שהסכמת בסוף" המבוגר אמר בחיוך מרוצה ושון גיחך בזלזול, "כאילו שהייתה לי ברירה" שון ירק בלעג והירו ציחקק, "אני שמח שלפחות לא חטפת התקף" האבא עקץ, נוגע בחולשה של האחר, "מטומטם" שון פלט בכעס והירו החזיק את עצמו מלסטור לאחר, "תעוף לי מהעניים!" האבא אמר בכעס, "בשמחה" החצי יפני אמר בהרמת גבה לפני שהלך לאופנוע שלו.
–
"תכניסו את הדברים שלו לרכב של מייקל" האחראי הודיע והאנשים שלו הנהנו במרץ ועשו את המבוקש.

שון התמקם על הדו גלגלי, מחכה שהירו ייתן סימן למייקל, וכשהמבוגר עשה זאת, מייקל כחכח בגרונו ונסע משם, שון נוסע אחריו.
—-
"עבודה טובה" הירו אמר בחיוך מרוצה לפול שרק הרכין את ראשו, "לך אליו" המבוגר אמר ופול הנהן, "נסיעה טובה" הוא אמר לבוס המרוצה שלו לפני שנכנס לבר, רואה את ג'יין בוכה על הריצפה.
—
"תלך!" ג'יין צעק כשראה את פול מתיישב לידו על הריצפה, "זה גם הבית שלי אחרי הכל" השרירי השיב, מסתכל על הבלונדיני הכאוב.

"הוא יהיה בסדר, מייקל הוא לא חלק משום מזימה" פול אמר בכנות, "אני לא בוטח בך יותר, אני לא רוצה לראות אותך!" הקטן המשיך לצעוק, עדיין לא מעכל ששון כבר לא יגור איתו.

"ג'יין" שומר הראש לחש והאחר הניע את ראשו לשלילה, "אני לא רוצה לשמוע אותך יותר!" כחול העיניים הביט עם עיניים דומעות בעיניו של פול, רואה שגם האחר בוכה, "אם אתה בוכה לא היית צריך לעשות את זה מלכתחילה" הבלונדיני אמר, לא צועק ורק מכה את רגלו של פול עם אגרופים קטנים, "אתה באמת חושב שאני אתן לך לפגוע בעצמך או בשון?" השרירי אמר בעצב, מנגב את דמעותיו לפני שאחז בפניו של האחר עם כפות ידיו, מנגב את דמעותיו ואת אפו הנוזל של האחר.

"תסמוך עליי" הוא לחש וג'יין הביט עליו, חוקר את פניו של פול, "שון כבר לא כאן" הבלונדי אמר בקול שבור, דמעותיו מתעוררות שוב לחיים והוא פרץ שוב בבכי, גורם לשרירי לחבק אותו ולטפוח על גבו, "הוא לא הלך לשום מקום, הוא עדיין יבוא לכאן" פול ניסה להרגיע אבל האחר המשיך לבכות, "מייקל הוא בן אדם טוב, תאמין לי" שומר הראש לחש בין הטפיחות והבכי.
—-
שון התאפק לא לבכות, מעדיף להתרכז בנסיעה, לא רוצה שכשהוא יצטרך להוריד את הקסדה שמייקל יראה את דמעותיו.
–
מייקל הביט במראות, רואה את הגבר הצעיר ממנו נוסע אחריו, על ראשו של האחר קסדה שהסתירה את פניו והפרופסור לא באמת יכל לראות את פרצופו של האחר, הוא היה סקרן לדעת מה גרם לשון להשתכנע ולהסכים לגור איתו לבסוף.

הוא נאנח לעצמו, הוא ושון הולכים לגור מעכשיו ביחד, "מה אני אמור לעשות?" מייקל שאל את עצמו ונגס בשפתו התחתונה, מביט על תיקיו של האחר שהיו במושב האחורי ואז שוב על שון, הוא באמת הולך לגור איתו.
—-
שון הסתכל על דירת הקרקע הגדולה שמייקל נעצר לידה, מניח לעצמו שזאת הדירה.

האסייתי נאנח והחנה את האופנוע לצידו של הרכב, מוריד מראשו את הקסדה ומסדר את שיערו השחור שהתבלגן מעט ממגן הראש.
–
חום השיער יצא מרכבו ועיניהם נפגשו, מביטים אחד על השני ברגשות מעורבים לפני ששון ניתק את המבטים מבניהם והתקדם לרכב, פותח את הדלת האחורית של הרכב מהצד השני של מייקל ולוקח כמה תיקים, הפרופסור נאנח ופתח את הדלת האחורית מהצד השני, לוקח את התיקים הנותרים, מרים את עיניו ומסתכל על שון שהביט מטה ומשך את התיקים החוצה לפני שסגר את הדלת בחוזקה, משאיר את מייקל לעצום את עיניו בתוך הרכב לכמה שניות לפני שגם הוא משך את התיקים ויצא החוצה, סוגר את הדלת.
–
חום העיניים פתח את דלת הדירה, נותן לשון להיכנס קודם לפני שגם הוא נכנס וסגר את הדלת עליהם, שניהם לבד בתוך הדירה שלו.
–
האסייתי בהה לכמה שניות על הפסנתר השחור שעמד ליד הסלון הגדול, "אם אתה יודע לנגן אתה יכול להשתמש בו" מייקל אמר בחיוך, רוצה לשבור את הקרח אבל שון לא הגיב ורק הביט עליו בכעס לא ברור.

"אתה מההתחלה ידעת הכל, נכון? אבא שלי אמר לך להגיע לאוניברסיטה הזאת?" האסייתי שאל בעצבנות ומייקל הניע את ראשו לשלילה, "אני לא יודע כלום ואני הגעתי לאוניברסיטה מרצוני החופשי" מייקל אמר בכנות ושון לא יכל באמת להאמין לו, "מתי גילית שאני קשור לסטיבן?" שון שאל ברצינות, "בלילה שהיית שיכור" האחר ענה והצעיר הביט בו בחשדנות, "שקרן" שון מלמל, "אני לא משק-", "מספיק!" היפני עצר אותו מלתרץ תירוצים שהיו נראים לו שקריים לחלוטין.

"החדר" שון אמר בנוקשות והאחר נאנח, לוקח את התיקים שיכל והתקדם לתוך הבית, הולך במסדרון הקטן ועומד למול דלת סגורה, האסייתי לקח גם הוא את התיקים הנותרים והלך לצידו, מביט על הדלת הסגורה ואז הוא הסתובב והסתכל על הדלת למול הדלת שלו, "החדר שלי" מייקל הסביר כשראה את האחר מסתכל על חדרו ושון הביט עליו לכמה שניות לפני שהחזיר את מבטו לחדר שלו, פותח את הדלת מבלי לבקש באמת אישור ונכנס פנימה.

הייתה מיטה ולידה שידה קטנה, ארון ושולחן עם כיסא, "אף אחד לא חי כאן אז החדר יחסית ריק" מייקל הסביר ושון שתק, מוריד את התיקים על הריצפה ופותח חלק מהם, מתחיל לסדר את דבריו.

מייקל הניח את התיקים גם כן על הריצפה לפני שהתכופף והתכוון לעזור לאחר, "תלך!" שון ציווה והאחר הביט עליו כשהוא עוד מכופף, "תצא!" שון צעק בכעס, "זה שעברתי לכאן לא אומר שיש לך זכות לגעת במה ששלי ואין לך זכות לדרוך כאן, אז צא" האסייתי ציווה שוב והאחר נאנח לפני שהתרומם והסתכל לכמה רגעים על האחר לפני שהסתובב ויצא החוצה, סוגר באיטיות את הדלת ומבלגן את שיערו בזמן שהלך לסלון, יושב ומנסה לעכל את כל המצב.
–
שון ישב על המיטה חסרת המצעים, כפות ידיו מכסות את פניו והוא בכה לתוכן בשקט, שונא את המצב שהוא נמצא בו כרגע, למה דווקא אצל מייקל? למה מכל האנשים שיש בעולם הזה מייקל הוא הבן דוד של סטיבן? למה הוא צריך לגור איתו? למה הוא צריך לסבול את כל זה?
—–
דפיקות נשמעו על דלת הדירה ומייקל נעמד ופתח את דירתו, חושף את פניו המיואשות אל קמרון ופרנק המחוייכים שלא ידעו דבר.

"מה זה הפרצוף הזה שלך?" קמרון שאל לפני שנכנס עם לאקי, אחריו גם פרנק נכנס והם התיישבו על הספה, מסתכלים עליו בשאלה.

"או, של מי האופנוע בחוץ?" המתולתל שאל כשניזכר בדו גלגלי ומייקל נאנח בכבדות ונפל על הספה למולם, מבלגן את שיערו ובועט בריצפה, משתגע למולם.
—–
"מה???" קמרון ופרנק צעקו ביחד כשמייקל סיפר להם את מה שקרה, "ר-רגע, הוא כאן עכשיו?" פרנק שאל בחוסר הבנה ומייקל הנהן, "בחדר השני" מייקל מלמל ונשף בכבדות.

"אומייגאד, מה זה האבא הנוראי שיש לו?" המתולתל מלמל בעצב, מרחם על הצעיר, "אתם תגורו ביחד מעכשיו?" פרנק ווידא שהוא הבין נכון ומייקל הנהן, "אולי זה חיובי" המתולתל מלמל בהשתובבות וקרץ לאחר שלא מצא את זה משעשע.

"מעניין איך סטיבן קשור אליו" השרירי מלמל לעצמו ושני האחרים הנהנו למילותיו, גם הם סקרנים לדעת.

"אפשר ללכת אליו?" הקטן שאל את האקס שלו שהרים את כתפיו בחוסר מודעות, "הוא לא רוצה שאני אכנס" מייקל אמר וקמרון התרומם, "אני אלך לראות מה איתו" הוא אמר ולקח את לאקי איתו אחרי שמייקל אישר לו עם הנהון בראשו ללכת לראות מה עם שון.
—-
"אמרתי לך לא להיכנס!" שון צעק וקמרון ציחקק, "זה אני שון-שון" קמרון אמר בחיוך ואחרי כמה שניות דלת החדר נפתחה.

"אוי תינוק קטן" המתולתל אמר בעצב כשראה את עיניו הדומעות של האחר, "אני יכול להיכנס?" המבוגר יותר שאל והאחר הסתכל עליו לכמה שניות, מוריד את ראשו מטה ורואה את הכלב הגדול והלבן שהביט עליו עם פה פתוח כאילו והוא מחייך אליו ושון הנהן, נותן להם להיכנס.
–
"הוא אוהב אותך" המבוגר יותר אמר בחיוך כשלאקי עלה על המיטה לצידו של האחר וליקק לו את פניו הדומעות, מנחם את האחר יותר טוב מכל בן אדם אחר.

שון חייך סוף סוף, מלטף את הכלב הרך ונושק לראשו, "איך קוראים לו?" שון שאל, "לאקי" קמרון אמר בחיוך, מביט על המלוכסן שהיה נראה כאוב.

"החיים קשים אה?" קמרון מלמל ונשכב על המיטה, מצחקק כשלאקי התלהב וריחרח אותו בהתרגשות לפני שהניח את ראשו על בטנו של הבעלים שלו.

שון חייך קלות, מביט על האחר ונשכב גם הוא לבסוף, מביט על התיקרה ומלטף את גופו של הכלב.

"מייקל לא רע" קמרון אמר לפתע ושון הזיז את ראשו והסתכל עליו, "קשה לו להראות רגשות, הוא יכול להיות קצת קשוח, אבל הוא לא רע, הוא שונה מאבא שלו" האקס אמר לשון בחיוך, "אני לא יכול להאמין לזה כרגע" בעל הגומות אמר בכנות והמתולתל הנהן, מבין את הרגשתו של האחר.

"הוא לא בקשר עם המשפחה שלו, לא עם אבא שלו, לא עם אמא שלו ולא עם סטיבן, הוא עזב את הבית לפני 10 שנים" המבוגר יותר הפתיע את שון שהביט עליו בסקרנות, "אני לא יודע מה קרה לך עם סטיבן, אבל אני רוצה להגיד לך שמייקל לא יודע כלום על זה" קמרון הוסיף ושון נאנח, מחזיר את מבטו לתיקרה.
–
"מייקל יכול להיות אידיוט" האקס פלט, גורם לשון לצחקק מעט ואז גם הוא צחקק, לבסוף שניהם צחקו ביחד, מסכימים עם זה לפחות.

"אני חושב שמייקל מרגיש אליך משהו" קמרון אמר כשהם נרגעו ושון כיווץ את גבותיו והמשיך להביט מעלה, "הוא לא" האסייתי אמר בחיוך, "גם אני לא" הוא הוסיף ונאנח והאחר חייך, "אתה לא טוב בלשקר" המתולתל אמר בחיוך, "אתה אפילו קנאת כשגילית שאנחנו אקסים" הוא עקץ ושון הביט עליו ברוגז, "אני לא!" הוא אמר בחדות, יותר נכון ניסה להגיד את זה בחדות, "כן בטח~" קמרון השתובב, מלטף את לאקי.
–
"האידיוט הזה אפילו לא הביא לך מצעים" המתולתל הוסיף והסתכל על המיטה העירומה, נותן לאחר להוציא עוד גיחוך קטן מגרונו, "זה בסדר, אני יכול לישון על זה" האסייתי מלמל וקמרון הביט עליו ברוגז, "מה פתאום! אתה כבר בן בית ואתה צריך לישון כמו שצריך" בן זוגו של פרנק השיב לפני שהתרומם לישיבה, מזיז את לאקי ממנו לפני שיצא מהחדר, נותן לשון להתרומם לישיבה ולהביט על הדלת הפתוחה ואז על לאקי שישן על המיטה שלו.

"אני צריך להגיד לכל הכלבים תודה" שון חייך, נושק לכלב שוב, נזכר בכלב ההוא שזינק על סטיבן כשניסה לברוח.
—
"נו באמת מייקל" קמרון נעמד למול היושב, ידיו על מותניו והוא היה נראה עצבני, "לא הבאת לו מצעים!" המתולתל הסביר בכעס ומייקל נאנח והתרומם, "אני אביא לו" הפרופסור מלמל לפני שהלך לחדרו, קמרון אחריו והם השאירו את פרנק לבד בספה.
–
מייקל הביט לשנייה על החדר הפתוח של שון, רואה את האסייתי מחייך עם עיניים מעט נפוחות אל הכלב הלבן בזמן שליטף אותו, כשעיניהם נפגשו מייקל כחכח בגרונו והזיז את מבטו, נכנס לחדר ממול, קמרון הסתכל על שון וקרץ לו בחיוך לפני שנכנס לחדר הפתוח של מייקל, מקבל מהפרופסור מצעים ואת המפתח לחדר של שון.

"אני אקנה עוד מצעים מחר" מייקל אמר לקמרון והאחר הנהן כשהרגיש שהוא צריך לדאוג לשון, לפחות האסייתי כן מתקשר איתו.
—
"הנה~" קמרון אמר בחיוך כשנכנס לחדר, עיניו של שון שוב נפגשו עם עיניו של מייקל לפני שהמתולתל סגר את הדלת והכניס את המפתח למנעול לפני שהניח את המצעים על הכיסא.

קמרון לקח מצעים יחידים ונקיים לפני שהזיז בעדינות את לאקי מהמיטה, שון התרומם גם הוא ועזר לאחר להציע את המיטה.

"יש להם ריח של מייקל~" קמרון השתובב והכה את כתפו של שון שנאנח בייאוש מהתנהגותו של האחר, "אתה מזכיר לי את ג'יין" שון אמר בחיוך, מעביר נושא והאחר חייך, יודע שזאת מחמאה ענקית אם זה בה מפיו של האחר, "אני שמח" המתולתל אמר וליטף את ראשו של שון.
—-
מייקל ופרנק ישבו בשקט זה למול זה, מחייכים מעט כששמעו ציחקוקים מהחדר הסגור, "זה מרגיש כאילו ששנינו בזוגיות" השרירי מלמל והביט על האחר שמהר מחק את חיוכו, "אל תגיד שטויות" חום השיער מלמל בכעס ופרנק ציחקק ונשען על הספה, "אתה לא יכול להמשיך להכחיש שיש לך משהו אליו" פרנק המשיך, "אין לי כלום אליו, הוא הסטודנט שלי ואני הפרופסור שלו וזהו, הוא קצת מסקרן אבל לא יותר מזה" מייקל מלמל, אפילו לעצמו הוא לא היה נשמע אמין במיוחד והוא נאנח בכבדות, נשען גם הוא על הספה ועוצם את עיניו.
–
"לך תדע מה יקרה בניכם כאן" השרירי מלמל והאחר ציקצק בלשונו, מתעצבן מדבריו של האחר, "טוב טוב" פרנק אמר בחיוך, "הוא חמוד" הוא הוסיף, "פרנק!" מייקל אמר בנוקשות והאחר לא יכל שלא לצחקק, זה הצחיק לראות את התגובות המתגוננות של מייקל.
—-
"מייקל" קמרון שוב יצא מהחדר ושני הגברים הסתכלו עליו, "מגבות" הוא אמר בחיוך, "הוא רוצה להתקלח?" מייקל שאל והאחר הנהן, גורם למייקל שוב לקום מהספה וללכת ביחד עם האחר לחדרו, שוב עיניו פוזלות לחדר שבו שון נמצא, והוא ראה את שון מסרק את שיערו השחור עם ידו הימנית, האסייתי הביט מטה על הקרקע בזמן שישב עם רגליים פסוקות מעט כשזרועו האחת נחה על רגלו השמאלית.

"אני לא אעצור אותך אם תרצה להתקלח איתו" קמרון לחש לאוזנו של מייקל והקפיץ אותו מעט, מוציא אותו מהבועה שלו לפני שהביט על האקס הקטן שלו בכעס, נכנס שוב לחדרו ונותן לקמרון מגבות נקיות.
—–
"אני אראה לך איפה המקלחת" מייקל מלמל, עומד מחוץ לדלת הפתוחה של החדר שבו שון נמצא והצעיר התרומם מהמיטה ולקח איתו את בגדיו הנקיים, מקבל חיוך קטן מקמרון לפני שהם התקדמו במסדרון לכיוון היציאה.

"לי יש מקלחת ושירותים בחדר, אז כל זה שלך" הפרופסור אמר ופתח את הדלת שהייתה באותו הצד של החדר של שון, נותן לו לראות חדר אמבטיה גדול ביחד עם שירותים, שון לא ענה והוא רק לקח מידו של קמרון מגבת אחת לפני שנכנס פנימה וסגר את הדלת, לא מביט על מייקל שהסתכל עליו עד שנסגרה הדלת.
—
"אוי הוא פשוט חמוד" קמרון אמר כשחזר להתיישב לידם בסלון ביחד עם לאקי אחרי שהניח את המגבות בתוך הארון של האחר ומייקל גיחך, "כשבא לו" הוא מלמל, שומע את זרם המים ולא יכול שלא לכחכח בחוסר נעימות, שון ערום בבית ובמקלחת שבביתו, איזה יופי- לא. ממש לא.

"הולך להיות מעניין בניכם" קמרון קיפץ על הספה בהתרגשות, גורם לפרנק לצחקק ולמייקל לגלגל את עיניו בייאוש, הזוג הזה, אין להם טאקט.
—-
מייקל התרומם כששמע את דלת המקלחת נפתחת וממנה יצא שון, שיערו מעט לח והוא החזיק את המגבת ובגדיו המלוכלכים בידיו.

"אני אשים את זה בכביסה" חום השיער אמר בחיוך והלך אליו, אוחז בבגדים, "שחרר!" שון אמר בכעס, "אוי שון אל תהיה כזה" מייקל אמר, מושך בחוזקה את הבגדים אליו, גורם לחלקם ליפול על הריצפה בעוד שבידו נשאר תחתוניו המלוכלכים של שון.
–
קמרון צחק כשראה את שניהם קופאים במקומם ומביטים בבוקסר של שון, "תביא לי!" האסייתי אמר במהירות ולקח בזריזות את הבוקסר שלו מידו של מייקל, מביט עליו בכעס ביישני.

"ה-המכונה שם" מייקל מלמל חלושות והצביע על החדר בסוף המסדרון, כנראה שם זה חדר הכביסה ושון זרק לו קללות אילמות לפני שהתכופף ולקח את הבדים המלוכלכים, הולך לחדר הכביסה ומניח את דבריו בתוך המכונה, לא רוצה שמייקל יגע בהם במקרה אם הם יהיו בסל הכביסה.
—
"בוא תישב איתנו!" קמרון צעק מהספה כשראה ששון מתכוון להיכנס לחדר, "אני אוותר" שון אמר בחיוך לאחר, חושף את גומותיו, "בוא! מייקל ינגן לנו משהו על הפסנתר" קמרון הוסיף ומייקל הביט על האקס בשאלה בזמן שקמרון הניע את שפתיו ואמר לו לזרום איתו, "אני אוותר שוב" שון מלמל ונכנס לחדר, סוגר את הדלת ונועל אותה.
–
"הוא לא קל" פרנק מלמל ומייקל נאנח והנהן, "יאללה תנגן!" המתולתל אמר לפרופסור שהרים את כתפיו לשלילה, "תנגן או שאני ארביץ לך!" הוא איים, מאגרף את ידיו הקטנות ומייקל נאנח לעצמו, "למה אנחנו חברים?" מייקל שאל בזמן שהתרומם, "מי יודע" המתולתל מלמל גם הוא בחיוך, מסתכל על איך שהאחר מתיישב למול הפסנתר לפני שהתחיל לנגן.
–
"סונטת ליל ירח" שון לחש לעצמו כשזיהה את היצירה המפורסמת של בטהובן מתנגנת בדירה הגדולה והוא נשכב על המיטה, לוקח כדור שינה ומכניס את הקופסא בחזרה למגירה של השידה, מקפל את גופו לחצי עיגול ועוצם את עיניו עד שנרדם לצלילי הפסנתר המוכר.