תרפא אותי, פרופסור -פרק 31- (18+)

"איפה שון?" פול שאל בזמן שחיבק את ג'יין, "הוא בחדר עם מייקל, הם יישנו פה היום" הבלונדיני אמר בחיוך, רואה את הבעת פניו המודאגת של האחר והוא לא הבין מה קרה, "מה יש לך?" ג'יין שאל והתרחק מהחיבוק, גורם לשרירי לצאת מבועת המחשבות שלו.

"א-אה?" שומר הראש שאל את בן זוגו שהביט עליו בשאלה, "קרה משהו בעבודה, נכון?" מנהל הבר שאל בחשדנות ופול נאנח, "נדבר בחדר על זה" הוא לחש לקטן, לא רוצה לדבר איתו בבר כשיכול להיות שיש שם עובדים סמויים של הירו, וג'יין הנהן.
'מה הירו מתכנן?' הברמן חשב לעצמו, כבר מבין שאבא של שון קשור לזה.

מייקל חיכה במיטה, יושב עליה כשפרצופו למול דלת המקלחת, הוא כבר סיים להתקלח והוא לקח כמה בגדים גדולים של שון שהיו מתאימים לו לגוף, האלכוהול גרם לו לשכרות קטנה, אבל הוא היה מספיק מפוקס בשביל להתנהג בצורה רגילה ונורמלית.
–

שון יצא מהמקלחת מגבת על ראשו בזמן שידיו זזות עליה ומייבשות את שיערותיו, הוא כבר התלבש בפנים, מה שדי ביאס את מייקל, אבל הוא כנראה לא יגיד את זה בקול.

הצעיר חייך אל האחר שהמתין לו וחום העיניים חייך אליו בחזרה וטפח על ירכיו הישובות, רוצה שהצעיר ישב עליו ושהוא ינגב לו את השיער.
שון צחקק ועשה את המבוקש, מפתיע את מייקל כשהוא התיישב למולו פנים מול בפנים ולא אחורנית עם הגב אליו.

"שובב~" מייקל לחש וגיחך כששון עטף את עורפו, "תייבש!" הצעיר ציווה והפרופסור הנהן ושלח את ידיו למגבת, מניע את כפות הידיים שלו על ראשו המכוסה של שון, מביט עמוק בעיניו המלוכסנות של האחר.

"אתה לא צריך לחבוש את היד ולמרוח משחה?" מייקל שאל את האחר, רוצה להעביר נושא ולהרגיע את ליבו הפועם, "אני חושב שזה בסדר כבר גם מבלי משחה, הכוויה לא כזאת קשה" שון מלמל, נוגס בשפתו שלו ברעב, גורם למבוגר להבין שאין מצב שליבו ישקוט בקרוב.
–

מייקל התקדם עם פרצופו, רוצה לנשק את שון אבל האחר צחק וזז לאחר, "לא לא לא" שון אמר בחיוך והמבוגר הביט עליו בזעזוע רגעי לפני שפלט "פף" קטן והמשיך לנגב את שיערו של האחר, מרים את גבותיו בהפתעה ששון היה זה שניקר את שפתיו במהירות לפני שהלך לאחור.

הפרופסור חייך בהשתובבות אל האחר, חושב שאולי עכשיו הוא יצליח לנשק את שפתיו של שון, אבל כשהצעיר שוב פעם התרחק בצחקוק משועשע כשמייקל התקדם אליו, המבוגר הבין שכנראה שזה לא יקרה והוא ויתר, ממשיך לייבש את ראשו של שון המרושע.
–
האסייתי חייך, רואה איך שמייקל מבואס והוא רכן קדימה ונישק את לחיו של מייקל, אחר כך הוא הביט בעיניו של האחר שהביטו עליו בהפתעה ואז הוא נישק את הלחי השנייה של בן זוגו, מתרחק שוב ומביט בעיניו, "תנסה עכשיו" שון לחש בהתגרות, מביט בעיני הדבש של מייקל עם עיני הפחם שלו.

מייקל נגס בשפתו שלו לפני שרכן קדימה, שון שוב פעם התרחק מעט, אבל אז הוא נעצר, מאפשר למייקל להתקדם יותר.

הפרופסור נעצר גם כן כמה רגעים משפתיו של שון, מביט בעיניו של האחר ומברר שהוא לא מתרחק, וכשהוא באמת לא התרחק, מייקל חייך ועצם את עיניו, מחבר את שפתיהם ביחד.

שון הידק את האחיזה עם זרועותיו, מחבק את עורפו של מייקל קרוב יותר בזמן שהאחר עוד אחז במגבת שעל ראשו, מוצץ מעט את לשונו של שון שהייתה בתוך פיו שלו לפני שנגס בשפתו התחתונה של הצעיר שגנח מעט תחת אחיזת השיניים.
–

שון הרחיק את עצמו מעט רק בשביל ללקק בקו מהיר את שפתיו של מייקל לאורך, מחזיר את עצמו לנשק את האחר ומפיל את שניהם לשכיבה, גורם למגבת ליפול מראשו כשמייקל אחז בלחייו.

רגליו של מייקל עוד נחו בישיבה על הריצפה ושון מצא את עצמו יושב על מותניו של מייקל בזמן שהנשיקה עוד המשיכה, מעמיק אותה.
–
"שון…" מייקל לחש לנשיקה, "מממ?" הצעיר שאל, ממשיך להניע את שפתיו, "בוא נישן" הפרופסור אמר לפתע והצעיר נעצר והתרחק, מסתכל על המבוגר יותר בבלבול.
"מ-מה?" האסייתי שאל בחוסר הבנה, רוצה לברר שהוא שמע נכון, "בוא רק נישן היום" מייקל אמר בחיוך, רואה איך שגבותיו של שון מתכווצות בכעס מעורב באכזבה לפני ששחור העיניים ירד מגופו של מייקל.

חום העיניים התרומם לישיבה, רואה איך ששון נכנס למיטה ונשכב עם גבו אליו והוא חייך ונאנח, נשכב גם הוא על צידו למול הגב של שון.
–
"אתה כועס?" מייקל שאל, "למה לי?" שון פלט בכעס, סותר את דבריו עם טונו, "שון שון~" מייקל זימר, מכניס את פניו לגבו של הצעיר שכחכח בגרונו, "למה אתה רוצה רק לישון? אתה לא נהנית אתמול?" שון מלמל חלושות, כמעט לוחש והוא נגס בשפתיו כששמע את מייקל מצחקק על שאלותיו, "אני יותר מנהניתי אתמול" חום השיער אמר בכנות, שולח את ידו ומחבק את שון, מחייך בשמחה שהאחר לא העיף את ידו.
–
"היה לי יום קשה היום" מייקל אמר ושון הביט על הקיר בסקרנות, "מאוד קשה" מייקל נאנח והוסיף והאסייתי הסתובב עם גופו למולו, מביט עליו בעיניים שואלת, "מאוד?" המלוכסן שאל והאחר הנהן, "מאוד" הפרופסור לחש ושון נאנח.
"אני מפחד לא לשלוט בעצמי כרגע ולפגוע בך" חום העיניים לחש בכנות, ידו נשלחת ללחיו העליונה של שון והוא ליטף אותה באיטיות, "אתה לא תפגע בי" הצעיר לחש באמונה והפרופסור גיחך קלות לפני שהתקדם וחיבק את שון אליו.
–
"מ-מייקל?" שון לחש לחיבוק, "מממ?" מייקל מלמל בשאלה, "ע-עומד לך" שון מלמל כשהרגיש את זקפתו של מייקל כנגד זקפתו שלו והפרופסור התרחק מהר מהחיבוק, מכחכח בגרונו בחוסר נעימות והצעיר צחקק עליו.

"לא חייב לעשות סקס, אפשר גם רק לגעת" שון לחש בזמן ששלח את ידו אל הגבעה הקשיחה של הפרופסור, אוחז בה בעדינות ומביט על מייקל בהתגרות, "או שגם את זה את לא רוצה" שון לחש והזיז את ידו באיטיות רחוק מהגבעה, אבל אז חום העיניים אחז בידו והחזיר אותה בחזרה למפשעתו חסרת הסבלנות, "אפשר רק לגעת" חום העיניים לחש כתשובה ושון חייך, ממצמץ בבלבול עם עיניו כשהרגיש את ידו של מייקל על משפעתו שלו גם כן.
–

שון במהירות הוריד מעט מטה את מכנסיו ותחתונו, מאפשר למייקל לגעת בעורו בזמן שהוא הרים את חולצתו מעלה ונגס בחלק התחתון שלה, שומר עליה למעלה, נותן לפרופסור לראות את גופו המקומר והיפייפה שלו.

מייקל חייך והוריד גם הוא מעט את מכנסיו ותחתונו, פושט את כל חולצתו ומאפשר לשון לחקור את גופו העליון עם עיניו החתוליות.
–
שון אחז באיברו של מייקל בעוד שהאחר אחז באיברו שלו, מניעים את ידיהם ביחד בזמן שהביטו זה לזה בעיניים, מצליחים לראות את ההבעות המשתנות של השני.

"ממ~" שון גנח, מהדק את הנגיסה בחולצתו, מרגיש איך שידו של מייקל אוחזת בו ונעה על איברו בחדות, עיניו החומות של האחר מראות לו רק חמימות ואהבה והוא אהב את זה כל כך, צמא למייקל.

מייקל נאנח בעונג, מרגיש איך שידו החמימה של שון מחבקת את זקפתו, משפשפת אותה בעדינות אבל גם במהירות, עיניו השחורות של האחר מביטות בו ברצון ושפתיו האדמדמות של שון מגרות אותו ברשעות.
–
הפרופסור שלח את ידו הפנויה אל חולצתו של שון והוא משך אותה משפתיו רק בשביל לרכון קדימה ולנשק אותו, מקבל בתמורה רעידות גניחה כנגד שפתיו מהאחר שאהב את ההרגשה שבגופו.
–
"מייקל?" שון כמעט וצעק את השאלה ברוגז כשמייקל ניתק את ידו שלו מאיברו של הצעיר, "למה?" הצעיר התבכיין, הוא הרגיש יותר מדי נעים בשביל שזה יפסק עכשיו ובתמורה הוא עצר את תזוזת ידו שלו ואחז בחוזקה באיברו של מייקל, מכאיב מעט לגדול ממנו שגנח בכאב.

"ר-רגע" מייקל אמר, סוגר את עינו הימנית בכאב, מכה מעט את ידו האוחזת של שון מספר פעמים, אבל הקטן לא עזב, "למה הפסקת?" שון שאל ברוגז, רוצה להמשיך ומייקל נאנח לפני שתפס את ידו של שון בחוזקה והזיז אותה ממנו רק בשביל להצמיד את איבריהם ביחד ולהוביל את ידו של שון בחזרה לאיבריהם, "רציתי שנעשה את זה ביחד" מייקל מלמל ושון הוריד את עיניו, מסתכל על ידו שנחה על שני האברים הצמודים ואז על מייקל.

"היית צריך להגיד את זה לפני" שון לחש וחייך, שולח גם את ידו השנייה וככה מחבק את איבריהם עם שתי כפות ידיו העדינות, מזיז אותן ורואה איך שעיניו של מייקל נעצמו בעונג, שון חייך והתחיל להניע גם את מותניו, גורם לשפשוף להכפיל את עצמו ומייקל פתח במהירות את עיניו, מסתכל בהפתעה על שון שגנח בשקט בזמן שהניע את ידיו ומותניו ביחד.

"נעים?" שון לחש בשקט, מלקק את שפתיו ברעב ומייקל הנהן, "מאוד" הוא לחש לפני שאחז בראשו של שון ומשך אותו מהר אליו, מקבל "אהמ~" משון לפני ששפתיהם התחברו והוא נישק את הצעיר ברעב, מרגיש יותר מדי טוב בשביל לשכב בשקט.
–

שון המשיך להניע את מותניו, כאילו ודופק את כפות ידיו המחבקות, ממשיך להשתפשף עם איברו של מייקל, מרגיש איך שכיפותיהם מתחילות להיות לחות ולהפריש נוזלי טרום שופכה.

"אתה רוצה לגמור?" הצעיר לחש, ממשיך לגנוח בשקט, "עוד קצת" מייקל לחש בחזרה, חוזר לנשק את שון לפני שגם הוא הניע את מותניו, משליש את השפשוף וגונב משון גניחות חזקות יותר.
–

"מממ~ פ-פאק~" שון גנח כשמייקל זז משפתיו והתחיל כאילו ולאכול את צד צווארו עם ליקוקים ונגיסות עדינות, "אתה אוהב אותי?" הוא שמע את מייקל לוחש, אוויר חמים מפיו הכה את צווארו ושון הנהן, "מאוד" הוא לחש, מניע את מותניו וידיו מהר יותר, "גם אני" מייקל השיב בחיוך, חוזר לנשוק לצווארו של שון בזמן שהניע את מותניו גם כן מהר יותר.
–
"אני קרוב" מייקל מלמל, "גם אני" שון לחש, מסתכל על פניו של מייקל שחזרו למולו, משתנק כשמייקל שלח יד אחת אל הכיפה שלו, מלטף את החור הלח של האחר במעגלים, מענג אותו עד הסוף.
–
"ר-רגע~" שון גנח, נושך את פיו ועוצם את עיניו, "מ-מייק~ל~ אהמ!" הצעיר גנח בחוזקה כשגמר לכפות ידיו, מלכלך גם את היד והאיבר של מייקל עם הזרע החמים שלו.
השפשוף נעשה רטוב יותר ומייקל הרגיש שזהו, גם זמנו הגיע והוא נשק למצחו של שון לפני שכיווץ את גבותיו, "שון" הוא לחש כנגד מצחו של האחר וגמר גם כן לכפות ידיו של שון, מערבב את הנוזלים שלהם ביחד, ממשיך לגמור.
—-

שון גיחך חלושות לפני שניתק את כפות ידיו הרטובות מאיבריהם, מתנשם בכבדות ביחד עם מייקל, "נצטרך להתקלח שוב" הצעיר לחש ומייקל הנהן, מחייך בעייפות.
—–

מייקל עזר לשון לפשוט את חולצתו עם ידו היבשה שלו, עוזר לו גם לפשוט את בגדיו התחתונים לפני שהוא התפשט במלואו בעצמו, מתרוממים מהמיטה הלחה.
–

שון צחק כשהסתכל על כפות ידיו והוא הביט על מייקל בערמומיות לפני שהתקרב אליו עם ידיים מושטות קדימה, רוצה למרוח את הזרע על גופו של מייקל שרץ ממנו בצחקוקים למקלחת.

"לא לא!" הפרופסור אמר כששון המשיך להתקרב אליו כשהוא היה עם גבו לקיר המקלחת והוא לקח במהירות את ראש הטוש מהקיר ופתח את המים הפושרים, משפריץ על שון זרם מים ישר אל תוך פרצופו, גורם לאסייתי להיעצר ולעצום את עיניו.

"משוגע!" שון קרא ואז מייקל הוריד את כיוון המים לכפות ידיו של האחר, שוטף אותן מרחוק לפני ששטף את ידו שלו גם כן, מאפשר לשון להיכנס פנימה יותר.
–
הצעיר ראה רק נקמה והוא התכוון לבעוט במייקל, אבל הרצפה הייתה די מחליקה אז הוא קצת איבד שיווי משקל ומייקל בריפלקס מהיר אחז במותניו, עוצר אותו מליפול, "תיזהר" מייקל לחש בחיוך, מוצא את זה משעשע והוא רכן מטה, רוצה לנשק את שון אבל הצעיר היה עוד חדור מטרה והוא הכה את מצחו של מייקל עם מצחו שלו, מכאיב גם לעצמו.
–

מייקל ישר את שון במהירות רק בשביל לשפשף את מצחו שלו בכאב, "איה" הוא מלמל לסטודנט שלו לפני שהשפריץ עליו שוב מים, "די!" שון קרא ומייקל צחק, ממשיך להתנהג כמו ילד קטן ולתת לאחר לספוג זרם מים על פרצופו.

לבסוף הפרופסור ריחם על שון וסגר את זרם המים לפני שהחזיר את ראש הטוש למקומו למעלה, מנגב את המים מפניו של שון, "מרושע" הצעיר מלמל, גורם למייקל לחייך לפני שהוא נשק קצרות לשפתיו של המלוכסן, נותן לעצמו את האפשרות לראות את הגומות העמוקות בלחייו של האחר כששון חייך ופקח את עיניו, "אידיוט" שון לחש, "תיתן לי להחזיר לך רק פעם אחת!" הוא ביקש בנקמה ומייקל צחק קלות, שון היה כזה חמוד.

"אוקיי" המבוגר אמר לבסוף ושון הנהן בחיוך מרוצה, "תעצום את העיניים!" שון הזהיר ומייקל בלע את רוקו בלחץ לפני שעצם את עיניו, הצעיר חייך ופתח את זרם המים שנפל עליהם לפני שהוא אחז בכתפיו הרטובות של מייקל ונשק לו בחוזקה לפני שהתרחק, מחייך אל האחר שפקח את עיניו בחיוך וחיבק את שון מתחת לזרם המים, אוהב אותו יותר מדי בשביל להצליח להוציא את זה במילים.
————

"אולי תנסה בלי כדור?" מייקל שאל כששון הוציא מתיקו את חפיסת כדורי השינה המרשרשת והאסייתי חשב לרגע, "אולי באמת אני אתן לזה ניסיון" הוא מלמל והחזיר את הכדורים בחזרה לתיקו, נשכב בחזרה לצד מייקל על המיטה עם המצעים הנקיים.

"בוא" מייקל אמר בחיוך וטפח על חזהו שלו ושון חייך והניח את ראשו על גופו של מייקל, מקבל חיבוק צמוד מהפרופסור שהניח את הסנטר שלו על הקרקפת של שחור השיער והתחיל ללטף בעדינות את גבו של שון, מרגיע את האחר ורוצה לעזור לו להירדם.
–
שון קיפל את רגליו מעט למעלה, אבל מייקל עצר אותו, "תנסה לישון אחרת היום" חום העיניים אמר ויישר את רגליו של הצעיר ושון חייך שוב לפני שעצם את עיניו, מקווה שאולי זה יעזור, אחרי הכל הוא עייף ויכול להיות שמייקל יצליח לעזור לו גם עם בעיית השינה שלו כמו שהוא עזר לו עם ההתקפים.

————

האסייתי פקח את עיניו, מתעורר באמצע הלילה, הוא הביט על מייקל שישן בשקט לצידו, עדיין מחבק אותו אליו והצעיר חייך, "עוד קצת וזה אפשרי" הוא מלמל לעצמו לפני שהתרומם מעט ושלח את ידו לתיקו, מוציא את חפיסת הכדורים ולוקח כדור שינה בודד לפני שהחזיר את הקופסה והכניס את סם השינה לפיו, מקפל בחזרה את גופו, עדיין לא מצליח לישון כמו שצריך בלי הכדור.
—–

"לקום!" ג'יין תיקתק בדלת של הזוג הישן, מייקל היה הראשון להתעורר, מופתע מעצם העובדה שג'יין התעורר עוד לפני השעון המעורר שלו.

מייקל הביט על הצעיר ונאנח כשראה שאת תנוחת השינה הרגילה של שון, כנראה שהגוף שלו התרגל לישון בצורה הזאת.

הוא הזיז מעט את הצעיר ממנו, מניח את המלוכסן על הכרית בזמן שהתרומם לישיבה כששמע את מנעול הדלת מסתובב, כנראה שהבלונדיני פותח את הדלת.

"יאללה! לקום!" ג'יין אמר, מחייך לבן גילו שכבר התעורר, "שון שון שלי, לקום" מנהל הבר אמר, מתקדם אל המיטה ויושב על הקצה שלה, מלטף את ראשו השחור של האסייתי שכיווץ את עיניו בעייפות.
"הוא נרדם בלי כדור" מייקל אמר בחיוך לג'יין שהביט עליו בהפתעה, "באמת? הוא לא התעורר בלילה?" הבלונדיני שאל בחיוך, מרוצה ממילותיו של מייקל.

"לקחתי כדור" שון לחש, משפשף את עיניו וגורם למבוגרים ממנו להביט עליו, "מתי?" מייקל שאל בהפתעה, "קמתי בלילה" הצעיר פקח את עיניו, מביט בעצב קטן על שני הגברים שהסתכלו עליו מלמעלה, "לא נורא תינוק שלי, זה עוד יקרה" ג'יין לחש ונשק למצחו של המלוכסן, יודע שזה מבאס את האסייתי לא לישון כמו שצריך מבלי כדורים.

מייקל חייך בחום אל שון, מלטף את ראשו בעדינות, מסמן לו שהכל בסדר ושאין מה לדאוג, בעתיד יהיה טוב יותר.

"הגיע הזמן לקום, צריך לעבור גם בבית בשביל להחליף בגדים" הפרופסור לחש ושון הנהן קלות לפני שהתרומם גם הוא לישיבה, שיערו מבולגן והוא שפשף שוב את עיניו, גורם לשני הגברים האחרים התקף לב קטן מרוב שהוא היה כל כך מתוק.

"אני אשאיר אתכם להתקלח, לבינתיים אכין לכם אוכל" ג'יין טפח על כתפו של חום השיער ואז על כתפו של שחור השיער, קורץ לזוג המובך לפני שהתרומם מהמיטה והלך החוצה, מעיר גם את פול שעוד ישן.

——

"זה בסדר ראלף, אתה לא צריך להיות כל כך לחוץ" ריימונד אמר לטלפון.

"תשלוט בילד שלך ריימונד, זה לא בסדר שהוא הלך לראות את סטיבן אתמול, מה אם מישהו מהמשפחה המורחבת יעלה על זה?" ראלף המשיך לצעוק בדאגה, לא מוצא חן בעיניו שאחינו פועל איך שהוא רוצה.

"אני מאמין שמייקל לא טיפש בשביל לפלוט את זה בכזאת מהירות" האח הגדול אמר, קולו יציב והוא לא היה נשמע מתרגש במיוחד.

"אתה יודע בעצמך שאם הוא יעשה משהו לא במקום, אני לא אשב בשקט" ראלף איים, מודאג.

"תבטח בי ראלף, אם אראה שהוא מגזים אני פשוט אפגע בו בנקודה הרגישה, זה כבר עבד פעם אחת" אבא של מייקל אמר, לוגם מהקפה החמים שלו.

"חסר לך לא לעשות את זה, יש לי הרבה דברים מעניינים לספר עליו ועל הבן של הירו אם רק אני אדפק מהכל!" אבא של סטיבן אמר בחדות, שומע את ריימונד מכחכח בגרונו.

"ראלף, אל תאיים עליי!" ריימונד הזהיר, שומע לבסוף את ראלף נאנח, אחרי הכל לריימונד יש יותר דברים על ראלף.

"אוקיי, אבל תרסן אותו" ראלף ביקש.

"אל תדאג, אחיך הגדול יטפל בהכל בזמן המתאים, כרגע הוא לא מהווה שום איום" ריימונד הרגיע.
—–

הם נכנסו לאוניברסיטה בנפרד, מחביאים חיוך כשעיניהם נפגשו בכיתה, משתדלים לא לחשוף את הזוגיות שלהם בפני כולם, חייבים לשמור את זה לעצמם.

שון נאנח כשהבחין במיר, הוא היה שקט יותר מהרגיל, 'זה עדיף ככה' שון חשב לעצמו, עדיין מרגיש אי נעימות קטנה ממה שאמר לו אתמול, הוא צריך לשנוא רק אותו, המשפחה שלו לא אשמה בזה.

המלוכסן ציקצק לבסוף פעם אחת, מחזיר את עיניו למייקל שהמשיך ללמד חומר שכנראה הוא לעולם לא ידע ולא ירצה לדעת.
——–

"נעים היום" מייקל אמר, לועס את הכריך שלו ומביט לשמיים, "נכון" שון מלמל בחיוך, מניע את רגליו מעט על הקרקע, יושבים בספה שעל הגג.

"אתה מרגיש טוב יותר?" שון שאל לפתע ומייקל הסתכל עליו בשאלה, "אמרת שעבר עליך יום קשה אתמול" הצעיר הסביר והפרופסור חייך "הרבה יותר טוב" הוא מלמל, צובט בעדינות את הלחי המחויכת של שון.

"איך היה אצל ברטה אתמול?" מייקל שאל, מורד את ידו משון, "היה מצויין, ברטה מדהימה" הצעיר אמר בכנות, "אני מקווה שאמרת עלי דברים טובים" המבוגר הסתכל על הצעיר בחשדנות משועשעת ושון צחקק כשמצא את הבעת הפנים של מייקל משעשעת, "אמרתי לה את האמת" שון לחש, "והיא?" מייקל זרם איתו ולחש גם כן.

"שאני" שון לחש והתקרב טיפה למייקל, "אוהב" הוא התקרב עוד יותר וחיוכו של מייקל גדל וגדל, "אותך" הצעיר סיים את דבריו לפני ששפתיו נמחצו על שפתיו מחוייכות של מייקל שבמהרה התמקמו במקומן בחזרה ונשקו לצעיר בחום.