תרפא אותי, פרופסור -פרק 32-

שון היה הראשון להיכנס לכיתה, מייקל עוד נשאר לכמה רגעים על הגג, מגחך לעצמו כשחשב שלפני שהם התחילו זוגיות, הם היו יותר זמן ביחד באוניברסיטה מעכשיו, כנראה שהפחד להיתפס די משפיע על ההתנהגות שלהם.
–
"מה זה?" שון שאל את מיר בהרמת גבה כשורוד השיער הניח שוקולד על השולחן שלו, "זה מג'ייקוב, הוא כבר בן 14 והוא עדיין זוכר אותך" הוא אמר ברוגז שדי הפתיע את שון והאסייתי נאנח, ג'ייקוב זה אחיו הקטן של מיר, הוא חולה בסרטן כבר יותר מ10 שנים והוא עדיין מטופל בבית חולים, שון לא יכול לשנוא גם אותו על המעשים שמיר עשה למענו.

"אני מבין, עכשיו תעוף!" שון אמר בכעס ולקח את השוקולד אליו, מרגיש נכון לא להעיף את הממתק ממנו ופשוט לקחת אותו, ורוד השיער חייך קלות לפני שחזר לכיסא שלו, מחייך לעצמו בשקט ונאנח בהקלה על זה ששון לא סירב.
–
מייקל נכנס פנימה והאסייתי חייך אליו קלות לפני שהכניס את השוקולד לתיקו, גורם למייקל להרים גבה בשאלה כשראה את הממתק, 'מישהו מנסה להתחיל איתו?' הוא חשב לעצמו בקנאה, חוקר את הכיתה ועיניו נופלות על מיר המחויך, 'זה ממנו?' הוא המשיך לחשוב, מניח בחוזקה את הספרים על השולחן שלו, גורם לסטודנטים להביט עליו בשאלה, האסייתי גם הסתכל על מייקל, רואה את מבטו המסוקרן והכעוס, 'מה יש לו?' שון חשב לעצמו והניע את ראשו הצידה בחוסר הבנה.

הפרופסור נאנח, מתפקס על עצמו ומחייך אל הסטודנטים המסוקרנים, "שנתחיל?" הוא אמר בחיוך כאילו וכלום לא קרה והם הנהנו באיטיות, "מעולה" מייקל השיב, מסתכל לרגע על שון לפני שהתחיל את השיעור.
—

"תביא לי את התיק!" מייקל ציווה, הוא ושון עמדו בחנייה, כל אחד ליד כלי הרכב שלו, "למה?" שון שאל ולמרות זאת הביא לאחר את התיק שלו, מסתכל על איך שהפרופסור פתח את התיק וחיפש דבר מה.

"מה זה?" מייקל החזיק את השוקולד בידו, מראה אותו לשון, "ש-שוקולד?" שון ענה ושאל כאחד, לא מבין מה הפואנטה של האחר, "אני לא זוכר שלקחת שוקולד מהבית" מייקל אמר ברוגז, "כי לא לקחתי שוקולד מהבית…" שון מלמל בחוסר הבנה, "מה יש לך?" הוא שאל את הבוגר יותר, "מי הביא לך את השוקולד?" חום השיער היה נחוש מטרה לדעת, "מיר" שון אמר וכחכח בגרונו, הוא נעצר לרגע ואז צחק בקול כשהבין את התנהגותו של האחר.

"אל תגיד לי שאתה מקנא?" שון שאל, ממשיך לצחוק ומייקל נשף בכבדות, "הוא הביא לי את זה מאח שלו" הצעיר הסביר וזה רק גרם למייקל לכעוס עוד יותר, "מאח שלו? למה? הוא גם מישהו ששכבת איתו?" חום העיניים שאל בזלזול וכאן שון התעצבן, "אני כזה זול בשבילך?" הצעיר שאל ברצינות, מושך את תיקו ואת חטיף השוקולד מידו של האחר.

"אח שלו בן 14 והוא חולה בסרטן" שון אמר בכעס ומייקל הביט עליו בהפתעה, "מ-מה?" הפרופסור שאל, "אתה אמור להיות חכם, לא? למה להסיק מסקנות בעצמך?" הצעיר גער במבוגר יותר ששתק ולא ידע מה להגיד, מה שגרם לשון רק להתרגז עוד יותר.

"אידיוט" הוא מלמל ברוגז בזמן שהכניס את השוקולד לתיקו וסגר אותו, "אני הולך לבר ואם אני אראה אותך שם אני אתלוש לך את הביצים!" האסייתי הרים את טונו, אבל הוא לא צעק, אחרי הכל הם ליד האוניברסיטה.

"רגע שון…" מייקל מלמל בסליחה, לא מבין מה עבר עליו שהוא ככה השתגע בגלל משהו שהוא אפילו לא ידע בוודאות, "אל תגיד את השם שלי כרגע! אחרי הכל כל גבר שיהיה לידי הוא כנראה מישהו שזיינתי או מישהו שאזיין, לא ככה מייקל?" שון אמר בכעס ודחף את מייקל לאחור לפני שהלך אל האופנוע.
–
"חסר לך שאתה בא!" שון הזהיר שוב אחרי שהתמקם על הדו גלגלי עם הקסדה על הראש, נוסע משם במהירות, כועס על מייקל, "לעזאזל, אני כזה אידיוט" הפרופסור אמר בכעס, תופס את ראשו ומנער אותו בתנועות שלילה.
—-

"כבר הספקתם לריב?" ג'יין אמר בגיחוך, עומד ליד שון שאכל את השוקולד בכעס בזמן שהשקה אנשים, "הוא כזה אידיוט, קנאי וטיפש!" הצעיר אמר בפה מלא בשוקולד, ג'יין נאנח והרים מפית מהמדף שבדלפק הבר, מנגב את פיו המלוכלך של הצעיר.

"אין מה לעשות, בשלב הראשון יהיו הרבה אי הבנות וקנאה בניכם" בעל הניסיון אמר כנות, "ולגבי הטיפש אין לי מה לייעץ לך בנושא" מנהל הבר אמר בשעשוע ושון הביט עליו ברוגז, מגן על בן זוגו המעצבן מג'יין, רק לו מותר לקלל את האחר.

הבלונדיני צחקק ובילגן את שיערו של שון, "תשלימו כשתחזור הביתה" כחול העיניים אמר לבסוף, "לא! אני אגרום לו לקנא עוד יותר! בוא נראה אם הוא גם יחשוב שאני שוכב עם גברים אחרים עכשיו" הצעיר אמר בכעס, מלא בנקמה ילדותית וג'יין נאנח, "זה לא יועיל לאף אחד ממכם" הבלונדיני הסביר, לא רוצה ששון יעשה טעות והמלוכסן הביט עליו לכמה רגעים לפני שחזר לאכול את השוקולד, הפעם הוא רגוע יותר.

—-
"רק עכשיו התחלתם לצאת וכבר אתה מרגיז אותו?" קמרון אמר בכעס על האקס שלו, שותה קפה חמים ויושב למול מייקל על הספה בביתו של הפרופסור, לאקי ישב על ידו, לשונו בחוץ והוא מתנשם בשמחה.

מייקל בילגן את שיערו בכעס עצמי, "מה קרה בניכם שרבתם?" המתולתל שאל את האחר שנעצר ממעשיו, "הוא קיבל שוקולד מאחד הסטודנטים וקנאתי מבלי באמת לדעת מה קרה" הפרופסור התחיל לדבר, "כאן הבעיה מתחילה" המתולתל אמר ברוגז, "קנאת במהירות" קמרון הוסיף והצביע על האחר, "זה לא מתאים לך" האקס המשיך את דבריו, גורם למייקל רק לכעוס על עצמו עוד יותר.

"אני לא מתנהג כמו עצמי כשאני איתו, אני לא מאופק, אני לא אחראי, אני מעצבן-" , "תמיד היית מעצבן" קמרון מיהר להגיד, מקבל מבט נושף מהאחר.

"ויכול להיות שאתה פשוט מעולם לא התנהגת כמו עצמך ורק איתו אתה מתנהג כמו המייקל שאתה באמת" האקס הקטן אמר בחיוך, גורם לאחר להרים גבה בהקשבה, "תמיד היית כמו רובוט, לא מתעצבן, לא מתרגש-", "לא בוכה" מייקל הוסיף וקמרון צחק, "בכית? אתה?" הקטן שאל בחוסר אמונה ומייקל נאנח, "יותר משבכיתי כל חיי" הוא אמר וקמרון חייך, "אתה חמוד" הוא לחש כתגובה.

"בכל מקרה" קמרון אמר ומחא כף, מכניס את מייקל שוב לריכוז, "אני שמח שאתה מתחיל לחוות את הדברים האלו, זה ילמד אותך דבר או שניים על זוגיות נכונה" המתולתל אמר ברצינות והאחר נגס בשפתו, נאנח לעצמו לפני שהמשיך את דבריו, "שאלתי אותו אם השוקולד שהוא קיבל הוא ממישהו שהוא שכב איתו" מייקל מלמל וקמרון כיסה את פיו מההלם, "אתה באמת אידיוט" קמרון לחש, מסתכל על לאקי, "בייבי נכון שהוא אידיוט?" הקטן שאל וליטף את הכלב שנבח נביחה אחת, מאשר את דבריו של קמרון שצחקק למראה המזועזע של מייקל.

"והוא שאל אותי אם אני חושב שהוא כזה זול" מייקל הניח את כפות ידיו על פניו, מקבל צ'יקצ'וקים מאוכזבים מחברו הטוב, "אולי כדאי שתלך אליו עכשיו ותבקש סליחה?" המתולתל הציע והאחר הוריד את כפות ידיו מפניו, נותן לקמרון לראות את המבט המודאג של מייקל, "הוא אמר שהוא יתלוש לי את הביצים אם אני אבוא" הפרופסור אמר בפחד, מאמין למילותיו של שון ומסתכל על מפשעתו בדאגה.

קמרון נעצר לכמה שניות, מפענח את מה שמייקל אמר בראשו לפני שהוא התפרץ בצחוק מתגלגל, "אוי" הוא פלט לצחוק, "זה לא מצחיק!" מייקל אמר ברגוז, לא מאמין שקמרון צוחק ככה על האיום הרציני של שון, "אני מאוהב בשון!" קמרון קרא וחום העיניים כחכח בגרונו בכעס, "יש מסביבי רק אנשים תומכים" מייקל מלמל בציניות, מיואש מהכל.
—

"לא אמרתי לך לא לחזור לכאן?" ג'יין שאל בכעס כשברנדון התיישב על הבר, "את הרגיל" השרירי ביקש, לא עונה לשאלתו של האחר והבלונדיני נאנח ברוגז, יכול לראות ולהריח שברנדון שתה כבר לפני.
"זה הוויתור האחרון שלי ברנדון!" מנהל הבר הזהיר לפני שמזג לשרירי את השתייה החריפה, מבחין בכך שברנדון לא מסתכל על שון.
–
"הוא לקח את זה קשה" ג'יין לחש לשון שרק גלגל את עיניו, אין לו כוח אפילו להתמודד עם הבעיות עם מייקל, אז שהוא יתמודד עם הבעיות של ברנדון? לעולם לא, "מעולה, ככה הוא לא יציק לי יותר" שון אמר, מביט לשנייה על ברנדון שהיה עסוק בשתייה שלו לפני שהוא הזיז את עיניו ללקוחות האחרים.
–
"אני הולך לשירותים" שון אמר לג'יין שהנהן בהבנה לפני שהוא הלך לשירותים בבר, מחייך ללקוחות לפני שנעמד למול הדלת של שרותי העובדים, פותח אותם עם מפתח ונכנס פנימה, הולך לאחד מהתאים.
—-

ג'יין המשיך להשקות לקוחות, מסתכל על המושבים ומרים גבה כשראה שברנדון לא יושב בבר, הוא התקדם אל הכוס הריקה וראה מתחתה שטר כסף, "כנראה שהוא כבר הלך" הוא מלמל ולקח את הכסף, ממשיך להתעסק בלקוחות.
—-

"שיט!" שון אמר בבהלה כשראה את ברנדון שעון על הכיורים, הוא עצם את עיניו לכמה רגעים והניח את היד על לוח החזה שלו לפני שנשם עמוק ופקח את עיניו, מביט על השרירי ברוגז, "מה אתה חושב שאתה עושה כאן? שרותי הלקוחות נמצאים בדלת השנייה!" הצעיר אמר בכעס ושתף את ידיו.

"מה כל כך טוב במייקל שאתה נותן לו לזיין אותך?" ברנדון שאל בלחש ושון הרים את גבותיו וניגב את ידיו, "ואיך הסקת לעצמך שהוא מזיין אותי?" הצעיר שאל, "אני מכיר את ההבעות שלך יותר מדי טוב בשביל לדעת את זה" השרירי אמר ברצינות והאסייתי נאנח, "בכל מקרה, תצא מכאן, אם אתה רוצה להשתמש בשירותים האלו אז תתחיל לעבוד כאן" המלוכסן אמר, "אבל לא נראה לי שתתקבל" הוא הוסיף בעקיצה, מביט על ברנדון בבוז.

"אני לא אוהב שאתה מסתכל עליי ככה שון" השרירי אמר בכעס, כבר לא שעון על הכיורים, נעמד למול שון, "אז אל תבוא לבר הזה כי אני אמשיך להביט עליך ככה" הצעיר אמר בפשטות והגדול מבניהם נשף בכבדות, לא מרוצה מהתנהגותו של שון.

"אז אתה רוצה להגיד לי שאתה עכשיו נגמל מסטוצים ושוכב רק עם מישהו אחד?" ברנדון גיחך בשעשוע ושון הרים גבה ושילב את ידיו, "ברנדון?" האסייתי שאל, תופס את תשומת ליבו של האחר, "אתה מוכן להזדיין מכאן?" הוא המשיך בחיוך מאולץ והשרירי נשך את פיו התחתון בכעס.
—-
"מה אתה עושה?" שון שאל כשברנדון התקרב אליו והוא הלך לאחור, עדיין מקשיח את פניו, לא רוצה להיראות מפוחד, "ברנדון אני ממליץ לך להפסיק עם השטויות, ג'יין עוד מעט יבין מה קורה" הצעיר אמר בנוקשות וברנדון צחק.
"אתה עדיין ממשיך להסתכל עליי במבט הזה, בייבי בוי, זה באמת מרגיז אותי" הקירח אמר בחיוך, דוחף את שון על תא שירותים שנפתח מכובד גופו של האחר, ברנדון חייך ונכנס פנימה עם שון, סוגר את דלת התא מאחוריהם.
–

"ברנדון, מה אתה חושב שאתה עושה?" שון שאל בשקט, ממשיך להקשיח את עצמו כשנעמד למול ברנדון בתא השירותים הקטן, השרירי הביט על האחר לפני שהוריד את מכסה האסלה, "תישב!" הוא ציווה, "אוי באמת ברנדון" שון אמר בכעס וניסה לדחוף את גופו של ברנדון מדלת התא, שוכח לרגע עד כמה שהאחר חזק, נזכר רק אחרי שהשרירי תפס אותו והושיב אותו בכוח על האסלה הסגורה.
–

"אווו, את המבט הזה אני אוהב~" השרירי אמר בחיוך כשראה את פרצופו המבוהל של שון, עיניו המלוכסנות נפערות בפחד ונשימותיו מתקצרות, "מה קרה בייבי בוי? אתה כבר לא יכול לצחוק עלי?" ברנדון שאל ואחז בסנטרו של שון בחוזקה, רוכן מטה בזמן שהרים בכוחניות את פרצופו של שון אליו.
"מעניין מה יקרה כשמייקל יבין שלא רק הוא זיין אותך" ברנדון מלמל לפני שהתכוון לסגור את המרחק בניהם, אבל שון הזיז מהר את פניו, "תפסיק להתבדח ברנדון, אתה לא אחד שיאנוס מישהו, אתה אולי מטומטם, אבל אתה לא אנס" הצעיר אמר, מקווה שזה יעזור לו לברוח מזה מהר, מרגיש איך שגופו מתחיל לרעוד ואיך שהנשימה מתחילה להיתקע בגרונו.

"אני לא אאנוס אותך, אני רק אעשה את מה שמגיע לי לעשות וזה לשכב איתך!" ברנדון אמר בחיוך, תופס בחוזקה בלחייו של שון עם ידו, לוחץ עליהן ומחזיר את פניו של האחר אל פניו, רואה את הדמעות של האחר נוצרות בעיניו.

"אל תבכה, אני אהיה עדין, אתה לא חושב שאחרי כל השנים שאני מכיר אותך מגיע לי לקבל פרס על שמירת האמונים שלי אלייך?" ברנדון מלמל, הוא יודע שהוא לא באמת יעשה לשון משהו, הוא כן הולך לנשק אותו ואם שון יזרום אז יהיה גם סקס, אבל הוא לא מתכוון באמת לכפות סקס על האחר, הוא רק רצה להחזיר לשון קצת על היחס המזלזל שהוא תמיד נותן לו, הוא רוצה להוכיח לשון שהוא לא יכול להיות באמת גיבור עליו.

ברנדון חייך, מתכוון שוב לנשק את שון אבל האחר סטר לו בחוזקה, "אל תיגע בי!" שון צעק בפחד טהור, לא רוצה לעבור שוב את הסיוט שעבר, נשימותיו נעלמות במהירות.

"זה סקסי לראות אותך כזה פראי, נותן לי את הרצון לגרום לך להיות חיה מאולפת" השרירי חייך בכעס לפני שאחז בידיו של שון שאיבד את כוחותיו בלנסות לנשום.
—

"היי!" ברנדון אמר כשראה את עיניו הדומעות של שון מתגלגלות לאחור בזמן שגופו רעד תחתיו, לא שומע את נשימותיו של האחר, "שון?" המבוגר שאל ושיחרר את ידיו של שון, סוטר קלות לפרצופו של האחר ומנסה להוציא אותו ממה שזה לא יהיה שהוא נמצא בו.
—-

"ג'יין?" לקוח אחד פנה לברמן הראשי שהסתכל עליו בחיוך, "אני עובד של הירו" העובד הסמוי של הירו חשף את עצמו וחיוכו של הבלונדיני צנח, "תעוף מפה מטומטם!" הבלונדיני צעק בכעס והלקוח נאנח לעצמו, "זה לא חשוב עכשיו!" עובדו של הירו אמר בכעס, "ברנדון לא הלך, הוא נכנס לשירותים", "אוקיי, ו?" ג'יין שאל ואז עיניו נפערו כשהבין, "לא…" הוא לחש לפני שרץ הכי מהר שהוא יכל לשירותי העובדים.
–
"שון?" ג'יין צעק כשפתח את הדלת בחוזקה, רואה את ברנדון רכון על שון ששכב על הריצפה, מנשים את הגבר הרועד, "מה אתה עושה?" הבלונדיני צרח לפני שדחף את ברנדון בחוזקה משון, "שון?" ג'יין שאל בלחש, נוגע בידיים רועדות בפרצופו הרועד של האחר, שם לב שהוא מתקשה לנשום.

"מה עשית לו?" ג'יין צרח, "זה הסוף שלך ברנדון!" הברמן צעק על הגבר שישב על הריצפה ורק הסתכל בחוסר אמונה על שון, מתחיל להתפקס ולהבין מה הוא לעזאזל עשה.
–

הדלת נפתחה במהירות שוב, וממנה נכנס העובד הסמוי של הירו, מקבל הוראה מהבוס שלו לטפל במצב הזה בשקט, "אני ארים אותו" העובד אמר לג'יין שהביט עליו והנהן, אחרי הכל הוא העובד של אבא של שון ואין לו ברירה אחרת אלא להיעזר בו.

הבלונדיני החזיק את דמעותיו בזמן שהרים את גופו העליון של שון, עוזר ללקוח להניח את הגבר המותקף על גבו לפני שהוא והבלונדיני יצאו במהירות מחוץ לשירותים, משאירים את ברנדון על הריצפה.
–
הלקוחות הביטו בדאגה על הגבר הרועד, מתלחשים בניהם על מצבו של שון.
העובד של הירו הביט על עוד עובדים סמויים, מסמן להם בעיניהם להיכנס פנימה אל ברנדון.

ג'יין הבחין בלקוחותיו נכנסים לשירותי העובדים, אבל הוא היה מרוכז יותר מדי בשון בשביל לדאוג לברנדון.
–

"אתה יכול ללכת!" ג'יין אמר בכעס לעובד של הירו אחרי שהוא הניח את שון על המיטה, "אם כך" הלקוח אמר וקד לשנייה לפני שהלך מהר החוצה, מעדכן את הירו והולך גם הוא אל שירותי העובדים.
—–

"אתה מבין?" הגבר אמר, מתכופף למול פרצופו המדמם של ברנדון, "אתה לוקח את הכסף הזה ונעלם מהמדינה הזאת" הוא הוסיף, סוטר קלות לפניו של האחר עם מעטפת השטרות הכבדה, "מילה אחת שלך ואתה לא תוכל לדבר יותר" עובד אחר של הירו הזהיר, בועט בבטנו של ברנדון שוב, גורם לגבר להשתעל בחוזקה.

"נסיים כאן" אחראי הצוות אמר והם הנהנו, חלק מרימים את הגבר הפצוע מהריצפה וחלק מנקים את הדם ומעלימים ראיות, הגברים שטפו בכוחניות את פרצופו של ברנדון, אומנם הוא היה פצוע, אבל הם בכוונה לא פצעו את פניו יתר על המידה, לא רוצים להיראות חשוד.
–
בבודדים ובזוגות הם יצאו מהשירותים, מתנהגים כרגיל וחוזרים להשתלב עם הלקוחות, אחראי הצוות אחז בברנדון, עושה את עצמו צוחק איתו כאילו ושניהם שיכורים, זז בכוונה בזיגזג, רוצה להתאים את עצמו לשרירי שהתקשה ללכת והם יצאו מחוץ לבר.
——-

"איפה הוא?" מייקל נכנס אל הבר הריק, פול עמד באיזור הבר, כנראה שהם סגרו אותו להלילה אחרי מה שקרה, "איפה שון?" הפרופסור צעק על האחר, "בחדר שלו" שומר הראש נאנח, מסתכל על חום העיניים שרץ ממנו אל אזור המגורים.
–

מייקל פתח במהירות את הדלת, מקפיץ את ג'יין ואת שון שישבו על המיטה, מבחין בצעיר מחבק את ברכיו קרוב לחזהו, עיניו אדומות ונפוחות, מעידות על הבכי הרב שיצא ממנו.

"שון…" הוא לחש ושפתו התחתונה של האסייתי רעדה מעט לפני שהוא פרץ בבכי וירד מהר מהמיטה, רץ אל מייקל ומחבק אותו בחוזקה, "מייקל…" שון לחש בין הדמעות, מקבל חיבוק חזק בחזרה מהאחר שנשק לקרקפת שלו בחוזקה, בוכה בשקט ביחד איתו.

ג'יין נעמד מהמיטה והביט על מייקל לכמה רגעים, מהנהן אליו ומקבל הנהון קטן מהפרופסור לפני שהוא יצא החוצה מהחדר, משאיר את הזוג ביחד, מאפשר לעצמו לבכות לפול את מה שהחזיק בתוכו בזמן שדאג לצעיר ממנו.
–

"איפה ברנדון?" ג'יין שאל את פול, מתרחק מהחיבוק, "הירו טיפל בזה" השרירי לחש והבלונדיני גיחך בכעס, "אז הוא נתן לו לברוח…" ג'יין אמר בכעס מזלזל, כבר יודע את דרכי הפעולה של המבוגר ופול שתק, כועס גם הוא על מעשיו של הבוס שלו, חוזר לחבק את בן זוגו.
—

"אני מצטער" מייקל לחש לחיבוק הדומע, מלטף את גבו של שון שעוד המשיך לבכות לו ולהירגע ממה שעבר, "אני כאן" מייקל הוסיף, נושק שוב לקרקפת של שון.
–
"הוא נגע בך?" מייקל שאל כששון התרחק מעט מהחיבוק וניגב את עיניו, "תנשק אותי" שון ביקש, מתעלם משאלתו של האחר, רוצה לשכוח ממה שקרה.
מייקל הקשיב לו ורכן מעט מטה, נושק בעדינות לשפתיו של שון שבמהרה נשק לו בכוחניות, מושך אותו אליו ואוחז בכתפיו של מייקל בחוזקה.

שון אומנם ידע שהוא כן יוכל לחיות בלעדי מייקל, אבל הוא גם ידע שלחיות בלעדיו לא יהיה קל והוא רצה את מייקל לידו, אחרי הכל, הוא התרופה שלו.