תרפא אותי, פרופסור -פרק 9-

הנה זה הגיע, הסטירה החזקה והמודאגת על גבו מג'יין, לחלוטין הייתה מורגשת.

"מה נראה לך שאתה נפצע ככה?" הבלונדיני הרים את ידו החבושה של שון ונאנח ארוכות, "ממה זה קרה?" הוא המשיך לשאול, מסתכל על שון ששתק והחליט לא לענות לשאלותיו.

"אתה לא הולך לעבוד, תיכנס לחדר ואל תצא ממנו עד שאני אגיד לך" הבלונדיני נזף, מתנהג כמו אבא כועס שמתכוון להעניש את ילדו.

שון הביט עליו, מתאפק שלא לחייך מהחמידות של האחר, הוא התלבט אם להציק לו או לא, אבל החליט שג'יין יותר מדי רציני עם הציווי שלו, אז כדאי לו להקשיב לדברי האחר וללכת לחדרו.

"אני אלך" שון מלמל, מרכין מעט את ראשו מטה, רוצה שהאחר ירחם עליו, אבל לכחול העיניים היו תוכניות אחרות לגמרי.

"תביא לי את המפתחות של האופנוע" הבלונדיני הוסיף בשילוב ידיים, לא אכפת לו שיש לקוחות שמביטים על הסיטואציה, כרגע הוא מרוכז רק בשון.

האסייתי הרים את ראשו, מסתכל על האחר בשאלה, "אמרתי שתביא את המפתחות" ג'יין הוסיף, רוקע מעט ברגלו במהירות, ממתין שהאחר יעשה את מה שהוא מבקש בזמן שהוא שלח יד אחת קדימה, כף ידו מונחת לפני שון.

"ל-למה?" שון מלמל בחשש, מפוחד מהמבט הכעוס של האחר, "כי אמרתי" מנהל הבר השיב, מזיז מעט את כף ידו מעלה ומטה, עדיין ממתין.

"א-אבל" המלוכסן לחש, "אין אבל, אתה מביא לי את המפתחות של האופנוע, נקודה! עד שהיד שלך תהיה בריאה אתה לא נוהג באופנוע" המבוגר יותר חשף את מעשיו, לא מוכן ששון ירכב על האופנוע המסוכן כשהוא גם ככה פצוע, "מה? לא!" שון שילב את ידיו, מביט ברוגז על האחר, גורם ללקוחות לצחקק מעט על העקשנות של שניהם.

–

"בייבי בוי, תיתן לו את המפתח" ברנדון אמר בחיוך משועשע, לוגם מעט מהמשקה החריף שלו, "אוי תסתום" שון פלט אליו לפני שהחזיר את מבטו לאחראי עליו, "לא יהיה לי איך להתנייד" הוא השיב לאחר, "אני אתן לך כסף למוניות" ג'יין ענה, לא מתכוון להתווכח עם האחר, "תביא לי עכשיו או שפשוט אשבור לך את האופנוע" הגדול מבניהם מלמל, וזה מצא חן בעיניי ברנדון כל כך, הוא אהב לראות איך שון נוגס בפיו בחוסר אונים.

"טוב טוב, אני אתן לך" שון אמר בכעס, מוציא מכיסאו את המפתח ומניח אותו בחוזקה על ידו הפרוסה של האחר שהתאגרפה במהירות על המפתח לפני שג'יין הכניס אותה לכיס מכנסיו, "יופי" הבלונדיני הוסיף, מרוצה שלבסוף שון הקשיב לו, הוא ההסתובב למול הלקוחות, מתעלם משון שנשף בכבדות לפני שהלך בשילוב ידיים מהר לחדר, עוקף את הבר וסוטר לראשו של ברנדון שצחק עליו.

–

ג'יין הביט על הדלת הנסגרת של איזור החדרים לפני שנאנח ארוכות, פניו כבר לא קשוחות והוא ציקצק פעם אחת, מרחם על שון אבל אין לו ברירה אחרת.

"לעזאזל" הוא מלמל לבסוף, מוזג לעצמו כוס שתייה חריפה ושותה אותה בפעם אחת, "אווו" ברנדון מלמל ברצון, נהנה לראות את הבלונדיני ככה, "אוי תסתום" הבלונדיני פלט והאחר לא יכל שלא לצחקק כשדבריו והתנהגותו של שון הופיעו אצל האחר.

"איך היה להיות הבוטום אתמול?" ג'יין עקץ, מרים גבה בהשתעשעות כשהוא זכר את מייקל משעין את ברנדון על כתפו בזמן שסחב אותו מחוץ לבר.

הקירח מלמל משהו שקט, האחר לא באמת הבין מה הוא אמר, אבל לפי הבעות פניו הוא יכל להבין שהשרירי לא מרוצה, "לא קרה כלום" ברנדון פלט וג'יין הביט בו בסקרנות, "הוא שם אותי בדירה שלי וכשרציתי לזיין אותו הוא סירב והזיז אותי לאחור, אפילו לא התנשקנו!" הקירח מלמל, לוגם מעט מהמשקה החריף, "טוב נו, אחרי הכל זה היה ברור מההתחלה שאתה לא מוצא חן בעיניו" ג'יין אמר בהשתעשעות והאחר הביט עליו ברוגז.

—-

"נו תספר!" קמרון קפץ על הספה עם ישבנו, יושב ליד פרנק שגם כן היה סקרן, לאקי שכב מתחת לרגליהם, מייקל נאנח.

"הוא היה טופ והוא בכלל לא הקטע שלי, לא קרה כלום" מייקל הסביר כהתיישב למול הזוג, ברנדון לא מצא חן בעיניו במיוחד, שלא לדבר שהקירח היה דלוק על שון.

"אתה יודע לאן שלחת אותי?" מייקל אמר למתולתל והאקס הבין שהוא לא ממש מרוצה, "לא אהבת את הבר?" קמרון שאל בהפתעה, לא מאמין שמישהו יכול לא לאהוב את המקום הזה, "הבר אחלה, אבל אתה יודע מי הברמן שם?" מייקל שאל, משלב את רגליו אחת על השנייה ומביט על קמרון בכעס, "ג'יין?" הקטן שאל בבלבול כשהשיב לאחר, "השני" מייקל פלט, "אתה מתכוון לשון?" פרנק שאל ומייקל נאנח לפני שהנהן.

"שון הוא אחלה ממש, מה יש לך?" האקס שאל, לא מבין מה גרם למייקל להגיב ככה על האחר, "שון הוא התלמיד שלי" מייקל פלט, גורם לשני האחרים לפעור את עיניהם, "אוי" קמרון מלמל, "והוא התלמיד שמרגיז אותי" הוא הסביר לאחרים, "הוא התלמיד ההוא שאתה מדבר עליו תמיד?" קמרון שאל בפה פעור ומייקל הנהנן, "אין מצב, שון הוא כל כך חמוד!" קמרון אמר בחיוך, לא מאמין למייקל, "כולם אוהבים אותו שם, אתה צריך לראות איך כל הבוטומס רבים בניהם בצד עליו" הקטן הוסיף, "לא חמוד ולא נעליים" חום העיניים השיב וקמרון לא היה מרוצה מתגובתו.

"תקשיב לי ותקשיב לי טוב, שון הוא ילד מקסים! אתה צריך לשמוע את כל הסיפורים שמספרים עליו, הוא סקס מדהים, הוא יודע לדאוג לפרטנר שלו והוא גם ישן בתנוחת עובר קטן בזמן שהוא מחובק לגבר שישן איתו באותו הלילה- שזה הדבר הכי מקסים שאפשר לחשוב עליו" קמרון אמר בחיוך, מדמיין את שון בזמן שפרנק כחכח בגרונו, לא מרוצה מההתלהבות של בן זוגו על האחר.

מייקל מצא את עצמו מקשיב ברצון לאחר, הוא יכל לראות אתמול ששון באמת מתנהג בצורה שונה לאחרים ממה שהוא נוהג לעשות באוניברסיטה, אבל להיחשב כחמוד או כפרטנר טוב, זה כבר משהו שמסקרן אותו.

"הוא אומנם טופ, אבל יש שמועות שרצות שהוא היה פעם בוטום" קמרון פלט במלמול שקט ומייקל כחכח בגרונו, מביט על האחר בסקרנות, "אבל אלו רק שמועות" הוא השיב למבטו המסוקרן של הפרופסור, מנפץ לאחר את התלהבותו הקטנה.

"זה לא מעניין אותי" מייקל מלמל, מגן על עצמו, במיוחד כששון הוא תלמידו והוא מסוקרן יותר מדי לגביו.

"זה לא באמת נראה ככה" פרנק מלמל חלושות, רואה את הסקרנות של האחר בברור, "אין מצב שמייקל יראה התעניינות במישהו" המתולתל מלמל בביטחון, יודע שהאקס שלו לא באמת התאהב במישהו או אפילו התעניין עמוקות במישהו במשך כל חייו.

"אני בכלל לא מתעניין בו, הוא האחרון שיעניין אותי" מייקל פלט, לא מוכן להיות חלש תחת השפעתו הקטנה של שון עליו, "אם זה מה שאתה אומר" פרנק מלמל, עדיין לא בטוח בהתנהגותו של האחר.

"הוא גם התלמיד שלי" מייקל המשיך לדבר, ובני הזוג הביטו זה על זה, מחייכים בהשתובבות, "והוא סתם מעצבן וילד שלא מקשיב" חום העיניים דיבר לעצמו, "והוא טופ" הוא מלמל בשקט, "ומה עוד?" קמרון לחש, רואה איך שהאחר נשאב לתוך שיחות על שון, "והוא די מסקרן, אבל הוא מרגיז כשהוא לא מקשיב לי" מייקל דיבר, לא באמת שם לב מה הוא אומר, "והוא…" הוא נעצר כששמע את הציחקוק הקטן של קמרון, מביט על המתולתל אחרי שהוא בהה באוויר למשך זמן ממשוך.

"או שאולי אתה כן מתחיל להתעניין במישהו" האקס הקטן לחש בהשתובבות ומייקל נעמד במהירות, "מה פתאום!" הוא אמר בכעס, מקפיץ את אוזניו של לאקי, "הוא ממש לא מעניין אותי!" הפרופסור המשיך להתרגז, "אוקיי אוקיי, אתה לא מתעניין בו" קמרון הרגיע את האחר שנשף בחדות.

"אם אתה כבר עומד, תלך להכין קפה" פרנק הוסיף ומייקל הנהן, רוצה להתרחק קצת מהם ולשקוע במחשבות בזמן עשיית הקפה.

–

'כפית קפה בלי סוכר' המבוגר יותר חשב לעצמו בזמן שהכין את הקפה שלו, מחליט לא להוסיף לעצמו כפית סוכר ולראות מה הטעם של הקפה ככה.

–

"קחו" מייקל מלמל כשהניח את כוסו הקפה למול האחרים, חוזר להתיישב ובוהה ארוכות בקפה שלו, נושף עליו מעט לפני שהריח ולגם טיפונת, מניע את שפתיו ולשונו, טועם את הטעם המריר כמה שיותר, "זה לא כזה גרוע" הוא מלמל לעצמו בלחש, "מממ? מה אמרת?" קמרון שאל, שותה גם הוא מהקפה הממותק שלו, "כלום" מייקל מיהר להגיד, מחייך לאחרים שהביטו עליו בשאלה.

"נלך למקום כיפי בערב" קמרון קרץ לפרנק והאחר הבין והנהן, "אתה בא איתנו" פרנק אמר למייקל שהביט עליהם בשאלה, לא מבין את פשר החיוכים המשועשעים שלהם, "אוקיי, גם ככה אין לי מה לעשות" הפרופסור אמר, מסכים להצעתם ולא יודע את מה שהם מתכננים, שותה את הקפה שלו.

—-

שון שכב על המיטה, מתגלגל מצד לצד ורוצה להפיג את השעמום שלו, מדי פעם הוא הציץ לבר, אבל כשג'יין קלט אותו ושלח לו מבט נוזף הוא חזר פנימה.

הוא נעצר עם הגילגולים ושכב על גבו, מרים את ידו הפצועה והכבר לא חבושה מעלה, מביט עליה ונזכר באיך שמייקל חיטא אותה, "האדיוט הזה חושב שאני אתחבר אליו" הוא מלמל בשקט לפני שהחזיר את ידו למיטה, מביט בתיקרה הלבנה, "מייקל מה שמו הזה" הוא מלמל, חושב לעצמו שהוא באמת לא יודע את שם המשפחה של האחר.

–

"שון!" ג'יין צעק כשפתח את הדלת, נראה נרגש יותר מתמיד ושון התרומם מעט, מסתכל על איך שג'יין הולך במהירות למיטה שלו, הוא החליט להשתעשע וכשהבלונדיני התיישב על המיטה הוא חזר לשכב עליה וסובב אליו את גבו, עושה את עצמו כועס עליו.

"נו שון, אני מצטער" ג'יין מלמל, מחבק את גופו של שון שעדיין לא הגיב לו, "אתה יודע שאני עושה את זה כי אני דואג לך, נכון?" הוא הוסיף נושק לראשו של שון, "אז תחזיר לי את המפתחות של האופנוע" הקטן מלמל בשקט, מתאפק שלא לצחוק, "לא!" ג'יין אמר במהירות, לא מוכן לוותר לשון על זה, "אני לא אתן לך לנהוג על אופנוע כשהיד שלך נראית ככה" ג'יין המשיך בלחישה, מניח את ראשו על זרועו של האחר ומסתכל עליו, "אל תהיה כזה רע שון" הבלונדיני מלמל בעצב ושון לא יכל להחזיק את עצמו ולתת לאחר להתעצב בגללו ההשתובבות שלו, "אוקיי" האסייתי אמר לבסוף, מסתובב בזמן שהבלונדיני התרומם מעט, נותן לו לחזור לשכב על גבו.

"אתה לא כועס עלי יותר?" מנהל הבר שאל, שולח את ידו ומלטף את לחיו של שון שבמהרה נוצר בה חור עמוק כשהאחר חייך אליו, "אני לא כועס" הוא מלמל למבוגר ממנו בשקט וג'יין נאנח בהקלה בזמן שרכן מטה ונשכב עם ראשו על חזהו של שון, ממשיך להביט בו.

"אתה יודע מי כאן?" הבלונדיני לחש בשעשוע, "פול?" שון הניח לעצמו והרגיש שג'יין מניע את ראשו לשלילה כנגד גופו שלו, "ברנדון?" הוא המשיך לשאול, "לא" ג'יין לחש, "מישהו מאוד מעניין הגיע לכאן" הוא המשיך, גורם לשון להרים מעט את ראשו ולהביט מטה על האחר ששכב עליו, "מי?" הוא שאל בסקרנות, "בוא תראה" ג'יין לא ענה ורק התרומם, מחכה ששון יצא מהבלבול הקטן שלו ויתרומם מהמיטה.

—–

"למה הבאתם אותי לכאן?" מייקל אמר ברוגז כשבני הזוג שתו לצידו שתייה חריפה, יושבים למול הבר, "היה בא לי לשתות" קמרון השיב, זה לחלוטין לא הסיבה שהם באו לכן.

"אני חושב שעדיף שאני אלך" מייקל מלמל, רוצה להתרומם, אבל קמרון משך אותו בחזרה לישיבה, "תשתה" הוא מלמל לפרופסור שהביט עליו בחוסר רצון.

–

"מי זה כבר יכול להיות?" מייקל שמע את קולו של שון, הוא הרים את ראשו לכיוון איזור החדרים של הבר וראה את האחר הולך עם זרועה שלובה ביחד עם ג'יין הנרגש.

הוא כבר לא רצה ללכת, והוא החליט להזיז את ראשו לקדמת הבר, לא רוצה ששון יראה שהוא מסתכל עליו בטעות, מחליט ללגום מעט מהשתייה החריפה של קמרון לפני שלקח לעצמו כוס מים.

–

"מה אתה עושה כאן?" שון שאל בכעס כשראה על מי מדובר, הוא עמד מאחורי מייקל שישב כפוף מעט למול הבר, רק אז הגדול יותר הזיז את ראשו והסתכל על איך ששון נעמד לצידו, "רציתי לשתות" מייקל אמר בקשיחות, מזיז את מבטו משון המזועזע, גונב מבטים משועשעים מבני הזוג שהבינו לחלוטין שלמייקל יש משהו לשון.

"בוא תעזור לי לברמן" ג'יין אחז בידו של שון, לוקח אותו למאחורי הבר, הבלונדיני היה מרוצה מזה שמייקל פה בשביל לראות איך שהאסייתי יגיב לו, אחרי הכל הוא שם לב לאיך שמייקל מסתכל עליו.

–

שון נאנח מספר פעמים בכבדות בכל פעם שעיניו הביטו על האחר שהמשיך להתעלם ממנו ולהתרכז בשתייה שלו, האסייתי הבחין שזה רק מים מה שיש בכוס של האחר וזה רק הרגיז את שון עוד יותר, לא מאמין שלמייקל באמת היה את האומץ להגיע ולשבת בבר שלו.

"אז אתם קשורים לאידיוט הזה?" שון שאל את קמרון ופרנק שצחקקו לעצמם, מהנהנים באיטיות, "שון, הוא אמר שאתה מעצבן~" קמרון עשה את עצמו מייבב בחמידות לאסייתי שהסתכל על מייקל שסוף סוף הביט עליו, אבל מבטו היה משועשע והוא הרים גבה בשעשוע כששון גלגל את עיניו.

"זה בסדר, גם הוא" שון עקץ, מקבל מבט נוזף מהפרופסור שלו.

–

"מה קרה לך ליד?" פרנק שאל לפתע כשראה את היד הפצועה של האחר כששון מזג לעצמו כוס של שתייה חריפה, "קרתה תקרית" מייקל מלמל בשקט, גורם לשלושת האחרים שלא קשורים באמת לסיטואציה להביט עליו בהרמת גבה.

"אתה יודע מה קרה?" ג'יין שאל בסקרנות ושון הביט על מייקל עם עיניים פעורות, מביט עליו באיום, מזהיר את מייקל עם עיניו המאיימות.

"אני רק מניח לעצמי ששון התפרע כהרגלו" מייקל אמר בחיוך לג'יין, לא מספר את מה שבאמת קרה אבל שון לא היה מרוצה מתשובתו גם כן, "אידיוט" האסייתי מלמל בקול, נותן לכולם לשמוע בכוונה, אבל מייקל החליט להרגיז אותו עוד יותר ולא לענות לו בזמן שהוא לגם את המים שלו והמשיך להסתכל על שון בשעשוע.

"אתם פחות בקטע של להסתדר, אה?" ג'יין שאל בחיוך כשראה את מלחמת המבטים בין התלמיד לפרופסור שלו, ועם שאלתו מייקל היה הראשון להיאנח ולנתק את המבט הנרגז משון, יודע בתוך עצמו שהוא לא רוצה להגריע את היחסים עם האסייתי.

"אבל אני שמח שהוא יכול להזיז את היד כמו שצריך" מייקל מלמל בלחש כששון הרים את כוסו, לוגם מהשתייה שהרגיעה את עצבנותו.

–

"היי~" גבר צעיר התיישב לצידו של מייקל, מסתכל על בעל המקצוע בחיוך, הוא מצא חן בעיניו כנראה.

שון הסתכל על הגבר הג'ינג'י, הוא שכב איתו פעם לפי מה שהוא זוכר.

–

"אתה פנוי?" הג'ינג'י שאל את חום העיניים שהביט עליו בשאלה, לאחר מכן הוא הסתכל על שון שבמהרה הזיז את מבטו מהם.

"אפשר להגיד שכן" מייקל החזיר את מבטו לאחר, מחייך אליו כשהצעיר ממנו חייך באושר והודה לג'יין כשהביא לו את השתייה שהוא אוהב.

–

"קוראים לי לאו" הג'ינג'י אמר ושלח את ידו לגבר שלצידו, "מייקל" הפרופסור לחץ את ידו, ממשיך לחייך אליו ולא מבחין בשון שהביט עליהם בעצבנות.

"בן כמה אתה?" לאו שאל בחיוך, עדיין אוחז את ידו של מייקל, "27" חום השיער מלמל, חושב על איך שון יגיב, אבל עדיין הוא הסתכל על האחר שלצידו.

"זקן" הוא יכל לשמוע את האסייתי ממלמל ואז הוא שמע סטירה קטנה מהצד, "זקן? שכחת שאני בגיל שלו!" ג'יין נשמע ומייקל התאפק שלא לצחוק, ממשיך להסתכל על לאו, אבל בתכלס כולו מרוכז במשהו אחר, יותר נכון מישהו- שון.

"אתה גדול ממני, אני בן 24" הג'ינג'י לחש, משחרר את ידו של מייקל ומלטף את זרועו, פרנק וקמרון בהו בסיטואציה, רוצים לדעת איך מייקל יגיב למעשיו של האחר, בעוד שג'יין הסתכל בחיוך על איך ששון נעצר עם הכוס השתייה על פיו בזמן שהסתכל על השניים, כנראה רוצה לראות גם הוא את תגובתו של מייקל משום מה.

–

מייקל חייך אל הגבר שלצידו, מאפשר לו ללטף את זרועו בעדינות, "רוצה לבלות איתי את הלילה?" הצעיר לחש ומייקל יכל לשמוע את שון נחנק, מסתכל עליו שוב ורואה איך ששון מזיז את מבטו במהירות, עושה את עצמו מתעסק במשהו אחר.

"רוצה לבוא אליי?" מייקל שאל, רוצה להרגיז משום מה את שון, למרות שהוא היה בטוח שאת שון הוא בשום אופן לא מעניין.

"אשמח" הג'ינגי לחש, מרוצה מאוד מהשאלה של האחר, "מעולה" חום השיער אמר, מסתכל על קמרון ופרנק שהביטו עליו בהלם, מופתעים מתגובתו, "אני אלך" הוא אמר להם, לא באמת מחכה לתשובתם וחוזר להביט ישירות אל הבר.

"עליי ועליו" הוא אמר לג'יין בחיוך כששילם על השתייה של לאו ושלו, "א-אוקיי" הבלונדיני גמגם מעט כשגם הוא לא באמת ציפה לתשובתו, לוקח את הכסף שהוגש לפניו.

–

"ניפגש מחר" מייקל אמר בחיוך לשון שהביט עליו ללא מילים, לבסוף האסייתי מלמל "פף" קטן לפני שהזיז את מבטו, גורם למייקל לגחך במעט עצבנות, "הלכנו" מייקל אמר, מביט על שון שלא הסתכל עליו ולאחר מכן על האחרים לפני שהתרומם, "אני אסע לפניכם" הוא אמר לקמרון ולפרנק, שמח שהם באו ברכבים נפרדים.

מייקל אחז בכף ידו של לאו שגם התרומם והולך איתו מחוץ לבר, משאיר את ארבעת האחרים להביט על הדלת הסגורה.

–

"אידיוט" שון מלמל וג'יין יכל היה להבחין במבטו המוזר שעל פניו של האסייתי שכנראה לא שם לב להבעת פניו שלו, "זה עדיין לא מאוחר, אתה יכול לעצור אותו" ג'יין התגרה ושון הביט עליו בגועל, "למה לי?" הוא חזר לעצמו, ממשיך לשתות את השתייה החריפה שלו ולטפל בלקוחות אחרים, לא היה לו חשק לסקס היום, אז הוא החליט להישאר מקצועי כמה שהוא יכל, מסרב בנעימים ללקוחות שהציעו את עצמם.

—-

"מצטער" מייקל אמר בחיוך לגבר שטרק את דלת המכונית בחוזקה כשהוא החליט להוריד את הגבר האחר בביתו שלו, "מטומטם אחד!" לאו צעק אליו לפני שהלך במהירות לתוך הבית שלו, לא מרוצה מזה שחום השיער אמר לו שלבסוף זה לא יסתדר בניהם.

"צודק" מייקל מלמל לעצמו, דופק את ראשו מעט בהגה מספר פעמים, "אני מטומטם" הוא לחש לעצמו, כועס על שלא יכל באמת לגעת בגבר האחר, מרגיש פתטי כשהבין שחשב על תלמידו כל הנסיעה, מה שגרם לו לעצור את עצמו מלהתייחס לגבר האחר.

"אתה מטומטם מייקל" הוא המשיך, חוזר להתיישב על הכיסא לפני שהתניע את הרכב והתחיל לנסוע, רוצה ללכת לביתו ולנוח, הוא צריך לחשוב על למה לעזאזל הוא חושב על שון.