גאווה

בהתחלה הייתי רק אני, רק אני לבד
אני בכיתי וצעקתי ורעדתי ולא ידעתי מה עשיתי
כי אני לבד, אין לי ביחד, אני יחידה מבין רבים
אני הולכת לבד ויושבת לבד ומוצאת חברים לא חברים

והיית אתה רק אתה, רק אתה לבד
היית נראה לי אחר ואפילו מוזר והיית רחוק ומיותר
אני אף פעם לא ידעתי מה לחשוב אני לא חשבתי רע וטוב
אז ויתרתי
כי מה כבר תעשה לי, מי אתה שתשנה לי?

אבל יום אחד מבלית ברירה ישבנו שעתיים בחדר מרובע
ואנחנו רצנו וברחנו וצחקנו ואנחנו התדרדרנו אבל היה לנו טוב
אנחנו, דיברנו.
אתה היית לבד ואני לבדי אבל מתוך כולם היה עם מי לשתף את כל כולי
כבר לא לבד בתוך כיתה צפופה עם חברים לא חברים
כבר לא יושבת ובוכה על החיים שלא חיים

ועברה שנה ועברו שנתיים ומצאתי לי מישהו קרוב
מישהו שלא חשבתי שאעבור איתו את מה שעברתי
מישהו שבטחתי בו מתוך המון שלא בטחתי
מישהו שיום אחד פתאום אמר את מה שלא אמר ולא ידעתי
אבל אני גאה בו על כך, אני גאה בו כל כך.

אני גאה בך ששיתפת, וגאה בך שבטחת.
אני גאה בך על המובן מאליו, אני גאה בך על מה שלא.
אני גאה בך על הקושי, על המילים והדברים שעמדו בדרכך
אני גאה בך שהזזת אותם ולא נתת להם לפגוע בך.

גאווה, אתה יודע מה היא אומרת?
יש לה מיליון ואחת משמעויות אבל על דבר אחד מדברת
היא אומרת שאתה צריך ללכת בדרך שלך
וכשאתה עושה את זה אתה סוף סוף, גאה בעצמך.