הקארמה המיוחלת

שמעת אותי,
שמעת שאני יוצאת עם אנשים אחרים.
וואלה בהתחלה חשבתי שזה קארמה והרגשתי טוב עם עצמי,
אבל הכל עולה בחדר כשהחושך מכה בי שוב!
שמה המחשבות שלי נודדות אלייך שם אני לא מפחדת לדבר ולדמיין איך הייתי קופצת עלייך ומחבקת אותך ואומרת לך שאתה האחד והיחיד.
בחושך כשאני שומעת את הגשם אני אומרת לעצמי שאולי הפרחים שלנו הפרחו שוב,ושוב אחייה בתוך האשליה שאתה רוצה אותי ואתה שלי.
כמה הייתי רוצה שזה יקרה,כי רק איתך אני מרגישה הכל רק איתך באלי לעשות הכל,
אני רוצה לצעוק מכל הבניינים שהצלחתי שאנחנו כן אוהבים ולא חייתי באשליה,
אבל.
הכל חוזר,
אני נזכרת כמה הייתי לבד,כמה הרסת לי את הנפש והלב ,כמה בכיתי על המילים שאמרת לי וכמה רק נתתי לך ולא נתת לי שום דבר בחזרה,
אני נזכרת בכל הפעמיים שעזבת אותי ושהיית איתן ולרגע לא חשבת עלי,לרגע לא אמרת לעצמך שאני פה ושאני לא מבקשת שתשנה דבר אני רק רוצה חיבוק ולדעת שאתה פה איתי.
רק רציתי להניח את הראש שלי בשקע צווארך ולהריח אותך ולהגיד לעצמי שהכל בסדר ושאנחנו ביחד.
אבל לא מגיע לך אותי, כבר לא !

, כן אולי כן מגיע לך הקארמה הזאתי,ואולי מותר שישבר לך קצת הלב והאגו כשאתה שומע אותי מדברת על הבחור שיצאתי איתו אתמול.
אולי אז תבין מה שאני הרגשתי ששמעתי עליהן על אותן בנות,
וכשאקום בבוקר לא אחשוב על הפרחים החסרי חיים שקברתי באדמה בגללך,ולא אחשוב כמה חלשה אני.

ואל תדאג אני כן מתרגלת למחשבה הזאתי שזאת לא תהיה אני שתאמר לך ללטוב או תשחכה להודעה ממך כי אתה באמת לא שווה דבר.