נ.ר5
לסיפור יקראו "סודות היער המכושף" מקווה שאהבתם :) הפרק הבא יעלה מחר :)

לכל מעריצי once upon a time, וגם לחובבי הפנטזיה

נ.ר5 06/11/2014 644 צפיות תגובה אחת
לסיפור יקראו "סודות היער המכושף" מקווה שאהבתם :) הפרק הבא יעלה מחר :)

הסיפור האחרון שלי, מי שזוכר, היה פאנפיק לכיפה אדומה וגם פאנפיק לסדרה “עד עצם היום הזה”. כפי שכתבתי ב”רציתי להוסיף” אני חשבתי על רעיון לסדרה שהיא תהיה פאנפיק לסדרה “עד עצם היום הזה”, עם כמה שינויים. הדמויות הן אותן דמויות, יש קללה (רק אחת אחרת) וחל גם שינוי קל בשמות, חוץ משל רג’ינה, סליחה אבל אשתמש בשם זה, חוץ מזה, אף שם.
מה דעתכם?
מה דעתכן?
אשמח לשמוע בתגבות…. ולתקציר:

היא נכנסה אל המסדרון הלח. קירותיו החומים היו מכוסים טחב וריח ביב עלה באפיה. היא רק צריכה לצעוד עוד כה מטרים ולצאת מהמקום המוזנח הזה, מקום שלא היתה בו שנים. עקיבה השחורים הדהדו על רצפת המתכת החלקלקה ויחד איתם, נשימותיה הכבדות נשמעו. עוד לפני שהספיקה אל מקום יעדה נשמע קולו הצורמני.
“כבר עכשיו את לחוצה, הוד מעלתך?” היא ניגשה אל מקום יעדה, תא כלא קטן ועלוב, אך חזק. בכוחו לשמור כל אויב שהוד מעלתה תצליח לכלוא שם, גם אם יהיה בעל כוח רב, לא תהיה דרך לצאת מלבד רצונה של הוד מעלתה.
“האוויר כאן למטה מחניק, לידיעתך. אבל אני מניחה שאתה יודע את זה, הרי אתה דר פה כבר, תזכיר לי?” אמרה בלעגנות קלה.
“שלושים ושמונה שנים, אבל מי סופר?” הוא הסתוב אליה, מראה לה את פניו המחרידים. עורו מלא הקמטים היה שילוב של ירוק וחום, שפתיו הדקות והיבשות נראו מלאות חבורות וכתמי דם, שיניו היו צהובות ועקומות, ואישוניו… אישוניו היו אדומים כדם ומסביבם רק לבן.
“יש לך את מבוקשי, ג’עסר? הרי אני לא אבזבז את זמני.” היא הידקה הפקעת השחורה שלה עוד יותר בעודה מדברת וסידרה את גלימתה הסגלגלה כהה.
“כמובן שהוא בידי, הוד מעלתה, אני רואה שהתלבשת יפה לכבוד המאורע, אך איפה כתרך?”
“אל תתחיל, ג’עסר, אני פה בשביל זה, עכשיו אני מצווה עלייך לתת לי אותו!” התעצבנה הוד מעלתה. היא הרימה את ידה הצנומה והלבנה בניסיון להטיל כישוף על ג’עסר.
“כברשכחת שקסם לא עובד עליי, בתי?”
“בתך החורגת, הבא לי את זה מיד!” הוד מעלתה כבר זעפה.
“הירגעי רג’ינה, זה בידיי.” הוא אמר והושיט את ידו המכוערת והעגומה אליה. בערפל כחול הופיע בקבוק בדולח צר ובתוכו נוזל כחול וצלול. אדים עלו ממנו, מנסים לפרוץ דרך פק השעם המהודק היטב. הוא הוציא את ידו משורשי העץ השימשו לו כסורגים והושיט לה את הבקבוק.
“את יודעת שאת בוחרת את מי להביא? ואת יודעת שאם אנחנו מגיעים לארצם, הם מגיעים לארצנו.”
“כל מה שיזרוע סבל מבחינתי, לא משנה המחיר שאשלם על כך.” היא חטפה מידו את הבקבוק וחיוך מרוח אודם על פניה המתוקות והיפות.
“הרשי לי להיות חצוף, הוד מעלתך, אמרי לי נא, מדוע תרצי להשתמש בקסם זה? הרי את יודעת שהסיכוי הוא קלוש שלא תאבדי את עצמך.”
“זהו ענייני הפרטי, כל עוד אני אזכור מי אני, לא אאבד את עצמי.”
חיוך עלה על פניו למשמע דבריה של רג’ינה, בתו. “לא הזכרתי זאת? לא את תהיה מי שתזכור, אלא מי שהקללה תבחר, תזכור.”
רג’ינה בלעה רוק ונשמה נשימה עמוקה. “אני מוכנה לעשות זאת.” וכשסיימה את דבריה פתחה את פקק השעם והאדים הססגוניים פרצו מהבקבוקוהתפזרו לכל עבר במסדרון הצר וחילחלו אל מעלה, אל היער המכוש, אל נתיניה של המלכה.
“אני מקווה שאת מרוצה.” חייך אביה.
“מאוד!” חייכה גם היא ושתתה את תכולת הבקבוק.

טוב, אז המתח איננו אבל יהיה הרבה, מה דעתכם בנוגע לסיפור?

לכל מעריצי once upon a time, וגם לחובבי הפנטזיה
דרג את הסיפור

תגובות (1)

בתור אחת שמשוגעת על הסדרה אני מאוד מעריכה את זה :)
מאוד יפה תמשיך~

06/11/2014 22:19
5 דקות
תגיות:
סיפורים נוספים שיעניינו אותך