פרסומות

הפסקתי עם הטלוויזיה וזרקתי את הנייד מהחלון.
נשבר לי.
ניצחתם פרסומות, הבסתם קמפיינרים. אני מניף דגל לבן כי לא מצאתי דרך להלחם.
זאת הדרך של התעשייה, זאת הדרך של הקפיטליזם, זאת החובה כחברה, כאומה.
תראה כמה יש לקנות, תראה כמה מבצעים, רק תפקח את העיניים ותראה, אפילו בכביש.
איך אפשר להגיד לנהגים להפסיק להתעסק עם הנייד ובו זמנית לפרוס שלטי ענק בכל כביש אפשרי? אל תענה להודעה אבל כן תפזול לצדי הדרך, אל המבצע המפתה ש… בום.
אני פצוע אנוש והמוח שלי בדיוק התחיל פיזותרפיה.
כדי להשיג כסף הפלטפורמות מוכרות זמן אוויר לחברות שהופכות אותו לזמן שכנוע, זמן שטיפת מוח.
יותר קליל, יותר מצחיקול, יותר צעיר, יותר צבעוני, יותר לא אמיתי, יותר, פשוט יותר.
כל תוכנית הכי שולית כרוכה בדקות שלמות של מוצר או שירות שכדאי עכשיו להשיג אותו.
זה מבצע חודשי, זה הגיע באופן חד פעמי, או שבכלל זה עניין של חיים ומוות אז מומלץ להתקשר.
והן חוזרות על עצמן שוב ושוב, אותה אינטונציה ואותו התוכן. נואשות לחדור לתודעה, להידחק הכי עמוק שאפשר, ואז להתיישב על גזע המוח ולהלחים רצונות חדשים.