המסע אל היהלום

שנה: 1974 מיקום:אי ה—– מספר חברים לספינה:11
"לא נוכל לקחת את כולם בחזרה. רק 10 יוכלו לבוא. נצטרך להפטר ממישהו." שמעתי את יועצו האישי של רב החובל מבעד לקיר חדרי. למזלי כשקיבלתי את החדר, הוצף חדר הישיבות של חברי לספינה והם נאלצו להעביר את חדר הישיבות למחסן החביות,שבמקרה היה ליד חדרי.
"אבל איזה מהפרחחים הכי פחות מועיל?" עצרתי את נשמתי. אדרולו היה הדובר וידעתי שהוא לא מחבב אותי כלל. אדרולו היה אחד מאנשי הספינה החזקים ביותר ותמיד היה לו פרצוף של אחד שרק הכוח מעניין אותו. אני מקווה שלא ינסה להסיט מישהו נגדי,כי מי שעולה בגורל,"זוכה" במשקולת של 150 קילו לרגל בכדי שיטבע ולא יצליח לעלות ממי הים.
"בטוח לא מעיפים את ג'ק, כי הוא הכי חכם ויודע את הדרך.." ירדה לי אבן מהלב,אני לא הולך!!!
"גם לא מעיפים את סדריק כי הוא הכי עוזר במטלות הספינה…" ידעתי שעכשיו רב החובל השתמש ב"דרך הסידור שלו". זוהי הדרך שבה הוא מונה באצבעותיו את הדברים החשובים וגם את הפחות חשובים ,הוא מכריח את כולנו להשתמש בה כי בעיניו אי אפשר להסתדר בלעדיה.
"אם כך נשאר רק כריסטובל.קדימה חברה, לעבודה. אסור שהוא יתעורר באמצע הטיפול ברור?!"
"כן המפקד" שמעתי קולות משועממים של כאלו ששמעו את הפקודה הזאת כבר מליון ואחת פעמים אהה סליחה: מליון ושתיים.
הייתי עצוב על כריסטובל אבל לפחות זה לא אני שהולך.
מיתוך החדר הסמוך שמעתי זעקות והתנשפויות של כריסטובל. כנראה שהוא התעורר, אבל אין לו סיכוי מול אדרולו וסנטיילה. כריסטובל המסכן.
יצאתי החוצה וראיתי אותו, כולו אדום מהשוט של מרקו. הוא היה עטוף בסדין שקיבל מסדריק למולד, החלק שהיה כתוב עליו חג שמח היה מחוק מדם.
כריסטובל איבד את ההכרה וברגע ששמו עליו את המשקולת הרגשתי יד קרה מעליי. הסתכלתי למעלה וראיתי את רב החובל שם את ידו על כתפי."אל תדאג גמד, אתה לא תמות אם תתנהג כמו שאתה עכשיו. אתה ילד טוב,ואני מצטער על חברך פשוט צריך לצאת מאי החכמה עם אבדה:כלומר צריך להפטר ממישהו."
כאב לי על חברי, אבל לא בכיתי. מאז שנולדתי,לפני 14 שנים לא בכיתי,אפילו כשאבי דקר למוות את אימי ונכנס לתא מעצר שם התאבד. אני לא הזלתי דמעה מעולם.
יצאנו מהאי בצהרי היום. מאוד שיעמם לי בספינה, לא היה את הליצן שיצחיק אותי:כריסטובל.הפלגנו במשך כמה ימים והלכתי לקלבס-השף של הספינה. עדרתי לו להכין את ארוחת הערב, שהייתה דלה פי כמה וכמה מלפני שבוע, שהאספקה הייתה עוד גדולה. בזמן האוכל הצהיר רב החובל שחברי הישיבה יבואו לאחר המקלחת לישיבת דין. מבחינתי גם אני הייתי חבר ישיבה אבל כזה שאין לו איך להגיב. אני לא השתתפתי פיזית בישיבה, אלא ציטטתי לה מחדרי.באותו יום הישיבה נערכה עם משקאות, אבל מהשמפניות הטובות ששומרים רק לאירועים הכי חשובים. פתאום שמעתי קולות שבאים מהדלת. עשיתי "ספירת מלאי" על פי הצחוקים כדי לראות שכולם שם ואף אחד לא מאזין לי:רב החובל, עוזרו-סטין, אדרולו, סנטיילה, מרקו, קלבס, דלדו וחספר.אלו היו שמונת חברי הצוות בלי הילדים: אני-ג'ק, סדריק וכריס טובל שהלך לנו.לפני שהספקתי להבין מה קורה, הרגשתי יד מזיעה על פי. "סתום את הפה ואשחרר אותך." שמעתי קול. "אנדרולו?!" …..