ג'יני^^
האמת שליפני כמה ימיר ראיתי את הסרט "אקסודוס אלים ומלכים" והיה שם איזה אחד שקראו לו קיאן ובגלל שאני אוהבת לתת לבנות שמות של בנים החלטתי לתת לקיאן את שמה. אז זהו הפרק השני ובו כבר מוצגות הדמויות שלכם, אני מקווה שאהבתם ואני מצטערת שכל דמות אומרת גג שורה רציתי לתת לכולם זמן מסך... בכל מקרה אשמח לדעת מה אתם חושבים ולקבל ביקורת גם על העלילה והדמויות וגם על הצד הטכני ^^

אפס- פרק שני

ג'יני^^ 12/04/2017 365 צפיות 10 תגובות
האמת שליפני כמה ימיר ראיתי את הסרט "אקסודוס אלים ומלכים" והיה שם איזה אחד שקראו לו קיאן ובגלל שאני אוהבת לתת לבנות שמות של בנים החלטתי לתת לקיאן את שמה. אז זהו הפרק השני ובו כבר מוצגות הדמויות שלכם, אני מקווה שאהבתם ואני מצטערת שכל דמות אומרת גג שורה רציתי לתת לכולם זמן מסך... בכל מקרה אשמח לדעת מה אתם חושבים ולקבל ביקורת גם על העלילה והדמויות וגם על הצד הטכני ^^

פרק שני-

איך שהוא, בתוך תוכי ידעתי שאני לא מסוג האנשים שחובבים רעש והמולה.
כבר במסדרון יכולתי לשמוע את הרעש של הצעקות, הדיבורים והצחוק. ברברה הייתה צריכה לשאול את שאלתה שלוש פעמים כדי להחזיר אותי אל המציאות.
“היי, שאלתי איך קוראים לך?” היא אמרה בפעם השלישית, נדמה לי.
“אני… זה…” ניסיתי לנסח תשובה שתשמע כמה שפחות מוזרה.
“זו לא שאלה מורכבת כל כך, את יודעת.” היא צחקה, למה מבינה כמה היא טועה.
“האמת היא,” התחלתי להתרגז על הלגלוג המסוים שהיה בקולה, גם אם היא לא באמת התכוונה שזה ישמע ככה. “שנראה לי שאני סובלת מאיזו בעיית זיכרון. אני לא זוכרת את שמי.” אמרתי בנחישות להישמע חזקה, למרות שבאותו הרגע הרגשתי כאילו אני הולכת להתפרק לרסיסים.
ברברה נעצרה במקומה ברגע ששמעה את דברי, באמצע המסדרון, צעדים ספורים לפני שהגענו אל הדלת שהייתה פתוחה לכדי חריץ, וממנו חלחלו כל הרעשים אל המסדרון.
“אני כל כך מצטערת, לא ידעתי, תינוקת,” אמרה בקול רך ומיקדה את עיניה הכהות בעיניי. “היית רוצה… אני לא יודעת, זה די טיפשי למען האמת. אבל היית רוצה שאני אתן לך שם?” חיוך חם הופיעה על פניה, נטול לעג או הומור, מלא באהבה ורצון לעזור.
משהו בי, אותו קול או תחושה פנימית שכבר עזרו לי בעבר אמרו לי שעליי לסמוך עליה, שאני יכולה לבטוח בה בהחלטה כמו זו.
“אני אשמח עם תעשי זאת.” אמרתי לאחר שתיקה ממושכת.
ברברה אחזה בידי, מגע ידה העביר תחושה מוזרה בגופי, כאילו זמן רב לא נגעתי בבן אדם אמיתי אבל אולי במשהו אחר? בכל מקרה ידיה היו חמות ומעט לחות. היא עצמה את עיניה והשמיע מעין זמזום של ריכוז מפניה.
“קיאן?” היא אמרה בקול רם. “כן, קיאן!” היא קראה בשמחה והבנתי שהיא מתכוונת לכך שזהו שמי החדש. “מה את חושבת עליו?” שאלה בחיוך.
“קיאן…” חזרתי על השם בקול רם. הוא נישמע טוב, מתגלגל על הלשון ודי מתאים לי משום מה. “אני אוהבת אותו.” חייכתי.
“מעולה,” אישרה ברברה והתחילה ללכת שוב, עדיין אוחזת בידי. “עכשיו נכיר אותך לשאר בני המשפחה .”

* * *
“תכירו תינוקות יקרים שלי, זו האחות החדשה במשפחה שלנו, שמה הוא קיאן.” ברברה חייכה אל שבעת הנערים שישבו סביב השולחן באהבה כאילו הם באמת אחיה ואחיותיה ולא חבורה של יתומים.
“איזה מן שם זה קיאן בכלל?” שאל נער שישב בקצה השולחן בגבה מורמת. שיערו היה בלונדיני וסודר בצורה מושלמת, עיניו היו תכולות כמו שמי הקיץ ותווי פניו יפים.
“סתום את הפה, קייל, אתה מעליב אותה.” נער בלונדיני נוסף, בעל עיניים כחולות וגובה מרשים התרומם ממקומו וצעק על קייל מהקצה האחר של השולחן המלבני.
“חברים, בבקשה. בואו לא נריב לפני האוכל, אתם יכולים ללכת מכות אחר כך עם אתם רוצים אבל זה ממש הורס את התיאבון.” התערב נער נוסף שיערו היה חום ועיניו זהות, יחסית לשני הנערים הראשונים הוא היה הרבה יותר נמוך.
“אף אחד לא שאל אותך, טים. אם אני רוצה ללכת מכות עם אוסטין אני יעשה את זה גם על המיטה שלה, תלוי מה יתחשק לי באותו הרגע.” הוא חייך וקרץ לי, בלי שום בושה לאחר שצחק על שמי. אבל לא יכולתי לשקר, החיוך שלו היה מדהים.
“אני מקווה שאתם שמחים חבורת אידיוטים,” נער נוסף קם ממקומו. שיערו היה שחור ופרוע, הוא הרכיב משקפיים על זוג עיניו הכחולות והיה גבוה ומפותח לא פחות מהנער השני שקם, אוסטין. “הצלחתם לקלקל לי את הארוחה עם הריבים המטופשים שלכם, והכל בגלל איזו ילדה.” הוא שלח לעברי מבט מזלזל ועזב את החדר.
לפני שהספקתי להגיב בכלל ברברה עזבה את החדר גם היא כשהיא צועקת אחרי הנער משהו כמו, “קדימה, בראיין, אתה יודע שאתה מת על פסטה ברוטב.”
“יופי אוסטין, קייל, הצלחתם להבריח את בראיי.” אמרה נערה שישבה לצידו של אוסטין בכעס, היה בה משהו שממש שהזכיר אותו. אותו צבע של שיער, שלה ארוך בהרבה משלו, אותם עיניים, אותו עור חיוור מעט.
הבטתי באוסטין, עדיין המומה מכדי לדבר, ולאחר מכן בקייל, משהו חלף על פניו לשבריר שנייה כאשר הביט בנערה אך הדבר נעלם בדיוק כמו שהוא הופיעה ומבטו חזר להיות קשיח לעבר אוסטין.
הנערה קמה גם היא על רגליה ועזבה את חדר האוכל.
“חכי רגע אלי!” קרה אחריה אוסטין ויצא גם הוא דרך הדלת.
כעט בחדר האוכל נותרו רק ארבעה אנשים, קייל שנראה משועמם עכשיו, אני ועוד שני נערות לא מוכרות.
“מה איתך, את לא מתכוונת לעזוב את המקום הסערה, אליס?” שאל קייל והניח את לחיו על ידו שהייתה שעונה על השולחן.
“לא היום, אחי,” ענתה הנערה שישבה מולו, היא קראה ספר ולא טרחה להרים ממנו את מבטה. אך יכולתי לראות את שיערה, צבעו חום קינמוני עם גוונים ג’ינג’ים באור המנורה שדלקה מעל הראשים של כולנו. “כל עוד ביונסה עזבה את המקום אני רגועה.” היא חייכה אל הספר שלה חיוך קטן.
“אם כך, אני אאלץ לעזוב אתכם כרגע גבירותיי.” הוא חייך אל נערה נוספת קטנה למראה שישבה בקצה השני של השולחן, קרוב עליי. וקרץ לי פעם נוספת. לאחר מכן הוא יצא מהחדר ונתן לדלת להיסגר לאיטה מאחוריו.
“אני… אני מצטערת על קבלת הפנים הגרוע. לחלק מאיתנו קשה להתרגל לאנשים חדשים,” אמרה הנערה הישבה קרוב עליו. שיערה היה בהיר ועיניה בהירות ועייפות. “שמי הוא מאי, אבל את יכולה לקרוא לי טין טין, ככה כולם כאן קוראים לי.” היא חייכה חיוך נעים. “תירצי שאראה לך את חדר האורחים?” שאלה.

אפס- פרק שני
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (10)

אז אני קודם כל אגיב על אליס כמובן. ^^
אהבתי את זה שהיא הייתה שקועה בספר, ככה שקיאן אפילו לא ראתה את הפנים שלה. ואהבתי את האדישות המוחלטת שלה לכל המתרחש. זאת אליס לגמרי.

לגבי הפרק עצמו –
יש פה ושם שגיאות כתיב/הקלדה. אני ממליץ לעבור על הפרק עוד פעם לפני שמעלים ולחפש שגיאות ולתקן אותן כמובן.
הדבר שהכי הפריע לי זה שחוץ משולחן(שגם עליו אני לא יודע כלום), אין תיאורים של החדר שבו הם נמצאים.
כדאי לך להוסיף יותר תיאורים של מקום. זה גם עוזר לקורא להבין יותר טוב את המצב והם גם יכולים לשמש כהפסקות בין דיבור לדיבור.
מה שמוביל אותי לדבר הבא – חילופי הדברים בפרק היו מהירים מאוד וקצת היה(לי) קשה לעקוב מי אמר מה(אבל יפה שנתת לכל הדמויות זמן מסך)… אבל כשכן הצלחתי לעקוב הדברים בהחלט הצחיקו אותי מה שמוביל לדברים הטובים(כן, יש גם כאלה :) ) – הפרק היה טוב. אהבתי את(אליס כמובן אבל גם את – ) הניתוק מהמציאות של קיאן בתחילת הפרק ואז את החזרה המיידית שלה למציאות.

את כותבת ממש טוב ואני כבר לא יכול לחכות לפרק הבא!

12/04/2017 23:29

    אז בקשר לשגיאות ולתיאורים, רשמתי לפניי ואשתדל ליישם בפרקים הבאים.
    אני שמחה שאהבת את אליס, המטרה שלי בסיפור הזה היא ליקלוע כמה שיותר קרוב למה שכתבתם לי אז אני שמה שזה מצליחה^^
    בקשר למהירות של הדברים בפרק… יאמר להגנתי שהכוונה הייתה לייצר וויכוח בין כל הנוכחים מסביב לשולחן והדברים היו אמורים להאמר מהר כדי לישמור על הדימינמיות של הפרק והאמינות שלו.
    יכול להיות שקצת הגזמתי עם המהירות… אני די בטוחה שווכוח בספר אמיתי לא היה נראה ככה ובאמת תיאורים של החדר היו יכולים לסדר קצת את את העין. תודה שהערת את תשומת ליבי^^

    12/04/2017 23:58

הסיפור מקסים :) אשמח מאוד שתמשיכי :)

12/04/2017 23:39

    תודה רבה :) המשיך בהקדם ^^

    12/04/2017 23:59

:)

13/04/2017 00:01

קייל היה הראשון שדיבר! זה כל כך שימח אותי שהייתי ג’וק מת(ג’וק מת זה ששוכבים על הגב מקפלים את הרגליים לחזה ואז בועטים באוויר מהר) בינתיים ההתנהגות שלו בסדר גמור. אז מי בת המזל שהוא מאוהב בה בסוף?

13/04/2017 02:36

אה זו אליאן. לרגע חשבתי שזו אחות של בראיין כי היה כתוב שהיא נראית קצת כמוהו ואז קלטתי שמדובר באוסטין שדומה לה

13/04/2017 02:41

מה הסיכוי שקיאן וקייל הופכים חברים ממש טובים? מהסוג שבהתחלה לא סובלים אחד את השני אבל אחר כך הופכים כמו אחים

13/04/2017 02:42

טין טין !!!! כתבת אותה בדיוק כמו שהיא ! מתי הפרק הבא !?! קשה לי לחכות !

13/04/2017 10:03

יש תחושה שמיהרת מידי, מובן למה, כדי להכניס אותנו לאווירה אבל המהירות הזו גרעה מהצגת הדמויות; היית יכולה להכניס בריב הזה הרבה יותר מידע עליהם ולהשאיר גם את אותה המהירות כדי לא לפגועה באווירה.
חח ויפה איך שהצגת את הדמות שלי, אבל בעיניי יותר אופייני אם הוא היה פשוט קם והולך בלי לומר מילה. ברברה הייתה יוצאת אל המסדרון וקוראת לו בדיוק ככה. הוא היה עוצר לרגע, וחוזר. ברברה תיהיה כולה מרוצה מעצמה שגרמה לו לחזור לשולחן, אבל לא. הוא עובר דרכה, לוקח את הצלחת תוקע בהם מבט והולך. חחח כך שהמוטיב להיתנהגותו היה ברור גם ללא מילים.
ויהיה נחמד אם כל פעם שמישהו היה הולך, האחרים היו זורקים לעבר קיאן כל מיני הערות שמאופינות את אותה הדמות במטרה להביא יותר מידע על הדמויות, שקיאן תכיר אותם טיפה יותר וכדי ליצור בעיניה מן רושם ראשוני שכזה על כל אחד. זה היה מעמיק אותם אינדיבידואלית בתור דמויות ונותן עומק למערכת היחסים בניהם.

13/04/2017 14:34
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך