אפיק
זה החלק השנייי ... ממש מקווה שתהנו, הערות יתקבלו בברכה :) תגיבוו

את לא כמו כולם- פרק 2-פרחים מוגנים

אפיק 07/05/2014 689 צפיות אין תגובות
זה החלק השנייי ... ממש מקווה שתהנו, הערות יתקבלו בברכה :) תגיבוו

“את בטוחה שזה כאן?” שאלתי קצת בחוסר אמונה “האמת שלא” לילי ענתה לי, הפעם האחרונה שהייתי בגבעת אנטרפולס הייתה שהייתי בת 4 , אני צריכה קצת להתרכז בוני” היא הפצירה בי שתקתי וחיכיתי לסימן או אות משהו שיאמר לי לעשות משהו בלי לחשוב בלי שום סיבה משהו שימשוך אותי אליו “זה פה ,זה פה! אני בטוחה אני זוכרת את המערה הזאת כאילו זה היה אתמול! ” לילי אמרה ונראתה מלאת חיים ” בואי נו בואי היא קראה לי ” אני רצתי אליה וחיבקתי אותה כבר דמיינתי איך הכל יעבוד בדיוק כמו שדמיינתי לא נצטרך יותר להתחבא “יש, הכל עובד כמו שצריך ! אנחנו עוד נימצא את ספרינג את יודעת שמעתי שבספרינג יש-” “ששש….” היא קטעה אותי, “מה קרה לחשתי? “את לא שומעת ” היא שאלה “אממ.. לא ” השבתי “נו תקשיבי ” היא הפצירה בי
“אני לא שומעת כלום אני נשבעת ” אמרתי ” זה הולך וגובר” היא החלה להרים את קולה “הצילו בוני תעזרי לי אני לא רואה בוני תעזרי לי ! אני לא שומעת אותך בוני !” היא צווחה היא נפלה על הרצפה וצעקה לעזרה אני עמדתי שם חסרת אונים לא ידעתי מה לעשות מה קרה, אותו רגע נפלא שהיה נראה כמו פיסה קטנה בדרך לחיים המושלמים שלנו השתנה בין רגע לסיוט הנוראי ביותר לפתע הצעקות נפסיקו לילי השתתקה והתכווצה היא לא צעקה לא דיברה ולא זזה ירדתי לפניה וציוותי עליה לחזור לחיים ” לילי קומי את חייבת אני לא יכולה בלעדייך” צווחתי הדמעות זלגו בלי להרגיש ולילי נראתה שלווה כל כך היא לא הרגישה אותי יותר “קומי נוו קומי אני חייבת אותך !” צווחתי הדמעות המלוחות זלגו בפני ולפתע לילי נעלמה לא נשאר ממנה דבר כאילו לעולם לא הייתה קיימת כלל החזרתי את מבטי לאדמה הקרה היה נמצא שם פרח זיהיתי אותו בברור זה היה פרח מסוג לילי – שושנה, לקחתי פיסת נייר שהייתה בתיקי וכיסיתי אותו ” אני יחזיר אותך לילי , אנחנו לא סתם פרחים שאפשר לדרוך אליהם להעלים אותם ” נאחזתי באבן ומצאתי את עצמי חסרת אונים מה אני אמורה לעשות עכשיו לאיפה אני אמורה ללכת כל כך הרבה שאלות התרוצצו בראשי ולפתע הרגשתי את אותו כאב חד בכתף בסימן שלי , הסימן הזה ליווה אותי כל החיים שלי מאז שאני זוכרת את עצמי הדבר היחידי שיכול להסגיר על שאני לא בת אנוש בעבר כשהייתי קטנה נהגתי לדמיין שהסימן נותן לי כוחות מיוחדים שבעזרתם אני יכולה להפוך את מה שרע לטוב אבל הסימן לא עשה דבר רק היה מונח מצהיר שאני לא רגילה, “אני לא רגילה” צעקתי זה לא המקום שלי אני צריכה ללכת להיות במקום אחר במקום שטוב לי אני רוצה לדעת מי אני למה אני שונה ! , קמתי בכוחותיי האחרונים ונכנסתי למערה שניצבה מולי המערה הייתה חשוכה ביותר וכל מה שהבחנתי בו היה האור שהולך ודועך ככל שאני צועדת לתוך המערה.

את לא כמו כולם- פרק 2-פרחים מוגנים
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
סיפורים נוספים שיעניינו אותך