בין אהבה למציאות – פרק 4
פרק 4:
נסעתי עם ג'יין ופיטר למסיבה. הבית של פרד לא היה כל כך רחוק, אבל בהחלט לא מרחק שאפשר ללכת ברגל. בלילה.
לפרד יש בית מהמם. בית פרטי, גינה ע-נ-ק-י-ת! בחלק האחורי של הגינה הייתה בריכה. נכנסנו לבית. הסלון היה בגודל של לובי של בית מלון. עלינו לקומה הרביעית, שהייתה עליית גג. הייתה שם עמדה של די ג'י. בקצה החשוך יותר של החדר היו שתי ספות וכמה פופים, כמה חבר'ה ישבו ועשנו שם נרגילה. התאורה הייתה מהממת-הצבעים התחלפו בקצב לא נורמאלי-אני לא רוקדת, אבל זה בהחלט עשה חשק לרקוד.
"תודי שזה הבית הכי יפה שראית בחייך…" ג'יין צעקה לי. בגלל המוזיקה בקושי הבנתי מה היא אמרה.
"כן… באמת יפה…" לא היה לי הרבה מה לומר. הסתכלתי מסביב ולא הבנתי מה אני עושה שם.
"את מחפשת משהו?" פיטר צעק לי מאחורי האוזן… נבהלתי.
"מה? לא! אני רק מסתכלת…" לא התאמצתי לצעוק, אבל הוא הבין.
"רוצות לרדת לבריכה?" הוא שאל, אבל הסתכל רק על ג'יין.
"אולי אחר כך…" היא צעקה לו… כל כך הודיתי לאלוהים על זה. הדבר האחרון שרציתי, זה לרדת לבריכה.
פיטר הלך לכיוון החבורה שעישנה. ג'יין סימנה לי לבוא, הלכתי אחריה. תום כבר ישב איתם, ג'יין התיישבה וסימנה לי להתיישב גם… התיישבתי.
"היי, אני לא מכיר אותך… את חדשה כאן?" אחד הבנים פנה אליי. לא הייתי בטוחה שהוא דיבר אליי.
"היא פשוט לא אוהבת את המסיבות האלה…" פיטר ענה במקומי… רציתי להרוג אותו.
"מה לא טוב במסיבות שלנו?" הוא השתומם.
"זה לא המסיבות שלכם…אני פשוט לא אוהבת מסיבות." ניסיתי להסביר את עצמי.
"הבנתי" הוא חייך לפיטר"אז מה מביא אותך לכאן?" הוא שאל… לא הבנתי לאן הוא חותר.
"אממ…" לא ידעתי מה לענות…
"היא קיוותה לראות פה מישהו…" פיטר ענה לו שוב…שלחתי מבט עצבני לוג'יין. היא החזירה לי מבט של 'לא התכוונתי שזה יצא ככה'.
"מישהו ספציפי… או סתם מישהו?" הוא שאל אותי.
"אתם מדברים שטויות! העישון דפק לכם את יכולת החשיבה!" ניסיתי להישמע קלילה,אבל הקול שלי היה יותר מידי לחוץ.
"אז למה באת?" הוא התגרה בי.
"תמיד יש פעם ראשונה…" עצרתי… הבנתי שזה הרגע שלי לברוח מהמסיבה הזאת…ליפני שיקרו כל מיני דברים."אבל אני רואה שאתם לא אוהבים אורחים, ולי ממש לא כיף פה..אז.." נעמדתי. "אני זזה…"
"לא, לא התכוונתי שאת…" הוא התחיל לגמגם כל מיני דברים "תישארי… את לא צריכה ללכת…" הוא ניסה לתקן את הטעות שעשה\אמר.
"זה בסדר… בכל מקרה תכננתי לצאת לנשום קצת אוויר… העשן מחניק…" הסברתי. התקדמתי לכיוון הדלת.
ג'יין עשתה לי פרצוף עצוב, ואמרה לי בלי מילים "אני מצטערת"."זה בסדר" החזרתי לה.
חלק קמו לרקוד, חלק המשיכו לעשן… פתחתי את הדלת של עליית הגג. "אני אבוא איתך" הבן שדיבר איתי מקודם אמר את זה.
ירדנו במדרגות. 'הבית הזה כל כך יפה' חשבתי. בלי לשים לב, כבר הגעתי לסלון. התקדמתי לכיוון הדלת,"אני מצטער אם נפגעת.."
שמעתי מאחוריי.הסתכלתי על הבן מקודם.שכחתי שהוא היה שם."זה בסדר.. באמת" אמרתי לו, לא שיקרתי.
"דרך אגב… אני אדם." הוא לחץ את ידי בסמכותיות. הוא התקרב לפנים שלי, בלי לשחרר את ידי. "אני באמת מצטער" הוא לחש לחישה עדיה כזו.
השתחררתי ממנו. "אני,שר" אמרתי. הסתובבתי בחזרה לדלת, ופתחתי אותה."את לא צריכה ללכת.."הוא אמר.
"אני לא הולכת בגללכם. אני פשוט…" גמגמתי. לא ידעתי מה לומר "אני צריכה לעשות משהו" הוא שם את אצבעו מתחת לעין,ועשה מבט של 'על מי את עובדת?!'
"אני באמת צריכה לעשות משהו" התקרבתי אליו ולחשתי,"ענייני בנות". זה היה מביך, אבל ידעתי שהמשפט הזה יעשה את העבודה.
"אה…" ראיתי שהוא התבייש. "אז…אממ, נדבר כבר"
יצאתי מהדלת, והוא עלה בחזרה למעלה.
התחלתי ללכת. לא ידעתי את הדרך חזרה, ידעתי שזו דרך ארוכה ושאני לא אוכל ללכת ברגל. ובכל זאת הלכתי. ידעתי שהמסיבה הזאת היא לא בשבילי. אני והמחשבות הטיפשיות שלי. שמישהו יתקשר להזמין אותי למסיבה.פתאום היה בי כל כך הרבה כעס. על פיטר שלא יודע לשלוט בפה שלו, ועל ג'יין שסיפרה לפיטר, ועל מייק שבכלל העלה את כל הנושא של המסיבה הדפוקה הזאת. יש רק דרך אחת לפרוק את כל הכעס, והיא לטפל בזה שהתחיל את הכול-מייק! אני כל כך הולכת להרוג אותו! לא! אני אגרום לו לכל כך הרבה סבל וייסורים, שהוא יתחנן למות, ואז אני…
"פעם שלישית גלידה…" שמעתי שמישהו אומר את זה. הסתכלתי הצידה, זה היה מישהו בתוך מכונית שחורה."שר..? " זה היה דניאל.'מה הוא עושה כאן?'
"דניאל?" שאלתי.למרות שהייתי בטוחה שזה הוא.
"כן. אפשר להציעה לך טרמפ?"הוא שאל.משהו בקול שלו, היה מוזר. כאילו הוא מפחד להציע.
"אני אשמח" ניסיתי לחייך, בלי הצלחה.נכנסתי למכונית שלו.
"את בוכה?"הוא שאל אותי.רק עכשיו שמתי לב שבכיתי.ניגבתי מהר את הדמעות.
"קרה משהו?"הוא שאל, עדיין חושש.
"לא…" לא ידעתי איך להמשיך.
"מה את עושה כאן?" הוא התחיל לנסוע.
"הייתי פה במסיבה…"
"אה… נהנית?"
"ממש לא,להפך" אני לא יודעת למה אמרתי לו את זה.
"למה? מה קרה שם?" הוא היה מרוכז.
"אני לא הולכת למסיבות… אני לא יודעת למה, אבל היום החלטתי ללכת…עזוב, זה לא יעניין אותך"
"לא, תמשיכי. אני רוצה לדעת, מה היה היום?" היה משהו בקולו שאמר לי שהוא באמת רוצה לשמוע.
"חבר של חברה שלי, אמר דברים לא במקום. זה היה מביך, הרגשתי לא שייכת ולא רצויה, אז קמתי והלכתי"
"ואף אחד לא ביקש שתישארי?"
"היה אחד, אדם. אבל אמרתי לו שאני צריכה לעשות משהו. הוא בטח אמר לאחרים, אז הם לא יחפשו אותי בזמן הקרוב"
"אני מבין…" המשכנו בנסיעה. אחרי כמה דקות הוא שאל."את חושבת,שתלכי לאחת המסיבות האלה שוב?"
"אני לא חושבת. בלי שום קשר למה שהיה היום, אני לא אוהבת את כל זה,את בטח מבין, לא? זאת אומרת,אתה גם לא הולך למסיבות שלהם" הצטערתי שאמרתי את זה.הוא שם לב שהתחרטתי על זה,הוא חייך.
"זה בסדר…הבנתי אותך.אני גם לא מתחבר למסיבות שלהם, יש לי… דברים יותר חשובים לעשות" הוא אמר את סוף המשפט בשקט. הוא היה נראה מחושב."להסיעה אותך לבית שלך?"
"כן,תודה. אני יכולה לשאול אותך שאלה?"
"כן" הוא אמר.
"מה עשית שם? אני מתכוונת,איך ראית אותי?" לא ידעתי איך לנסח את עצמי.ידעתי שהוא יבין אותי.
"רציתי לצאת לנשום קצת אוויר, אז יצאת לסיבוב במכונית, אפשר להגיד שהמכונית בחרה לאן לנסוע.לא תכננתי להגיע לשכונה הזו, פשוט נסעתי, ואז פתאום ראיתי אותך. לא הייתי בטוח שזו את, התקרבתי ואת שאר הסיפור את כבר מכירה" הוא אמר.
"מזל שהייתה שם, אני לא יודעת מה הייתי עושה אם לא הייתה מגיע." הרגשתי שאני יכולה לדבר איתו בחופשיות.
הוא חייך את אותו חצי חיוך "הפעם זה באמת היה מזל… אבל בפעם הבאה, הגלידה תהיה על חשבונך" היה משהו שונה בצורה שבה הוא חייך. היה בחיוך שלו סוג של עצבות. כאילו הוא לא יכול לחייך. כאילו אסור לו לחייך.
"אין בעיה" חייכתי.
הנסיעה לא הייתה ארוכה. הגענו לבית שלי."תודה"
"אין בעד מה"
"לילה טוב" חייכתי
"לילה טוב" הוא חייך חצי חיוך בחזרה.
יצאת מהמכונית.רק כשנכנסתי לבית,שמעתי את המכונית שלו נוסעת.
תגובות (1)
נחמד :)