בת האביב -פרק 4-

מהפרק הקודם: "טוב" אמרה מאיה. "אני מאמינה שצריך להראות לכם איפה תישנו" "נכון מאוד" נשמע קולה של שוהם. קייטלין הסתובבה בבהלה. "בן, קאסיה, בואו אחרי" שוהם כבר החלה להתרחק, ואנחנו מיהרנו אחריה.
_______
שוהם הובילה אותנו מחוץ לחדר האוכל, לכיוון חדרי השינה. "אלו חדרי הבנים" הצביעה לכיוון דלת עץ כהה, שעליה הוטבעה באותיות מרובעות המילה "בנים". היא פתחה את הדלת ונכנסנו דרכה אל מסדרון, שמשני צדדיו היו דלתות זהות לדלת הנכנסנו בעדה, רק שעל כל דלת הוטבעו באותיות מרובעות שני שמות. עצרנו מול דלת שהיה מוטבע עליה שם אחד בלבד- "מייקל". שוהם נקשה בעדינות על הדלת, על מנת ליידע את מי שהיה בפנים. הדלת נפתחה ובפתח עמד נער כבן 17. הוא היה גבוה ורזה, והיה לו שיער קצר, מתולתל ובהיר, ששורשיו אדומים כהים. "קרה משהו?" הוא שאל בפיזור. "לא באת לארוחה. הכל בסדר?" שאלה שוהם בטון אימהי. "כן…" מייקל גירד בראשו. "הייתי עסוק. מי אלה?" הוא הבחין בנו. "אלה קאסיה ובן. אם היית מגיע לארוחה היית יודע מי הם. אגב, בן יהיה השותף שלך." היא הציגה אותנו בפניו. "תזכור. אתה אחראי לדאוג שבן יגיע בזמן לאימונים, לארוחות, ולפגישות היומיות. אתה חייב להתאפס על עצמך." היא הודיעה לו. "בסדר, בסדר. אני אהיה יותר אחראי." הוא נאנח. "סוף סוף מביאים לי מישהו. חשבתי שאני ארקב פה לבד." הוא רטן, מושך אחריו את בן. "טוב, רוצה לראות את החדר שלך?" שאלה אותי שוהם. הנהנתי בהיסוס.
יצאנו מחדרי הבנים, ומולנו הייתה דלת עץ בהירה, שהוטבעה בה באותיות מסולסלות המילה "בנות". חייכתי בהיסוס. שוהם פתחה את הדלת והובילה אותי במסדרון שהיה זהה למסדרון של הבנים, רק שהדלתות היו בהירות, והאותיות מסולסלות. גם פה על כל דלת היו שני שמות. וגם פה שוהם נעצרה מול דלת שהיה מוטבע עליה שם אחד. "נטלי" היה כתוב שם. זיהיתי את השם. "נטלי זאת הנערה שהייתה איתי במשאית. זאת שקשרה אותי בהתחלה, וזאת ששחררה אותי והוציאה אותי ממנה, נכון?" שאלתי. "כן" ענתה שוהם. "כרגע נטלי באימונים, אז החדר ריק. אם את רוצה, אני יכולה לעזור לך להתאקלם." היא המשיכה. "לא, תודה. אני אסתדר מכאן. נרטה לי שאני אחכה שנטלי תחזור מהאימונים, ואז אני אשאל אותה. דרך מצוינת להכיר, לא?" סיימתי את המשפט כשכף ידי מונחת על הדלת, הודפת אותה. החדר היה בגוונים של שמנת וקרם. המיטות היו פשוטות, אך המצעים היו בדוגמאות יפהפיות של פרחים מסוגים שונים. היה לנו חלון. הארון היה באותו צבע של הדלת. על הרצפה היה פרוס שטיח בצבע אפרסק. החדר
ר היה יפיפה. השתרעתי על המיטה שלא היו מונחים עליה דברים, מעבירה את ידי על המצעים הרכים. 'אני יכולה להנות פה' חשבתי לעצמי.