שחר.נ.
בהתחלה הסיפור יהיה קצת מסובך אבל מקווה שתבינו ☺

~דמי בוער אליך.~ פרק 1 (ריצ’ל)

שחר.נ. 22/10/2018 79 צפיות אין תגובות
בהתחלה הסיפור יהיה קצת מסובך אבל מקווה שתבינו ☺

_ריצ’ל_
אני מאפרת את עניי בקפדנות, מסתירה לילות רבים של שינה בלתי רצופה.
חשבתי שאחרי שנה או שנתיים אגמל מהמנהג הזה, אך ליבי לא משחרר וגם אחרי שבע שנים ממותו של אחי ג’ו אני קמה בהולה באמצע הלילה.
הלילה היה קשה במיוחד כי גם חלמתי עליו, על דמו שהכתים את הכביש, על ענייו התכולות הגדולות שתמיד הביטו בי בהערצה. ג’ו היה אז רק בן חמש, חיים שנגדעו מוקדם מדי.
בגלל משחק מטופש בכדור.
הוא רק רצה להביא את הכדור מהכביש ולשחק בו עוד משחק, אבל הוא לא זכה לגעת בכדור שוב.
הלילה, כמו בכל לילה הדלקתי נר בחדרו ובכיתי על אובדנו, אבל הלילה גופי המיוסר לא הסתפק בחצי שעה, הלילה בשביל להשתחרר חיבקתי את הדובי שלו במשך שעתיים ורק אז הצלחתי להירדם, נקרעת מבפנים.
אני מתנערת מהמחשבות ולובשת שימלה קצרה, מזג האוויר בנוי יורק חם היום. אני מברישה את שיערי הוא נופל בגלים מתופחים על מותניי. אני מורחת שפתון קל ומחייכת לבבואתי שבמראה.
מושלמת.
ככה כולם אומרים, אני יודעת שאני נחשבת ליפה ובאיזשהו מקום אני גם מלכת הכיתה, השכבה או בית הספר, זה באמת לא אכפת לי. אולי זה מה שהביא אותי להיות כזו.
דין מתקשר אז אני עונה לו. “היי, אתה למטה?” אני שואלת ובתשובה אני שומעת צפירה. אני מביטה מהחלון ורואה אתו מנופף לי ממכוניתו, כן, גג פתוח.
אני יורדת במדרגות שתיים שתיים, אנחנו גם ככה נאחר. “איך ישנת נסיכה?” הוא שואל כשאני כבר בתווך שמיעתו. “כמו היפיפיה הנרדמת” אני קורצת לו ומתקרבת. דין יוצא ממושבו וניגש לפתוח לי את הדלת, הוא תמיד היה ג’נטלמן. זרועותיו חסונות בעקבות היותו שחקן פוטבול. בחצי חיוך אני באה לפתוח את הדלת לעצמי אך דין עוצר בעדי הוא מחבק אותי מאחור וממתיר עליי נשיקות, לפעמים אני חושבת שרק בגלל רגעים כאלו אנחנו ביחד, דין הוא לא אדם רע, פשוט אנחנו לא מתאימים. רק בגלל היותנו “מקובלים” אנחנו ביחד. או לפחות ככה אני חושבת. כי מה שיש ביננו זו לא אהבה.

~דמי בוער אליך.~ פרק 1 (ריצ’ל)
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך